יסודי בת ים 12.01.2023

שבוע עשירי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. עושים רוח בצל הסערה :

הדר הירש:

ספרות:

פתחנו את היום ואיחדנו את שתי הקבוצות להמשך על עבודה בעוסקים בשני השירים של אברהם חלפי. כדי להיכנס לאווירה ולהיזכר בשירים הילדים קראו אותם כמה פעמים. אחר כך עברנו על הדברים עליהם דיברנו במפגש האחרון,  אלמנטים דומים בשני השירים: האנשת הרוח בשני השירים.  בשיר הראשון הרוח נעמה, לוחשת ובשיר השני הרוח רעה. בשני השירים יש מחזוריות ואיזכור עונות השנה. בשני השירים מוזכר רחוב. בשיר הראשון רק ברמז. יש מרפסת שמן הסתם תלויה מעל רחוב. בשיר השני הרחוב הוא הרקע למה שמתחולל בשיר. ליאור אמר שבשני השירים יש סקרנות. אם זה היה סרט והוא היה נגמר בתמונה שמתאר השיר הראשון הייתי רוצה לדעת את ההמשך. מה קרה לאישה בגזוזטרא. גם הציפור שמדברת בשפת לא אכפת לה זה מעורר סקרנות. אופק שואל אם יותר נכון להגיד שבשני השירים יש תעלומה. ליאורי אומר שבשני השירים אפשר לשים שלוש נקודות.  כל הילדים זוכרים שסיגל ממש נגד...

אנחנו עוברים להפיכת הטענות לכותרות

למשל:

אלמנט הרוח בשני שירים מאת אברהם חלפי

אלמנט הרחוב בשני שירים מאת אברהם חלפי

אלמנט הטבע בשני שירים של אברהם חלפי

הדגמת שימוש בהאנשה בשני שירים של אברהם חלפי

בחינת סוגים שונים של הבעת עצבות בשני שירים של אברהם חלפי

מילים רכות וקשות - מבט השוואתי בשני שירים של  אברהם חלפי

אחרי הדיון בו דיברנו על השוואת אלמנטים שונים בשני השירים וניסוח כותרות למאמר הילדים התפנו לכתוב משפטים ראשונים של הקדמה. היה שיתוף פעולה יפה ורוב הילדים הביעו עניין ורצון להתקדם בכתיבה עיונית.

אופק נגאר:

פילוסופיה:

אחרי ההפסקה חזרנו לשיעור פילוסופיה, שוב במתכונת משולבת של שתי הקבוצות יחד. קראנו קטע קצר מאת פרידריך ניטשה, מתוך ״הרצון לעוצמה״, העוסק בהתנגדותו של ניטשה לחרטה. לפני הקריאה אמרתי כמה מילים כלליות על ניטשה ועל הגותו.

השאלות שנשאלו: למה ניטשה חשב שחרטה לא שווה כלום? מה הטקסט אמור להביע? למה ״אין החרטה מבטלת״ את המעשה שמתחרטים עליו? למה הסופר מתכוון בקטע? למה הוא נגד חרטה? מה הכוונה ״לעולם אל תדון אדם בקנה־המידה של יצירותיו״? למה רשום ״נסיבות״ מהמילה ״סיבות״, הרי אנשים גונבים גם בלי סיבה? ומה אם נסיבות גורמות לאדם לגנוב? השאלה שנבחרה: למה ניטשה חושב שחרטה לא שווה כלום?

ליאם - ניטשה חושב שחרטה לא שווה כלום, הוא למד את זה בבית כנראה ורצה לחקור את הנושא, והוא מצא שחרטה לא שווה כלום.

אלמה - אם חרטה לא שווה כלום, זה אומר שאי־אפשר להתחרט. נגיד אומרים לך בחנות גלידה לקחת את הגלידה שאתה רוצה, ואז אתה מתחרט - זה אומר שאתה לא יכול להחליף?

אופק - הם מרשים להחליף [הגלידרייה]?

אלמה - רק אם זה לפני שאתה אוכל.

ליאורי - כתוב שחרטה לא שווה, כי אם מישהו פגע במישהו, גם אם הנסיבות הן כאלה ואחרות, לדעתי זה כן שווה משהו [כשאומרים סליחה], כי אם אני לא אגיד סליחה זה מעיד על זלזול.

הדר - [מביאה דוגמה לתאונה שהרסה לאדם את החיים. האם הסליחה שווה משהו? במה היא עוזרת?]

ליאורי - אם יהיה מישהו שלא יבקש סליחה, זה אומר עליו דברים, שלא אכפת לו.

מאיה - יש כאלה שגונבים בלי סיבה, הם פשוט רוצים לגנוב.

אלמה - לפעמים זה לא שווה להתחרט, נגיד אם קנית חבילה של 12 טושים ואז אתה רואה חבילה של 100.

ליאור - אם למשל שברתי את הרגל למישהו. חרטה לא תעזור.

אופק - ולך היא תעזור?

ליאור - עדיין אני אשאר עם מלא מחשבות בראש.

ליאם - אם התחרטת על משהו שעשית אי־אפשר לבטל את זה [את המעשה].

ליאורי - ניטשה אמר שהחרטה לא שווה גם בהקשר של הסליחה וגם של כפרה.

אופק - [מתייחס לכך שיש שתי נקודות מבט, שמשתיהן נראה שהחרטה לא עוזרת: נקודת המבט של הנפגע (שהחרטה לא מבטלת את הפגיעה) ונקודת המבט של עושה המעשה (שהחרטה רק מוסיפה רגשות אשמה וכו׳)].

גאיה - גם אם אתה מבקש סליחה ממישהו זה לא יעזור כי אין לו מה לעשות עם זה.

תהל - זה יכול לעזור, לא בהרבה אבל קצת. כי נגיד אני יכולה להיות שם ולעזור לו [למי שנפגע ממני].

אופק - אבל לא חייבים בשביל זה להרגיש חרטה.

מאיה - אם אני עושה עם מישהו ברוגז אבל אז הוא לא מוכן להשלים, ואז אני רוצה [להשלים איתו], ואני אתחרט על זה שעשיתי איתו ברוגז.

ליאורי - למה הוא חושב שלחרטה אין ערך? עדיף לכפר ולבקש סליחה מאשר שלא.

אופק - למה זה עדיף?

ליאורי - אם אתה תנסה ותבקש סליחה זה מעיד שאכפת לך ואתה לא מזלזל.

ליאור - יש אנשים שמבקשים סליחה ולא באמת מתכוונים לזה. אז הוא אומר [שבמקרים האלה] חרטה לא [שווה]. ויש אנשים שבאמת אומרים סליחה מהלב ועוזרים לבן־אדם [שבו הם פגעו].

גאיה - אם היית עושה משהו, ואז היו מאשימים אותך בזה ושואלים אותך שאלות [כמו ״למה עשית את זה״], ולא היה לך איך לענות, ואתה היית ה״אשם״, והיית רוצה לכפר על זה. וזה היה בראש שלך כל הזמן.

אופק - אז למה צריך את כל זה? [את תחושת החרטה והאשמה]

גאיה - זה ככה עובד, אתה תרגיש רע.

אופק - מז״א ״ככה עובד״? מה, זה חוק טבע? בהכרח אני ארגיש רע?

גאיה - לא חוק טבע אבל בדרך־כלל.

אופק - ועד מתי צריך להרגיש רע? עשר שנים? חמש? שנה אחת?

גאיה - תמיד יהיה לך אכפת מה קורה עם זה. זה ייצא מתישהו מהראש שלך, כשתחשוב על משהו חיובי. אם אני עושה משהו לא טוב, אז אחר־כך כשאני חושבת על משהו טוב כמו גלידה אז המעשה הרע נשכח.

ליאורי - אם מישהו פגע במישהו והוא מתחרט על זה, מתישהו זה יחזור אליו, או בקארמה או שהוא יראה את האדם [שבו פגע] בכיסא גלגלים ויבואו לו המחשבות האלה [של חרטה ואשמה].

אלמה - חברה שלי עברה חרם, והייתי עוזרת לה בהפסקות מול הבנות שעשו את החרםף ושנה אחרי זה היא עברה כיתה והיא שברה את הרגל והייתה עם קביים, ואותן בנות [שעשו את החרם] לא היה להן אכפת אפילו [שהיא שברה את הרגל].

ליאורי - אם מישהו לא יתחרט על מעשה רע שעשה, יכול להיות שתהיה סיטואציה לא נעימה: הוא יראה את אותו אדם ויבוא לו המצפון.

ליאור - יש אנשים שעושים דברים רעים בכוונה לאנשים שהם שונאים. ויש מריבות שאין בהן צורך. [מספר על מריבה שהייתה לו עם חבר שלא היה בה צורך.]

כאן תם הדיון. אמרתי לילדים עוד מילה או שתיים על ההתנגדות של ניטשה ל״מוסר אשמה״ ועל הניסיון של אלבר קאמי לדבר על אחריות במקום על אשמה, והם כבר רצו להסעה