יסודי בת ים 22.05.2025

שבוע מס׳ 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

ספרות:

את המפגש הנחמד והמצומצם שלנו פתחנו עם הפרק הראשון של מרי פופינס. גם כי זה ספר מקסים ומופרע קצת וגם כי אני מקווה שפעולה כזו תניע לקריאה עצמאית (הספר נמצא בספריית בית הספר). הילדים הקשיבו בעניין. דיברנו על הפתיחה של הספר, על הדמויות שמוצגות בו. מה אנחנו יכולים לדעת ממה שקראנו, למה אנחנו יכולים לצפות. עברנו לטקסטים של הילדים, פתיחות לסיפור. הם שיתפו בחדווה את הטקסטים שכתבו.

אלמה כתבה  זרם תודעה מובהק. זה היה מאוד מעניין. כשאפיינתי את הטקסט שלה היא העידה שאכן היא פשוט כתבה כל מה שעלה בראשה באותו רגע (עד כדי הסתעפות של המחשבה לדיו שזורם בעט שלה). רומי לקחה השראה מפתיחה שקראנו יחד מספר של יונתן גפן "ילד הכרובית" וכתבה פתיחה בחן רב. מאיה כתבה טקסט מאוד זורם, עלילתי, שעורר עניין וסקרנות.

הזמן טס. יצאנו להפסקה.

פילוסופיה:

אחרי שנזכרנו בטקסטים הקודמים שקראנו, התחלנו לקרוא קטע של ניטשה מתוך ״המדע העליז״, בו הוא מציג את רעיון ״החזרה הנצחית״. השאלות שנשאלו: מה עושה האיש כדי שהשד ידבר אליו ככה? למה מזכירים רק את השד, ולא את המלאכים? למה השד רוצה לתת לו לחיות כמה פעמים, במקום להיות שד רע? למה הוא קושר בין שד לבין זמן? למה דווקא שד ולא אל? והשאלה שנבחרה: אני במקום האיש הזה לא הייתי כועסת לחיות את החיים שוב ושוב, אני הייתי רוצה לראות את העולם בזמן הזה.

ארז - אני אם היו אומרים לי שאני אחיה שוב ושוב והכל נשאר אותו דבר, אני הייתי כועס על זה. כי זה יהיה לי משעמם בעולם. אולי אני אספיק לטייל אבל לא יהיה כיף, לא יהיה מיוחד. אני גם רוצה לדעת מה יקרה כשאגמור את החיים, מעניין אותי.

אלמה - דווקא לראות מה יהיה בעולם, איזה דור יהיה - דברים מתחדשים, לא נשארים אותו הדבר. דברים מתחלפים, העולם מתחדש. אתה לא נשאר באותו מקום כל פעם.

מאיה - אני הייתי רוצה לחיות, אבל לא הייתי רוצה לראות את הדורות הבאים אם הם יותר גרועים.

ארז - אני דווקא חושב שלא הדגישו שזה יהיה רק לגביך - אולי זה גם העולם עצמו?

מאיה - זה לא מה שהיא אמרה.

ירין - זה עוד מלא זמן. אנחנו נולדנו לדור הזה והוא לא הכי טוב. אבל הטכנולוגיה מתקדמת, אז אנחנו נוכל לראות מה יהיה עוד מלא זמן אם נחיה שוב ושוב.

מאיה - שיניתי את דעתי. יש דורות שהם טובים. פעם היה יותר טוב, לא היינו כל היום בטלפון, הייתי הולכת לגינה ומשחקת עם חברות. היום זה הכל בטלפון, לא מכירים בגינות כבר.

ארז - זה טכנית טעות. אני הכרתי ילדים כי סתם דיברתי איתם ואמרתי להם שלום, ונהיינו חברים.

מאיה - אז כנראה שאתה לא כמו כולם. גם אני מאלה שכל הזמן בטלפון, אבל כשהייתי ילדה קטנה הכרתי חברות בגינות, כמו ירין ודניאל. בדור פעם היה ממש כיף. במקום טלפון היה רק גינה.

אלמה - מאיפה את יודעת, אולי הם היו עם חברים או שיחקו בבית?

ירין - אבא שלי סיפר לי שהם פשוט היו בגינה מהבוקר עד הערב. לא כמו עכשיו. היו רואים משהו שלא יודעים ולא יכלו לבדוק בגוגל. אנחנו פשוט בודקים בטלפון ואז נשארים בטלפון.

מאיה - לא התכוונתי רק לדורות של פעם, גם הדור שלנו כשהיינו קטנים. יש לי חברה טובה שהכרתי מהגינה ליד הים. הייתי הולכת לגינה ולא אכפת לי איך ילדים נראים, גם מישהי על כיסא גלגלים הייתי מדברת איתה ומשחקת איתה. היום כולם שופטים את כולם. ועכשיו בטלפון יש לי שתי חברות דרך טיקטוק אבל הרוב זה מהגינה והבית-ספר. לפעמים גם היום כשיש אנשים אחרים אני מעדיפה להיות בלי טלפון. אבל לפעמים כן, כמו בבת-מצווה שאני בטיקטוק.

רומי - אני בכל מצב בטלפון. לא משנה אם אני עם חברה או עושה שיעורים. אבל תמיד כשאני בטלפון אני מרגישה שאני מפספסת דברים. נכון כשאנחנו מוציאים את הכלב לטיול אנחנו שולטים בו ברצועה? אז לפעמים אני מרגישה שהטלפון שולט בנו, כאילו אנחנו הכלב שלו. פעם היינו יורדים למטה ועושים מלחמת מים, זה היה כיף. היום עדיף שלא נהיה יותר מידיי בטלפון.

עומרי - גם אני הייתי כמוך פעם בגינה, גם עכשיו זה כיף לי. בכללי בגינות, הקטע שלי זה לבהות בדברים, מאז שאני קטן. בעיקר על נחלים, זה הקטע שלי. ובאמת אני חושב שכל מה שאני עכשיו לומד, וכל הטיולים שסבתא שלי עושה לי, עדיף שאשמור את זה לדורות הבאים. שסבא וסבתא שלהם ייקחו אותם לטיולם כמו שסבתא שלי עושה. וגם הטלפון לא לוקח אותנו רחוק כמו הלימודים, דווקא יותר לוקח אותנו אחורה.

הדר - למה, אבל ירין דווקא אמרה שהיא בודקת הכל בטלפון.

עומרי - כן, אבל זה לא אומר הכל באמיתי. אני מעדיף לבדוק במילון.

הדר - כי מילון כן אומר הכל ״באמיתי״?

עומרי - כן, הוא נכתב פעם…

הדר - אז כמה שזה יותר עתיק זה יותר נכון.

עומרי - כן, כנראה….

ירין - גם מילון וגם גוגל מישהו כתב, וזה יכול להיות אמיתי וזה יכול להיות מזויף. אני למשל למדתי אנגלית משירים בטלפון.

מאיה - גם אני, אם הייתי לומדת אנגלית רק מהשיעור לא הייתי יודעת אנגלית. ולגבי הטלוויזיה - [פעם] הייתה רק סדרה אחת, ״שכונת חיים״, והיו תמיד רואים אותו דבר. וגם מילון - אם אני רואה חרגול או גמל שלמה, אני לא יודעת מה זה. המילון יראה לי ״שלמה״, אני אחשוב שזה שלמה. אני לא רואה הרבה [מילונים] עם תמונות, זה רק לילדים. מילון אמיתי זה עם מילים. אז אם אני אראה משהו שאני לא מכירה זה לא יעזור לי, אם אני לא יודעת מה השם של זה זה לא יעזור, לא אוכל לחפש במילון. ועל מה שרומי אמרה - החדשות זה בטלוויזיה, לא בראש שלי. סבתא שלי אמרה לי ש[פעם] לפעמים היה כיף ולפעמים לא.  היא הייתה הולכת לגינה וההורים שלה לא ידעו איפה היא. ואם לא היה טלפון אז למי מתקשרים? יש גם דברים טובים וגם השלכות, כמו שטלפון זה לא טוב לראייה. אבל בלי טלפון לא הייתי מסתדרת. ופעם מורים היו מרביצים בסרגל. עכשיו הם משתמשים בטלפון, אומרים ״אני אתקשר למנהלת״.

אלמה - גם אני למדתי אנגלית מסרטונים ביוטיוב, ויש סרטונים שממש מלמדים אותך דברים. אני גם לא אומרת שצריך להיות כל היום בטלפון, אבל לפעמים זה מלמד.

ירין - טלפון זה באמת טכנולוגיה מתקדמת. אני יכולה לתרגם את כל המסך, זה יותר נוח.

ארז - אני יכול להסתדר גם בלי טלפון. אני גם לא משחק יותר מידיי בטלפון, ולבית ספר אני בא כדי ללמוד.

רומי - למאיה, היה טלפון גם פעם, שאפשר לשחק בו קצת משחקים אבל לא יותר מידיי. אפשר להתקשר, ואת מזג האוויר יודעים מהטלוויזיה. ואפשר היה לצלצל. וכן אפשר לראות טלוויזיה. ויש עוד מורות לדעתי שמרביצות עם סרגל.

מאיה - הטלפון הקטן יצא רק בשנת 2000, או 1999.

כאן הסתיים הדיון שלנו, שהתחיל בנושא זמן והמשיך באופן טבעי לנושא טכנולוגיה. היה פשוט מרתק!