אוניברסיטת בן גוריון 07.10.2026

פתיחת שנה בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. 

בכיתה י' של יעל איזנברג ונוריאל פריגל

(יעל) שיעור ראשון אי פעם בכיתה החדשה, המגוונת והגדולה שלנו! איזו התרגשות. פתחנו עם פרדוקס ספינת תזאוס, ושאלנו: מה הופך דבר למה שהוא? האם יש מהות שמתמידה מבעד לכל השינויים? האם הזהות נקבעת מבפנים או מבחוץ, במישור הפיזי או הרעיוני? 

מתוך השאלות האלו ניגשנו גם לשירה של רחל חלפי, "מה יש". דיברנו על הצמדים שחלפי יוצרת לאורך השיר ועל הפערים ביניהם, שאותם אנו נקראים למלא במשמעות. מה יש שם בתווך - רציפות או ריק? סדר או כאוס?

משם המשכנו לתרגיל כתיבה: כתבו דיאלוג בין שתי גרסאות של עצמכם. נושא הדיאלוג היה פתוח לחלוטין, וכך קיבלנו דיון בין תינוקת ונערה סביב השאלה מי מהן היא יותר היא עצמה, ויכוח בין גרסה גברית וגרסה נשית על השאלה אם אומרים כאוס או כּאוס, שיחה עם ילדה על תמימותה שאבדה, וגם בשורות מהעתיד הקרוב על התפתחויות בתחום הלימודים והקריירה. רוב התלמידים התביישו להקריא, זה טבעי ואני מקווה שבהמשך ירגישו יותר בנוח. סיימנו את החלק הזה של המפגש עם טקסט שכתבה נוי, בוגרת שלנו מהמחזור הקודם שבאה לבקר, שבחרה לבנות את הטקסט לא כדיאלוג אלא כנאום הגנה בהשראת סוקרטס(!), סיפרה לכיתה על המשפט שלו ועשתה לו (ולנו) יופי של יחסי ציבור.

(נוריאל) אנחנו פותחים מחזור חדש, בתאריך שכזה אולי אפשר לומר אפילו מחזור חיים חדש, ואם אגזים בצדק, לידה מחדש. לשמחתי הגיע מספר גדול מאוד של תלמידים ותלמידות ותמיד נעים יותר לראות כיתה מלאה שבאה מרצון ובידיים פתוחות (לגבי הראש, עוד נראה).

את השיעור השני במפגש ביקשתי לפתוח בשאלה שעל פני השטח, איך לשמור על חופש מחשבה ועצמאות כאשר השאלה שמתחת והמרכזית של השיעור היא מהי פילוסופיה. כדי להגיע להעלות את הראשונה ולענות על השנייה, פתחתי בפסקה מ"ביטול האדם" של ק.ס. לואיס שבו לואיס מתנגד לתפיסה שאין מוסר אובייקטיבי ושהכול סובייקטיבי, ומזהיר מפני התקדמות הטכנולוגיה והמדע שמביאים לכך שיש כוח רב וגודל באלו שמעצבים אותנו כבני אדם (לא רק אנשי החינוך), כלומר כאשר הנחת היסוד שאין אמת ואין משהו אובייקטיבי, קרי, מחייב, ויחד עם טכנולוגיה הולכת ומתקדמת ועוצמתית יותר, מי שרוצה לעצב אחרים עבור אינטרסים כאלו או אחרים (אידיאולוגיה, אג'נדה, פוליטיקה, צרכים, תשוקות, גחמות, אינטרסים ועוד), יכול ביתר קלות לעשות זאת. הרי, בני אדם קודם כל מתעצבים ולא מעצבים את עצמם. ואת זה הוא כתב ב1943!  בעידן שבו לכל אחד ואחת יש את האמת שלו ושלה בטיק טוק ושהחבר הכי טוב שלא שופט אותנו זה Chat gpt או GEMINI, נראה לי שהטקסט די רלוונטי.

היה צריך להבהיר מה הבעיה בכלל בכל הדבר הזה, מסתבר שזה לא כזה מובן מאליו, ובאופן משעשע זה רק הוכיח את מה שלואיס טען. זה היה מעגלי להפליא.

מלואיס עברתי לעסוק במהי פילוסופיה, מטרתי בשאלה ובשיעור הזה הייתה להניח תשתית רעיונית, מתודית ופדגוגית, לנכש עשבים מחשבתיים וגם תיאום ציפיות להמשך השנים הקרובות כדי לראות למי באמת מתאים ורוצה להמשיך ומי לא (וגם כדי לאתגר ולעצבן בהפוך על הפוך). רציתי להתחיל במשקל בינוני-כבד כדי לאפס את כולנו יחד ובו בעת לתת ניצוץ של הרגשה שזה אפשרי, ביחד.

קודם התחלתי להגדיר על דרך השלילה, פילוסופיה היא לא דת, לא מיתולוגיה, לא מדע אמפירי ובטח שלא שיחת סלון של ארוחת סוף שבוע. לאחר מכן באלו תחומים עוסקת הפילוסופיה, איך היא מתחילה? למשל בסופי שמוביל לאינסופי, אך תמיהה פילוסופית בכלל מתחילה, למשל בפליאה (אריסטו, את שופנהאואר והסבל והמוות כנקודת התחלה, השארתי לעצמי עמוק בכיס), ואיך המחשבה הפילוסופית מתפתחת מהפליאה הזו, מרעיון/השערה, לבחינה, לביקורת וספק וכך הלאה. לאחר מכן מה מגבלות הפילוסופיה, מה ההשלכות השליליות שבה (למשל גזל הנחמה המטאפיזית), ואיך חוקרים פילוסופיה.

לבסוף ביקשתי לסיים עם ציטוט מאחד ההטרונימים של פסואה האומר שזה לא קל לחשוב והמטאפורה היפה שלחשוב זה כמו רוח בזמן שיורד גשם, והרוח גורמת לנו לחשוב שהגשם התחזק, אבל כאשר במציאות אין זה נכון. כך המחשבה, הפילוסופיה מעצימה את מה שקיים, לטוב ולרע, גם אם הקיים לא השתנה כלל.

בהצלחה לנו

בכיתה יא' אור פיינר ואושי קראוס

עברו כמה חודשים?

מהמפגש האחרון, כן.

שלושה, אולי ארבעה?

והפגישה משמחת. בהתחלה מהוססת. יש שמחבקים, יש שמתגנבים בשקט.

והקרח מפשיר אט אט.

אנחנו מגיעים לכיתה קטנה מעט אבל יפה.

מצטופפים.

והקרח?

מי זוכר שהיה קרח

רותח, וכבר רותח כמעט מדי.

אור הכינה פעילות מבוא קצרה לאתיקה.

היא ארזה פרס באריזה ועוד אריזה ועוד אריזה, מה שנקרא "חבילה עוברת".

לכל שכבה מצורף דימוי גראפי שנעשה על ידי נומה בר.

כל דימוי מאפשר מעין רורשך של כמה אפשרויות ופירוש אישי.

מהר מאוד מגיעים לנשים וגברים ומגדר ותפקידי מגדר. אור רושמת שאלות אתיות שמזדקקות להן מתוך הדיון.

פגיעות מיניות של גברים בבנות? גם זה הופך לשיחה ודיון.

ואנחנו ממשיכים עוד ועוד

והמבוא הקצר הופך לשיעור עמוס ומורכב וקצת כבד בתכניו לפעמים.

אור ואני מרוצים ואחרי ההפסקה ממשיכים עוד כמה שאפשר, ולבסוף מגיעים לסוכריות הקופצות.

הכיתה חוגגת.

אני לוקח את רשות ההובלה מאור ומנסה להעביר שיעור קשה עוד יותר על אישה שמאבדת את חייה בעקבות הסירוב להכניס תרופה לסל הבריאות.

המטרה...המטרה להציג מורכבות שעומדת ביסוד שאלות אתיות.

לדבר על התועלתנות באופן מבואי, ועל מלתוס ודילול הילודה והבעיה שאנחנו ....לא מתים מספיק ביחס למיסים שאנחנו משלמים ואפילו לכלכלה התנהגותית וכשלים פסיכו קוגניטיביים שגורמים לנו להעדיף תמיכה במחלות מסוימות על פני אחרות.

אבל מטרה לבד וקליעה למטרה בנפרד.

הסרטון מוקרן הפוך על הלוח

החולה זועקת הפוכה.

הכיתה (והמורה) מתפרקים לכמה דקות מכל המתח הגדול והמטען של השעה הקודמת.

ובסוף אני מעביר שיעור קצרצר מבואי על הסרטון תוך שאני מרגיש שאני כבר מדבר רק אל עצמי כמעט.

בכיתה יב' עדי חבין ותמר חנה נקש רות

שמחנו מאוד לפתוח את השנה, לפגוש את צוות בית החינוך ואת הקבוצה שלנו במלואה. אחרי מפגש הפתיחה של כל בית החינוך התמקמנו מחדש בכיתה. אחרי סבב חוויות מהקיץ הצגנו כמה עניינים טכניים חשובים לשנה הקרובה. בחינות, עבודות, מועדים ורכיבי ציון. את שאר המפגש, את רובו, הקדשנו לשתי פעילויות במקביל. אחת, שיחות אישיות שאנחנו המורות קיימנו עם כל התלמידות. השיחות העלו פיסות מידע מעניינות, רצונות לגבי צורות עבודה, בקשות שונות, וגם כל מיני קשיים חברתיים שהשפעתם ניכרת מאוד בקבוצה המסוימת הזו. במקביל, הכיתה קיבלה טקסט לקריאה: המבוא לספר Toki Pona - Tha Language of Good, ושאלות לענות עליהן בכתב:

1) הכותבת מתייחסת למושג "משמעות". הדגימו את אופן ההתייחסות שלה בעזרת דוגמאות מהטקסט.

2) אילו ערכים הכותבת מבטאת? הסבירו בעזרת דוגמאות מהטקסט.

3) מה בטקסט מעורר בך חיבה או עניין, ולמה?

4) מה בטקסט עורר בך התנגדות או תמיהה, ולמה?

בכיתת הספרות הערבית של עלי זבידאת ותמר בן משה

המפגש הראשון היה מפגש פתיחה והיכרות עם התוכנית, מטרותיה ותכניה.

פתחנו בפעילות היכרות בהנחיית תמר, שנועדה לשבור את הקרח, להכיר את התלמידים החדשים ולעודד אותם להתבטא ולשוחח בשפה העברית.

בהמשך הצגנו את התוכנית, את מטרותיה, את המבנה שלה ואת הציפיות מהתלמידים. לאחר מכן השתתפנו במפגש משותף עם יתר הקבוצות בתוכנית. למפגש זה הייתה חשיבות מיוחדת, שכן הוא אפשר לתלמידים לפגוש תלמידים מקבוצות גיל שונות, ששפתם היא עברית, בשונה מתלמידי הקבוצה שלנו ששפתם היא ערבית. המפגש הבין־גילי והבין־לשוני היה משמעותי בפני עצמו, ואפשר לתלמידים להיחשף לסביבה חברתית ולשונית שונה, ובו בזמן להרגיש שהם חלק ממסגרת רחבה יותר.

עם החזרה לכיתה העמקנו בשיחה על התכנים שילוו אותנו לאורך השנה, ובפרט בשאלות היסוד: מהי ספרות? מהי פילוסופיה? ומדוע אנו לומדים אותן?

לא ביקשנו להגיע להגדרות חד-משמעיות או לתשובות סופיות, אלא לעורר חשיבה, לאפשר העלאת רעיונות ולעודד את התלמידים לשאול שאלות ולבחון אותן מזוויות שונות.

חלק מרכזי בדיון הוקדש לשאלה מדוע אנו לומדים ספרות? ניסינו לברר מה הספרות מעניקה לנו, אילו עולמות היא פותחת בפנינו ומהי תרומתה להבנת האדם והעולם. מתוך כך העלינו שאלות נוספות: מדוע לא להסתפק בהעברת מידע באופן ישיר? מהי המשמעות של הצגת רעיון או חוויה באמצעות סיפור, שיר, מחזה או רומן? מה מאפשרת לנו היצירה הספרותית שלא בהכרח מתאפשר באמצעות מסירת מידע בלבד? וכיצד משתלבת הפילוסופיה בתוך השאלות הללו?

הדגש לאורך הדיון היה על עצם תהליך החשיבה, על הסקרנות ועל הנכונות להתמודד עם שאלות פתוחות, ולא על מתן תשובות מוכנות מראש.

בהמשך הצגנו את יחידת הלימוד הראשונה, את הנושאים והטקסטים שבהם נעסוק, את מהלך הלמידה המתוכנן לתקופה הקרובה ואת הציפיות מהתלמידים מבחינת השתתפות, מעורבות והיערכות למפגשים הבאים.

את המפגש חתמנו באתגר לשוני שהעבירה תמר, אשר שילב בין השפה הערבית לשפה העברית והתמקד בנקודות הדמיון ובמאפיינים המשותפים לשתי השפות. הפעילות אפשרה לתלמידים להתנסות במעבר בין השפות, לזהות קשרים לשוניים ולעסוק בשפה בדרך חווייתית ומעוררת מחשבה.

בסיכומו של דבר, המפגש הראשון נועד לא רק להיכרות עם התוכנית ועם המשתתפים, אלא גם להנחת תשתית לאופי הלמידה שאנו מבקשים לטפח ב ״דרך רוח״: למידה המבוססת על קריאה, שיח, שאילת שאלות, חשיבה עצמאית ומפגש משמעותי עם טקסטים, רעיונות ושפ