אוניברסיטת בן גוריון 11.03.2026

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון.

בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס

התאספנו בזום בנוכחות מספקת ומוערכת של 15 תלמידות ותלמידים. אמנם בזום אבל התאספנו בשמחה, ובעיקר שמחנו שהתלמידים חיכו לפגישה ושאלו וביקשו אותה מיוזמתםן, ובכלל על המעורבות הערה שלהם בקבוצת הוואטסאפ לאורך השבועיים האחרונים.

פתחנו בסבב מה נשמע, שהשיבו עליו התלמידים בין השאר גם דרך הצגת פריט אחד ייחודי שהם רוצים לחלוק מחדרם וזה היה מקרב וחמוד (שיתפנו גם אנחנו - אושי שיתף בסמובר ואורלוגין מביתו, והעתקתי אני ושיתפתי בסמובר ואורלוגין משלי).  

אחר כך שיתפה אותנו טליה לאחר המתנה ארוכה בחיבור שכתבה לפני שבועיים(!) בערב המליאה ולא הקריאה אז. באופן ייחודי היא בחרה שלא לבחור אף אחת מהמילים המוצעות - והמציאה לעצמה מילה משל עצמה, איך לא: ייחודיות. 

אחר כך גנבנו רעיון מעולה של יעל איזנברג - שלחנו את כולם לאתר של חנון לוין וביקשנו מהם לשוטט בו ולחפש טקסט לפי רוחם. חילקנו אותם לחדרים, והם עבדו שם בזוגות-שלשות על המחזת הטקסט. כשסיימו, התכנסנו שוב ושמענו את סשה וטליה מציגות את "פרידה ערב גיוס", את לאון ומתניה מציגים את התמונה הראשונה של "חפץ", את ליאל ושני -- שגם נפגשו במציאות והופיעו יחד באותה משבצת, וגם ציירו שפם חגיגי לכבוד התפקיד התיאטרלי -- מציגות את פופר. ואחרונות חביבות הציגו אגת ושואבה את השיר "הקומדיה הגדולה", שאותו הן ערכו מחדש בצורת דיאלוג. היה מקרב ומשמח למרות כל המגבלות, בתקווה שנתראה שוב באוניברסיטה בקרוב.

בכיתה יא' עדי חבין ותמר חנה נקש רות

נפגשנו, כמו כל בית החינוך, בזום. מן הידוע הוא שזום זה מעפן, אבל היה משמח שיש הזדמנות לראות את כולן.ם למרות הכל, והצלחנו לפתח ולשמר שיחה. עדי פתחה את המפגש בעירור וגיוס של כל תלמיד.ה, שפתחו מצלמות ומיקרופונים ושיתפו במה מעסיק אותם בימים אלה. אחרי שכולן.ם הפגינו נוכחות ותיקשרו עדי שלחה לנו מאמר של א. ב. יהושע מתוך הספר "כוחה הנורא של אשמה קטנה", על הסיפור "האורח" של קאמי. קיבלנו מעדי מפה לקריאה עצמאית במאמר, בתצורה של משימת קריאה-כתיבה: לקרוא קריאה פעילה של המאמר תוך סימון של טענות מעניינות, לחלץ את הטענה המרכזית בו, לצטט משפט שראוי בעיניהןם לציון עם הסבר של הבחירה בו ולכתוב תגובה אישית שלהןם על העמדה של יהושע. המאמר גם מעניין מאוד (וגם רווי בחשיבה התכליתית שליוותה אותנו בשיעורי הפילוסופיה האחרונים) וגם, כמו שעדי הדגישה, ניכר שהוא נכתב על ידי סופר – הוא נעים והקריאה קולחת. לדעתי (תמר) זאת הייתה כניסה מאוד מהנה ונגישה לעולם של קריאת מאמרים ספרותיים – של טקסט ספרותי שאינו יצירה ספרותית, כמו שאמרה עדי. אחרי שהתלמידותים הקדישו זמן לעבודה עצמאית עדי כינסה אותנו מחדש לאיסוף רשמים מהקריאה, שהייתה מהנה ומעניינת גם לתלמידותים.

בשיעור שלה עדי הגשימה את התכנית שלה גם למפגש פנים אל פנים, ובכל זאת התאימה את הדינמיקה של השיעור למגבלות של הזום. גם אני רציתי ללמד "כרגיל", מצד אחד, אבל לא להעמיס על התלמידותים מצד שני. כיוונתי לדיון פשוט בעקרון האושר המירבי, בכמה שאלות שהוא מותיר פתוחות ובכמה קשיים שעולים ממנו אינטואיטיבית. בכל זאת התחלנו מכמה ציטוטים של אריסטו על פעולותיו של הצדיק, לצד הערות מפרק א' של "התועלתנות", ומשם המשכנו לדיון ביקורתי במעט שליקטנו מפרק ב'. כולןם קראו יפה וכמעט כולןם השתתפו כשביקשתי הסברים למילים אריסטוטליות או כששאלתי על הקשר בין ציטוט טרי לדברים שלמדנו לפני חודשים או כשביקשתי מהתלמידותים להסתער על איש קש תפוח יחסית בדמות תועלתנות נוסח מיל. בדרך מצאנו אי בהירות לגבי מושג האושר האריסטוטלי, שנמדד אמנם לאורך חיים שלמים אך לא מתוך "הצטברות" כמותית של חיים שלמים, ואת הסתירה הפנימית המתבקשת בין ההיררכיה של הנאות לבין הבלעדיות או היסודיות של עקרון האושר המירבי. אחר כך שמתי לב שלמרות שההשתתפות משמחת ורציפה משך ה"הרצאה" שלי מתארך, ופנינו למכונת החוויות של נוזיק בשביל לחזור למילה הזאת, "אושר", שאולי היא גם מושג אחד לאורך דיונינו ואולי לא; סיפרתי על המכונה, קצת על רגל אחת, וניסיתי לאפשר לתלמידותים לשקול ניתוק בין החוויה של הנאה לבין לבצע את הדבר  שמהנה לבצע, ובין החוויה של הנאה לבין אושר. אחר כך שלחתי אותןם לענות בכתב על השאלות הבאות: האם היו מתחבריםות למכונת החוויות עכשיו, ומדוע? האם חיים שהמכונה מציעה הם מאושרים לדעתןם? וגם איך אריסטו ומיל היו עונים על השאלה השנייה.

בכיתה יב' של יעל איזנברג ונוריאל פריגל

(נוריאל) התחלנו ניטשה ואמנות, אבל התנאים מצריכים לעשות שיעור בזום, להמשיך ניטשה כשיעור רגיל (שמצריך קשב לאורך זמן), זה בעייתי, לכן בחרתי לעשות שיעור המתקשר לתובנה של ניטשה על האסתטיזציה של העולם ושלנו. לכן בחרתי בנושא שאני אוהב וזה סוגת שיר המוות או שירי הפרידה מן החיים בתרבות יפן. זוהי סוגה מיוחדת וייחודית שבה בני אדם מכל השורות (עם התקדמות השנים), מלוחמים ונזירי זן ועד סוחרים ועקרות בית כותבות שיר (אם הייקו ואם כתיבה חופשית יחסית), שהן מילות פרידה מהחיים או לקראת המוות (גם אם נכתבו שנים לפני המוות עצמו). בעיניי זהו דבר קסום ומהמם ובטח כשהוא נגיד לכל אחד ואחת, ומניח שכל אחד ואחת יכול לכתוב, ויותר מכך, יש לו מה לומר! לזרוק לחלל הנצח או הסוף, יהיה אשר יהיה.

הכנתי מצגת (יפה מאוד! ולא איכפת לי שאני מחמיא לעצמי), ולאחר הקדמה על תפיסת המוות ביפן הקדומה ולאחר הגעת והשפעת הבודהיזם, התפתחות השירה ביפן, היחס של זן בודהיזם למוות וכמובן הסבר על סוגת שירי המוות. לא נראה לי שהתלמידות ציפוי לכיוון הזה למרות שהכנתי בקבוצת הוואטסאפ ושאלתי אם יש רגישות לכך שנעסוק במוות בשיעור (לא היו בעיות עם זה).

אז לאחר ההקדמה וההסבר והכנסה לתפיסה היפנית והרוח הזנית, הצגתי עשרה שירים (שבחרתי מתוך עשרות אם לא מאות שירים מתרגומו המהמם של יואל הופמן), כדי להמחיש, כל שיר לווה בציור/יצירת אמנות יפנים מהעת הקדומה והמודרנית (שוב, מצגת יפה מאוד!), לדוגמה:

הִנֵּה הוּא חוֹשֵׁף אֶת

 צִדּוֹ הֶחָבוּי הִנֵּה

צְדּוֹ הַגָּלוּי וְכָךְ נוֹשֵׁר

עָלֶה שֶׁל סְתָו

(ריוקן)

לאחר הקראת השירים על ידי התלמידות ועל ידי, וניתוח כמה שירים והמחשת הרעיונות עליהם דיברנו בתחילת השיעור, נתתי תרגיל: לכתוב שיר מוות משלהן! אבל עם כללים, נעשה מעי שיר הייקו של זן בודהיזם: שלוש שורות, שורה אחת של 5 מילים, השנייה של 7 מילים והשלישית של 5 מילים, שמתארת אירוע ספציפי וחד פעמי, בלשון הווה וחייבת תמונה עונה/התייחסות לעונת השנה.  שירי המוות אינם חייבים להיות מדכאים או מלנכוליים, אלא יש היתוליים, שמחים, קומיים, מהללים וחוגגים.

ב20 דקות, כתבו די הרבה והסכימו להקריא, העליתי על המסך וכל אחת ואחת הקריאו את השיר שלהן, ויצא מהמם, עמוק ומקסים. גם יעל כתבה! שיר יפה ממש.

יצאתי עם התעלות רוח וגם היה משוב נהדר, שמחתי לראות ולשמוע. טוב אני מסיים פה, תיכף אזעקה.

(יעל) אחרי החלק הראשון המוצלח של המפגש, חזרנו מההפסקה לחלק נוסף שקצת השתבש (אבל גם הוא היה בסך הכל נחמד). התוכנית שלי הייתה להתחלק לעבודה בקבוצות בברייקאאוט רומז, ולתת לכל קבוצה להתמקד במושג אחר בתורת הספרות ולבחון דרכו את היצירה שכמעט גמרנו לקרוא, הנובלה "בין לילה ובין שחר". המטרה היא שבהמשך (ובתקווה שלא בזום) התלמידים יעבירו בקבוצות פרזנטציות בנושא (את הרעיון לקחתי מאור שהובילה תהליך יפהפה כזה בכיתתה הקודמת). הכנתי דף עבודה לכל קבוצה (אירוניה, אינטרטקסטואליות, קונפליקט), אבל כאן הדברים התחילו להשתבש: חשבתי שתהיה אופציה לשלוח את דף העבודה בצ'אט של כל חדר, אבל לא הצלחתי לצרף שם קבצים, ואז לקח לי המון זמן לשלוח את המסמך המתאים בנפרד לכל תלמיד בוואצאפ. חלק לא קטן מזמן העבודה ומהמומנטום התבזבז על הקושי הטכני הזה. אבל בכל זאת התלמידים שיתפו פעולה ועבדו ואף שלחו תוצרים ראשוניים משמחים, וכעת אחשוב איך לארגן את זה טוב יותר מהבחינה הטכנית בפעם הבאה.