אוניברסיטת חיפה 24.03.2025

שבוע 21 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:

המשכנו בקריאה הצמודה של מקבת. קראנו את כל מערכה 2, שכוללת את הרצח עצמו ואת מונולוג הפגיון המפורסם, וגם ראינו שלושה עיבודים קולנועיים שונים של הסצנה הזאת ודיברנו על ההבדלים בגישה בין שלוש הגרסאות. הילדים היו מרותקים למחזה, ממש במתח לקראת מה שיקרה עכשיו. מדהים לראות עד כמה מחזה בן יותר מ-500 שנה עדיין טרי ורלוונטי כאילו נכתב היום (למען האמת, הרבה יותר רלוונטי מרוב הדברים שנכתבים היום)

בהקשר הזה המשכנו אל החצי השני, שבו ניהלנו שיחה מרתקת על אמנות ופוליטיקה. התחלנו בשאלות שנוגעות ישירות למקבת - עד כמה הנושאים שמועלים במחצה רלוונטיים לתקופתנו, גם באופן כללי וגם באופן ספציפי למציאות העכשווית שלנו. ומשם המשכנו ושאלנו שאלות על אמנות מגויסת, התועלת שבאמנות, האם אמנות צריכה להיות פוליטית במופגן, או אולי "אמנות  לשם אמנות." היה דיון מרתק ממש, לי, לליאור ולתלמידים, שניכר היה שהם צמאים לשיחות מהסוג הזה בדיוק. הלקח שאני לוקח מכך הוא שלא לפחד ולהציף את העכשווי ואת הפוליטי, יש לזה ערך לא יסולא בפז.

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

בעקבות השבוע הפוליטי הסוער היינו חייבים להתייחס לעולת המחאה ולנושא על הפרק. בחרנו שלא ללכת לסיסמאות אלא לנסות לחבר זאת לעימות פילוסופי בין שלוש נקודות: רציונליות כשלטת (כפי שהיא מבוטאת בעיקר ברעיון המלך פילוסוף של אפלטון), הרצון האזרחי להכתיב את המרחב הציבורי (דמוקרטיה פורמלית) והחתירה לכוח כמה שמאחד את שני הקודקודים הללו. ניסינו להסביר כיצד הדמוקרטיה המהותית (ליברלית) מאזנת ובולמת את כל זה דרך מוסדות כמו בג"ץ, ייעוץ משפטי לממשלה, מחאה חברתית, רשתות דיגיטליות ועוד. לאחר מכן פנינו לניטשה כאש בנקודת החיבור היא האופן שבו ניטשה מבחין של יצור אנושי שואף להישרדות, יש לו רצון לעוצמה שהיא מה שמניע אותו. שוחחנו לאחר מכן על הרצון שלו למצוא מקור עוצמה חדש ומשמעות קיומית שלא מתקיים במוסד הדת או האלוהות וטענתו כי אנחנו יצורים מוחלשים תרבותית בשל האופן שבו תרבותנו מושפעת ממוסר העבדים הנוצרי-יהודי. מוסר שגיבורו הוא החלש, הסגפן, מי שמדחיק יצרים ותשוקות, מי שמחפש את החמלה כמידה טובה, בז לגוף וליצריו, מכפיף עצמו לכלל. רק כאשר נוכל להיפטר ממוסר זה נוכל להיות מי שאנחנו , יצורים פרטיים, שמחפשים כיצד לבטא את יצריהם כיצירתיות, ששמים במרכז את האני הפרטי, שמסרבים להיות חלק מהעדר, שמסרבים לרציונליות וללוגיקה כמקור בלעדי לציווי אתי. עם תום ההפסקה עשינו תרגיל כתיבה קצר שיועד לתרגל פעולה של סיכום חומר. ביקשנו מהתלמידים והתלמידות להעלות בפסקה אחת או בנקודות כל מה שהיה בשיעור הקודם. כיוונו שיסכמו את ניטשה אבל בטעות חיובית חלק לא קטן מהתלמידות שם דגש דווקא על הדיון בדמוקרטיה. ראינו כך עד כמה הנושא העסיק אותם. היה גם יפה לראות איך תלמיד או תלמידה בחר להדגיש נקודות מסוימות ולהתעלם מאחרות.

אחר כך פנינו לקריאת ״האורח״ מאת אלבר קאמי, כשלכל תלמיד/ה יש ערוץ עיקרי לקרוא דרכו את הסיפור בקפדנות (דמויות, עלילה, תיאורים, רקע היסטורי, ועוד). נמשיך ונסיים בשיעור הבא.

בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:

המשכנו עם תפיסת הצדק של רולס ביחס לעקרונות וגם לנהלים, לפרוצדורות שיכולות להגשים את עקרון הצדק החלוקתי. חזרנו אל תרגיל החשיבה של רולס וניסינו לאפיין את תהליך החשיבה של אנשים המצויים מחוץ לזמן, כשכל המידע התיאורטי על העולם פרוס בפניהם והם עצמם תחת מסך הבערות - לא יודעים מי הם יהיו כשיושלכו למקום וזמן מסוימים בדרך של הגרלה. לילך ישר אמרה שהם ירצו להגן על עצמם ולכן ינסחו עקרונות שיביאו את מקסימום הטובין למצב המינימלי ביותר. אבל איזו פרוצדורה תנביע חוקי צדק חלוקתי הוגנים?

הוספנו לדיון מושגים כמו חוק ההפרשיות, כלל המקסימין, עקרון החירות... עילאי ביקר את התפיסה של רולס משני כיוונים - האחד, שרולס מניח עולם שיכול להיות אוטופי, והשני - שנקודת מוצא קשה דווקא יכולה להיות הדבר שמחשל את האדם והופך אותו למי שהוא, לטובה כמובן. דיאנה אמרה שהעקרונות יכולים להיות לא הוגנים גם לאנשים בעלי אמצעים ושלאדם צריך להיות הרצון להיטיב את מצבו. אך מה לגבי אנשים שלא מסוגלים, בגלל טראומות, למשל? הדיון נמשך עד ההפסקה, ולאחריה - ענינו על שאלת בגרות והגדרת מושגים.