אוניברסיטת ק״ש בתל חי 05.10.2026

פתיחת שנה בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת ק״ש בתל חי. 

בכיתה י' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

     נפגשנו אתמול למפגש פתיחה מרגש, מחזור חדש! כל בית החינוך התכנס למספר מילים בדשא ומשם לכיתות. יוצאים לדרך.

     התחלנו בסיבוב הכרות ראשוני. כל תלמיד יאמר את שמו, את שם בית הספר ממנו הגיע, צקום מגוריו, ודבר אחד של 'רוח' שעסק בו במהלך הקיץ: ספר, סרט, הופעה, הצגה או כל דבר אחר שעולה בראשו. מתחילים להכיר את הילדים. אחרי הצגה קצרה של עצמנו, על פי אותו סבב, עוברים לשיעור עצמו.

     את החלק הפילוסופי פתחתי בהצגה כללית של העיסוק הפילוסופי, אהבת החכמה והידע והעיסוק בדילמות. הסברתי שהדילמה היא אחד ממאפייניו הבסיסיים של השיח הפילוסופי וכדי להמחיש זאת הבאתי שני ציטוטים משני פילוסופים שעוסקים באחת השאלות הבסיסיות ביותר בפילוסופיה – מטרת הפילוסופיה עצמה:

"הפילוסופים רק פירשו את העולם באופנים שונים, אבל העיקר הוא לשנות את העולם" (קארל מרכס)

"הפילוסופיה...מבקשת לעצב ולשנות את הנפש האנושית" . (פייר אדו)

מהי  מטרת הפילוסופיה? לשנות את העולם או לשנות את האדם? מי משני ההוגים צודק? עשינו סבב נוסף בו כל תלמיד ניסה לענות על השאלה הבסיסית הזאת. שמענו מהתלמידים תשובות יפות ומעניינות. התפתח דיון ער בכיתה שנע בין התפיסה שאין הבדל בין שינוי העולם לשינוי האדם, שאחד גורר את השני או אפילו חופף לו לבין עמדות שראו חשיבות יתרה בשינוי העולם\האדם. שמחנו מאוד לראות את התלמידים לא מתביישים ולוקחים חלק ער בדיון בקבוצה שרק עכשיו נכנסו אליה. יצאנו להפסקה.

     בחלק הספרותי אלעד הפגיש אותם עם חומר הגלם הבסיסי ביותר של הספרות – סיפורים. סיפורים בספרים, ובעיתונים, במהדורות החדשות ובעצם בכל מקום בו אנו פועלים בחיינו. עם התובנה הזאת ניגשנו לקרוא כמה טקסטים קצרים:

     הראשון בהם היה השיר של פרנק אוהרה 'מדוע אינני צייר'. הדיון סובב סביב צבעים ודימויים ומשמעות של יצירות אומנות. בבסיס הדיון הסרדינים, הצבע הכתום והתפוזים. הטקסט השני הוא שירו של ביל קולינס 'מבוא לשירה'. שוב עולה עניין פירוש היצירה והמשמעות שלה – מהי כוונת השיר או המשורר. לקחנו איתנו את דימוי הכוורת המזמזמת. אחרון הוא הטקסט של חדוה הרכבי 'הפלנטה של היוצאים מן הכלל' – היצירה האומנותית, השיר כמו עננים משתנים. סיימנו בתרגיל כתיבה כמיטב המסורת. כל אחד ייקח את הדימויים שליקטנו מן הטקסטים – עננים, כוורת, תפוזים וסרדינים – ויכתוב טקסט חופשי לבחירתו. שמחנו מאוד לראות שכולם לקחו חלק בכתיבה ואפילו קיבלנו טעימה משני תלמידים שהסכימו לשתף.

היה מפגש מרגש ותוסס. סיכמנו ביננו בקביעה שיש עוד הרבה עבודה לעשות אך יש בהחלט עם מי לעבוד.

בכיתה יא' סיון קיפניס ואילה ליבנה

מרגש להתחיל שנה! לפגוש שוב את התלמידים והתלמידות שלנו!

מיד כשכולן התיישבו במקום כיביתי את האור ופיזרתי אותם בכתה. ביקשתי מהם להיות בשקט ולשים לב מה קורה להם. אחרי 3 דקות של שקט (מפתיע) התקבצנו שוב במעגל ושאלתי אותן - מה עלה? מה קרה להם בזמן הזה?

רשמתי על הלוח את התשובות: שיר התנגן בראש, הרגשה שמישהו צופה בי מאחור ותחושת סכנה, כלום, מחשבה על מה אחרים חושבים עכשיו, מודעות לטלפון בכיס, לופים של מחשבות חסרות תכלית... סיפרתי לתלמידים שרציתי שנבדוק ביחד מה קורה לנו במפגש עם עצמנו. איזו חברה אנחנו לעצמנו? אלו קולות עולים? איך הגוף מרגיש כשאין לו הרבה גירויים חיצוניים? איך זה להיות אני?

כל זה במטרה להגיע לנושא השנתי שלנו - אני. 

כתבתי על הלוח "אני" ושאלתי אלו שאלות הנושא הזה מעלה, לקח להם קצת זמן להתניע אך אט אט הלוח החל להתמלא: יחסי אדם-מכונה (מהו אנוש? איזה "אני" יש לרובוט?), מה גורם לי להיות אני, מה ומי מגדיר אותי, מה אני עושה בשביל החברה ומה בשביל עצמי (ובכלל, שאלת האותנטיות), מה אני משדרת ומה חושבים עלי, האם הגוף שלי הוא אני, אני בעבר ואני בעתיד, זהות ועוד ועוד. 

לאחר מכן שילמתי את החוב שנצבר מתחילת השיעור: סבב :) לא עשינו סבב בתחילת השיעור! הפעם ענינו על השאלה מה השתנה בי משנה שעברה כדרך לבחון איזה "אני" היה שנה שעברה ואיזה "אני" הגיע לפה היום. האם אלו אותם "אניים"? 

בתום הסבב והשאלות שעלו בעקבותיו חזרנו בדיוק אל אותו הספר איתו פתחנו את שנה שעברה, הפעם במקום אחר. איזו שמחה היתה להיפגש שוב עם אליס!

פגשנו אותה מיד כשהיא מתחילה לגבוה ומנפנפת לרגליה לשלום. היא אף פונה אליהן בחיבה ומשתעשעת ברעיון לקנות להן מתנות לחג המולד. דיברנו על הזרה והאנשה בספרות - אליס פונה אל רגליה כאילו היו נפרדות ממנה ואף מאנישה אותן ביחסה. שאלנו - איזו תפיסת "אני" זה מייצג? מה זה אומר על יחסי גוף-נפש? פתחנו שאלות ואמרנו שעוד נדבר על כך בהמשך.

נתתי לתלמידים תרגיל כתיבה - לכתוב מכתב לאחד האיברים בגופם. תלמידים רבים התחילו לכותב במרץ וכמה התקשו מאוד. בתום הכתיבה דיברנו על הקושי להפריד איבר אחד, לפנות אליו, נוצרת תחושה מוזרה... זה בדיוק הרעיון :) הקשבנו למכתבים שנכתבו לזרת כף רגל שמאל שלא מתפקדת, לאמבות שבתוף הגוף, למוח שמתווכח עם היד מי הוא זה שכותב את המכתב הזה, לאצבע עקומה שמפריעה לנגן בפסנתר. מדהים באיזו קלות ומהירות נכתבו טקסטים כל כך עשירים ומקוריים.

אחרי ההפסקה סיון הצטרפה אלינו בשמחה רבה והמשכנו לקרוא את אליס. הקריאה המשותפת של שתינו העשירה מאוד את הדיון. סיון ביקשה מהתלמידים לנסות למצוא תפיסות "אני" שונות שעולות מהטקסט ואני ביקשתי לסמן מקומות ששומעים את קול המספר, מונולוגים, דיאלוגים ומחשבות פנימיות של אליס. מיד נתקלנו בבעיה מרתקת! 

אליס פונה אל עצמה ואומרת: "תתביישי לך! ילדה גדולה שכמותך!". שאלנו - האם זהו מונולוג או דיאלוג? כל אחת מהאפשרויות תספק תפיסת אני שונה. אם זהו דיאלוג הרי שיש את אליס עצמה ויש איזו אליס נוספת אליה היא פונה, כלומר האני לא אחיד פה. אם זהו מונולוג הרי שלאותו אני יש קולות שונים בראש (אך שוב עולה השאלה - מי הוא המקשיב לאותם קולות?). התפלפלנו רבות סביב אותה שאלה ואני מצאתי את עצמי מתענגת על היכולת של תלמידות רבות להחזיק מורכבות ואף להוסיף ולהקשות בקושיות נוספות. 

המשכנו עם אליס שבודקת האם היא זו אותה אחת שקמה בבוקר או שמא התחלפה וכעת היא ילדה אחרת. זיהינו שגם פה מסתתרת תפיסת אני מעניינת - האם אני רציפה או משתנה? אותה אני כל הזמן? אם, בדומה לאליס, אובד הזיכרון ואובד הידע - מה נותר ממי שאני?

רגע לפני שהתלמידים התבלבלו לגמרי בין כל השאלות והבעיות חילקנו אותם לקבוצות עבודה (הדבר האהוב עליהם), בהן התבקשו ליצור ישות כלשהי ולתאר אילו מחשבות יש לה בראש, איך היא תופסת את הגוף שלה, איך היא מתייחסת אל עצמה ובהתאם לכך לשתול אותה בתוך דיאלוג. את הישויות החדשות נפגוש בשיעור הבא. 

בכיתה יב' מירב מידן ואורי מרגלית

בהתרגשות גדולה התחלנו את השנה. את השיעור התחלנו בסבב 'מה קורה' וחוויות מהחופש שעבר. לאחר-מכן, מכיוון שזו שנתם האחרונה ללימודי התיכון, התלמידים התבקשו לכתוב מכתב לעצמם בעתיד ('קפסולת זמן'). מכתב על השאיפות שלהם, הרצונות שלהם לשנה זו וכל העולה על רוחם. מכתב שאותו יקבלו בסוף השנה, בשיעור האחרון.

משם עברנו לשיעור פילוסופיה ומתוך מחשבה לא לצלול ישר לנושא המטפיזיקה, הנושא הראשון לשנה, אלא להתייחס לאירועים החברתיים ופוליטיים הבאים עלינו כעת באוקטובר, ולבצע פעילות שתעניק זווית נוספת לענייני השעה באופן שאינו מנותק ממה שלמדנו.

בשיעור קראנו קטעים ממבוא ספרו של מיל - "על החירות". מכיוון שלמדנו (עד כמה שניתן) את מיל שנה שעברה בלימודי האתיקה, היה לנו בסיס להתחיל ולהציג בעיות מסוימות שעולות בין בחירת הרוב לבין הגישה התועלתנית (וכך גם יכולנו להתייחס למה שנלמד שנה שעברה ולרענן את הזיכרון). בקריאה מודרכת קראנו קטעים ממבוא הספר המדגימים כיצד מיל מכיר בבעיית 'רודנות הרוב' והוא נדרש לפרט כיצד עקרון התועלת שלו מתיישב עם בעיה זו (הרי כביכול מיל מבקש תועלת רבה למרבית האנשים, לכן מדוע פגיעה במעטים מהווה בעיה פילוסופית לגישה). ראינו כיצד אנו יכולים להבין את בעיית 'רודנות הרוב' גם בימינו לקראת הבחירות המתקרבות. קראנו וניסינו לקשר לימינו את תובנותיו על כך שבני-אדם חושבים שדרכם היא הדרך הנכונה ודרכם של אחרים היא שגויה, זאת ללא כל נימוק, מלבד שזהו הנוהג המקובל (עם דוגמאות לפסילת דעות מבלי להבין מהו העקרון המנחה את קביעת הגבול). למדנו את פתרונו של מיל עם עקרון הנזק וריבונות היחיד וטענתו על חשיבות החירות ועל כך שחברה (באמצעים פוליטיים או חברתיים) אינה רשאית להזיק ליחיד או לבצע כפייה על ריבונותו, דעותיו ורגשותיו. סיימנו עם כמה פסקאות נהדרות שמרגיש כאילו נכתבו כעת ולא לפני כמעט 170 שנה.

כהמשך לשאלות במרחב החברתי-מוסרי קראנו את השיר - תינוק לא הורגים פעמיים - מאת דליה רביקוביץ'. מטבע הדברים נתנו רקע היסטורי על מלחמת לבנון ועל סברה ושתילה. דברנו על הקושי בשיר, על הביקורת והנימה האירונית שבסופו. אחר כך קראנו את השיר החלון של רביקוביץ' ובלי לנתח יותר מידי שמנו את שאלת חשיבותה של אומנות פוליטית במרכז הלימוד.

התלמידים התחלקו ל-3 קבוצות כשאחת נדרשה להסביר מהי לדעתם ההגדרה ל"אומנות פוליטית" (נזכרנו בשיעורי הזום משנה שעברה ה-ערברית כדוגמא לעשייה פוליטית), והשתיים האחרות נדרשו לדבר בעד ונגד. בהתחלה קבוצת הנגד התקשתה אבל לאט מצאו טענו (בניגוד לדעתם האישית).

בעקבות ההצגה של הקבוצות התפתח דיון על חשיבותה והתועלת שיש ביצירת אומנות פוליטית. מקוצר הזמן לא הגענו לשאלות על הבעייתיות של אומנות מגויסת וההבדל בינה לבין אומנות פוליטית... אולי נגיע לזה בהמשך השנה