מכללת אורנים 08.06.2025

שבוע 29 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל אבוקרט והודיה בונן

התכנסנו מתרגשות, גאות וחגיגיות ובאדיבותה של איילה עם קופסא של עוגיות, למפגש הקראת המסות. לא להאמין, אך הגענו למעמד השלמת התהליך של כתיבת המסות, והדפסתן לחוברת מרוכזת שחולקה היום. במפגש חשנו את התוצר שהוא התגבשות של הכיתה הזו לכדי סובסטנציה אמיתית. סובסטנציה שכל אחת ואחד מהשותפות והשותפים שמרכיבים אותה, עברו תהליך של התבגרות כלשהי, של התפתחות, וכולןם יחד הן כבר כיתה, הן כבר שלם שהוא מעבר לסך כל חלקיו. 

בתחילת המפגש נגה שוחחה איתן על עבודות הגמר ולאחר מכן עשינו סבב של הקראות המסה. התחלנו כשכל אחת מקריאה לפי הסדר קטע מסוים שבוחרת, וכשהבנו שיש לנו מספיק זמן, הרחבנו להקראה של מסה מלאה למי שחפץ בכך. לאחר כל הקראה ביקשנו תגובה כלשהי מאחת התלמידות, וביקשנו שהכותבת תשתף באיזה משהו מהתהליך שחוותה. המפגש התנהל בנחת, בחדווה, בגאווה, בשקט, ברוגע, היה נהדר. בשיעור השני המשכנו בנוכחותה של סיגל, כאשר התלמידות שהקריאו זכו לקבל בנוסף משוב מסיגל. את המפגש חתמנו עם סרטון יצירתי שהכינה איילה, אסופה של תמונות וקטעי וידאו שהראו את מה שחווינו יחד מתחילת שנה, או רמזו לנושאי הלימוד, לנושאי דיון שעלו ולשיעורים. זו הייתה מדיה פוסט- פוסט מודרנית מגניבה ממש, שעוררה שוב מחשבה על השפה, אופן החשיבה ובכלל ההוויה של הדור הזה. והלוא זהו הדור שמשום מה, כשהוא מכין עוגיות שוקולד צ'יפס, על אף שהן מפוצצות סוכר ושמן, הוא מכין אותן ענקיות, ומי מאיתנו שבחרה לאכול את העוגייה השלמה תוצרת הדור הזה, עד עכשיו חשה כאב בטן על ההגזמה. אבל כאב בטן וגם חיוך מכל הלב.

בכיתה יא' של נגה וייס ויונתן דיין

את המפגש אתמול פתחנו עם ביקור מבורך של סיגל שהפליאה בהוראת שירו של יאיר הורביץ מתוך המחזור 'ציפור כלואה'. זה התחיל עם סקירת בזק על דורות השירה העברית, עם דגש על דור המדינה וזה שאחריו, ולאחר מכן שותפיו של הורביץ. סיגל התמקדה בהתנגנות של השירה של הורביץ, והנגידה אותה לזו של אלתרמן, הפומפוזית, הסדורה, העיקשת. בעקבות הערה נבונה של תלמידה על הצעיף הכרוך הנע בין עיטוף לחניקה, סיגל הצביעה על נקודות הסגירה והפתיחה של השיר, על המוזיקליות שלהן, הממשית כל-כך. לאחר-מכן התחייבה הפסקה. בתום ההפסקה עשיתי שיעור עיטוף לשנת מטפיזיקה. בחרתי ארבע תמות שליוו אותנו לאורך השנה - אני, גוף-נפש, חופש, אלוהים - וחצינו דרכן את ארבעת הפילוסופים המרכזיים שקראנו השנה: אפלטון, דקרט, פסקל ושפינוזה. יחד בנינו טבלה רחבה על הלוח, מתוך ניסיון להצביע על הקשרים בין העמדות השונות, הוויכוחים הפנימיים, הסיבות והתגובות, בתקווה שהדברים התחברו לתלמידות ויפגשו את התכנים שלמדנו מוקדם יותר השנה. זה היה מעט יומרני, אבל נדמה לי שבכל זאת מוצלח. בשבוע הבא - נפרדים לשנה זו, שני שליש דרך-רוח 

בכיתה יב' של רותם וגנר ועומר בן דוד

רותם ועומר בהקדמה לאסופת המסות הכיתתית :

בשלב מסוים נדמה לך שלכתוב פירושו לדעת מי אתה. אתה בן ארבע-עשרה, חמש-עשרה, שש-עשרה – בן כמה אתה בכלל? – ואתה רוצה לדעת" (שמעון אדף, אולי עכשיו אפשר, בתוך: אני אחרים, כנרת, זמורה-ביתן, דביר ומכון הקשרים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2018 , עמ' 168 .(

קראנו את המסה "אולי עכשיו אפשר" של שמעון אדף יחד, ונדמה שהיא מלווה חרישית את המסות שכתבתם. האסופה הזו שכורכת אותן יחד מאפשרת לראות שבכולן מתגלה משהו מתוך מסע חניכה של כל אחת ואחד מכם, ובכולן נדמה שלכתוב פירושו לדעת או לבחון מי את או אתה.

אולי עכשיו אפשר, הצירוף הזה ששאלנו מאדף לכותרת האסופה, מחזיק בה בעת היסוס, ארעיות, והעזה ועשוי לתאר את תהליך הכתיבה שעברתם, על ייסוריו, ספקותיו והגילויים שכרוכים בו. והנה כתבתם, באומץ ובכנות בלתי מצויים.

כל אחת מהמסות עוסקת ברומן שבחרתם, ומבחינה זו אלו מסות פרשניות. בה בעת כל אחת מהן עוסקת בשאלה אישית מאד שהשלכתם אל תוך הקריאה ברומן, מבחינה זו אלו מסות אישיות. מצד הסגנון הן נעות על כל הרצף שבין סיפור לחיבור עיוני, רצף שמאפיין את הגמישות של המסה ואת המנעד שהיא נותנת לתנועה שבין מחשבה לחוויה והתנסות.

הנושאים שבהם העמקתם הם כמו קליידסקופ של התבגרות, כל אחד מהם הוא רסיס שמשתבר באור ומרכיב בכל פעם באופן אחר את המושג התבגרות, על השאלות, התחושות והחוויות שכרוכות בו: איך לדבוק בטוב, אמנות וחיים, זיכרון וצילום, אימפולסיביות, מי אני, אני והפוליטי, זהות מגדרית, דימוי עצמי, בחירה ויעוד.

המסה, אתם הרי כבר יודעים, היא משהו שמתגלה תוך כדי כתיבתו והיא כמו שיחה בין ידידים, והיא גם מעין פתק בבקבוק מעצמנו כאן ועכשיו אל עצמנו שעוד נהיה בזמנים אחרים. התרגשנו לקרוא את המסות שלכם, למדנו מהן והשתאינו. אנחנו מקווים שכשתקראו אותן בכל מיני תחנות בדרך, הן יהיו עבורכם גם "מבט וחלון וראי" אל השנה הזו.