שבוע 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון יש מחוות יומיומיות־חגיגיות כאלה: להגיע לכיתה עם שקיות של פופקורן (תודה לנגה!). כל שקית תובעת המתנה דרוכה של שלוש דקות ליד המיקרו, להשגיח שלא יישרף. מתי זה היה שביקשנו לכתוב במשך שלוש דקות ברצף זיכרון שעולה בנו? ריח של שקית פופקורן קנויה לא מזכיר שום דבר חוץ מריח של שקית פופקורן קנויה, אבל איזו התרגשות והכרת תודה שהיא מעוררת. צפינו יחד ב"שמש נצחית בראש צלול" שסלל לנו עוד נתיב לע

שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון מהסיבה הישנה והטובה יחסית (מחלות, לא מלחמות), נאלצנו ברגע האחרון להיפגש – קשה אפילו לכתוב את זה – בזום. אבל, בפורמט שעיקרו שילוב של עבודה עצמאית ושיחות אישיות נכונה לנו בכל זאת הפתעה משמעותית לטובה. פתחנו במצגת ההולכת ומתארכת שלנו שמלווה את העבודה על המסות. המצגת מזכירה את השלבים שכבר עברנו בכל פעם שאנחנו מספיקות לשכוח, ובכל פעם שהיא נפתחת מתווספים לה שקפים חדשים. המפגש הנוכחי

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתרגשות מהולה בחשש שמזכיר את תחילת השנה – חזרנו לקמפוס. החשש התפוגג מהר. מה נאמר? היה כיף לחזור. עכשיו נותר לקוות שימשיך. פתחנו בסבב: 1. מישהו.י שביליתי איתה הרבה יותר זמן מהרגיל בתקופת המלחמה. 2. מישהו.י שלא יכולתי להיפגש איתה. חזרות ותזכורות: בין היתר הזכרנו שקף שעוסק בזיכרון עצמו. המוזות במיתולוגיה היוונית הן בנותיהם של זאוס ומנמוסינה (ע”פ התאוגוניה של הסיודוס, בתרגומו של ש

שבוע 21 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס פתחנו בשמחת התחדשות המפגש וכל אחת סיפרה איזה מקרר היא היום, שאלתה של סשה שנעשתה למסורת. אחר כך הכרנו את כתב העת של דרך רוח המאוורר, ועוד קודם - מה זה בכלל כתב עת. קראנו יחד את הקול הקורא והקדשנו זמן לכתיבה לגיליון (רעיון מעולה שגנבתי מדניאל וענבל! - תודה). הכתיבה נענתה ברצון נלהב אפילו מהמצופה, ויש כבר כמה וכמה טקסטים שעומדים להישלח. אחרי ההפסקה התכנסנו ללמוד קאנט, אבל ההיענות ל

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. על אף השקט החלקי שהשתרר בשוך המלחמה, החלטנו לחזור לשגרה בהדרגה בלבד ולאור זאת המשכנו לאחד את בתי החינוך להרצאה משותפת מקוונת. הפעם התארחה אצלנו מעצבת הפונטים, מייסדת מיזם 'ערברית' - לירון לביא טורקניץ. לירון תיארה את תהליך חשיבה שעברה, שהתחיל מצפייה פשוטה במרחב הישראלי, שתי שפות חיות זו לצד זו אך כמעט אינן נפגשות במישור הכתוב, והוביל לשאלה צורנית, לא פוליטית בתחילתה, האם אפשר לבנות מערכת אותיות שתישא שתי קריא

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי את השיעור השבוע פתחנו בחזרה קצרצרה על הרעיונות המרכזיים של "מות המחבר", בו עסקנו בשבוע שעבר. ראינו אלמנטים בארתיאניים בשיר "מבוא לשירה" של בילי קולינס, המעביר את הרעיון שהטקסט פתוח "לשוטטות אך לא לחדירה". לאחר מכן המשכנו עם בארת דרך המחשבות שלו על הצילום והתעכבנו על מושגי הסטודיום והפונקטום בצילום. בעוד הסטודיום הוא הידע הכללי, התרבותי, המשותף; הפונקטום הוא הדבר שדוקר אותי (ודווקא

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו באיסוף של קצוות פתוחים משבוע שעבר. נזכרנו בשיחה על הטעויות שלא יוצאות מהראש. אחר כך בציורים: דיברנו על ההבדל בין העמידה מול "נוף עם נפילת איקרוס" של ברויגל ובין מגדל בבל שלו, בין מרכז שנדחק לשוליים ובין התחושה שהמרכז הוא מלכתחילה טעות, שיש רק אוסף עצום של פרטים. והזכרנו מחשבות שעלו במפגש הקודם, ושנחוץ היה להעמיד ולו לרגע במרכז: על החיים הבלתי אפשריים בשנתיים שחלפו, ועל

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס אנחנו ממשיכים בתנופה את מה שהפך להיות המבוא שלנו לשנה כולה. החיבור בין הנרטולוגיה לבין המטפיזיקה. נדבר על הוויה ועל הוויה בדיונית. על חוקים שפועלים על ההוויה על היקום ו"היקום" וגם על המקבילה הספרותית. (היא מקבילה? היא חופפת? היא קיימת?). והפעם התלמידים מתבקשים לגבֵּר סיפור, להיות גיבורי סיפור חיב מציאות. הקמפוס הופך להיות עולם הסיפור שלהם והם מתבקשים להסתובב בתוכו ולייצר אירו

שבוע רביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס פתחנו את השיעור בשיתוף תרגילי הכתיבה שכתבו התלמידות בבית. בשיעור הקודם, לאחר שקראנו את הפרק השני בהרפתקאות אליס, שבו מתנשאת אליס לגובה רם של שלושה מטרים לפחות ומשתעשעת ברעיון של לכתוב לרגלה הימנית מכתב, ביקשתי מהתלמידות (בהשראת ענבל ודניאל – תודה!) להשתעשע גם הן בכתיבת מכתב לאיבר מגופן. חלק מהמכתבים היו אישיים וכנים, חלקם משעשעים והיתוליים – וכולם סייעו לנו להכיר את התלמידות

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס את השעה וחצי הראשונות שלנו בשיעור מעביר צוות י'; אור ואושי ביחד עם יעל (יא) ועדי (יב') בתחנת הרכבת בלוד. שריפה על המסילה במזכרת בתיה חוסמת את תנועת הרכבות ואנחנו מנסים להעביר את הזמן בבית קפה חצי ממוזג בתחנה. מה שתינו? מה אכלנו? על מה דיברנו? פחות מעניין בדוח הזה, אבל אנחנו מגיעים לבן גוריון בארבע ורבע עייפים ולא מרוצים. השיעור מתחיל בחמש וחצי ושנינו; אור ואני מתעוררים למראה

שבוע מס׳ 21 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. למפגש שלנו הגיעו השבוע שמונה חברים טובים. פתחנו בפילוסופיה. הבאתי חלק מסדרת הצילומים של "האחיות בראון". פרויקט שנמשך לאורך ארבעים שנה מאמצע שנות השבעים. ארבע אחיות שנפגשנו כל שנה ובן הזוג של אחת מהן צילם אותן לאורך שנים. הפרויקט פסק כשאחת מהאחיות נפטרה. (כך נפתח הנושא החדש, זמן. לא דיברתי על כך. נשאיר לילדים להבין את זה מתוך המפגשים הבאים). השאלות שנכתבו: למה רואים רק ראשים בתמונות? למה הן לא משנות מקום? למה יש את הפרו

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון: עברנו ממוסר לאלוהים. הבקשה הייתה...

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן . בכיתה י' של יעל איזנברג ואושי שהם קראוס בשיעור השבוע סגרנו פינות...

שבוע שמיני ב בית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) בכיתה י' של יעל איזנברג ואושי שהם...

השבוע ה-19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר) קראנו קטע קצר מתוך ״אדה״ מאת ולדימיר נאבוקוב, העוסק בזיכרונות מהעבר. השאלות שנשאלו: האם פגעו בו באהבתו הראשונה? למה קרו לו בילדות ״צירופים בלתי צפויים״? למה כתוב ״כאב ראשון או חלום בלהות״, למה לא דברים טובים ודווקא ״אהבתו הראשונה״? למה ואן שיחזר את עברו הרחוק ביותר ולא השאיר אותו כפי שהוא היה? למה שמישהו ישחזר משהו שהוא כבר עשה – ועוד משהו ממש מפעם? השאלה האחרונה נבחרה (פה אחד). מאיה – יכול להיו

שבוע מס׳ 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר) אירחנו את אליאסף, המורה המלווה שלנו. קראנו טקסט נוסף מג'ואנג-דזה, "שמחת הדגים". (קראנו בהתחלה חלק אחד שלו. באמצע הדיון חילקתי את ההמשך שלו.) השאלות שנכתבו: מה הקשר "זו שמחה של דגים"? הטקסט נכתב בסינית, איך זה שהוא בעברית? למה השמות [של אנשים] ארוכים ולא-מובנים? למה ג'ואנג-דזה חושב על דגים? האם דגים יכולים לשמוח? השאלה האחרונה נבחרה. אמה – דגים יכולים לשמוח אבל לא רואים שהם שמחים. כל אחד יכול לש

שבוע מס׳ 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. ספרות: היינו יחד שתי הקבוצות. חילקנו את השירים הז"הב שכתבנו יחד בשבוע שעבר. מעטים שיתפו אותנו בקריאה בקול. המשכנו לספר שהבאתי "כמה טוב להכיר את מר ליר" שמו. סיפרתי על אדוארד ליר, צייר, מאייר, משורר שירי נונסנס שחי במאה ה19 וטייל הרבה בעולם. גם לארץ ישראל הוא הגיע. קראנו שני שירים שלו. דיברנו על מאפייני שירי אי-גיוון, על חריזה, על רוח השטות בהן, על האנשה. הילדים, אני מודה, התלהבו הרבה פחות מההתלהבות של אופק ושלי... בחל

שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו את הקטע של פרוסט על עוגיית המדלן. הקריאה הייתה קשה, עצרנו הרבה לבאר מילים לא ברורות. גם כתיבת השאלות הייתה קשה: השאלות: למה היא רעדה ועבר בה עונג? [הכוונה ״הוא״ וכו׳] מה הוא מנסה להשיג? האם הטקסט מנסה להעביר מסר ומהו? למה יש בטקסט הרבה נושאים ומילים לא קשורות? למה הוא הרגיש בן־חלוף? האם זה טקסט של גדולים? השאלה האחרונה נבחרה. נויה ו׳ - הטקסט לא נועד לגדולים, זה תלוי אם אתה בנוי למילים האלה, א

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הדר הירש פילוסופיה למפגש שלנו בבת ים הגיעו 14 חברים. התחלקנו לשתי קבוצות. הזכרנו קצת את הטקסטים הקודמים ופנינו לקרוא את הטקסט הבא שפתח נושא חדש, חושים. הטקסט נלקח מתוך הספר "נהגה בחשיכה", ספר שיחות עם ילדים. השאלות שנכתבו: (היה קשה הפעם לכתוב שאלות. לא ממש הבנתי למה). היא לא יודעת לראות אז היא עיוורת. גם חוש הריח שלה לא כל כך טוב (היא מריחה אחרת מאמא שלה). אז מה היא חוץ מעיוורת? איך זה שהאמא לא הריחה כלום? לורטה העיוור

השבוע ה-13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים . הדר הירש: ספרות: המפגש שלנו בבת ים התחיל עם ספרות. אופק הכין דף עבודה מסודר שעוקב אחרי תהליך הכתיבה העיונית. כל אחד מהילדים קיבל דף כזה והתבקש למלא טבלה בה הוא יתייחס לנושא עליו הוא רוצה לכתוב דרך מס' קריטריונים. את השלב המקדים לעבודת הכתיבה עשינו במפגש הקודם. אין ילד שלא ביקש עזרה בכתיבה ובמילוי הטבלה. זה היה מייגע. פילוסופיה: התפצלנו לשתי קבוצות. קראנו טקסט של קאנט הנוגע למושג האושר מ"הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות".