מכללת אורנים 18.10.2026

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.
בכיתה י' של מיכל שלו ויונתן דיין
צללנו לראשונה אל קריאה והיכרות עם טקסט קאנוני: האודיסאה של הומרוס.
פתחנו את המפגש בחלוקה לחברותות ובקריאה בשירים הראשון והחמישי. התלמידים התבקשו לזהות את קו העלילה ומה בדיוק קרה לאודיסאוס, ואז לבחור סצנה אחת ולייצר ממנה מיצג מחומרי יצירה. המפגש עם טקסט שירי בשפה ארכאית ועם שפע של שמות מבלבלים היה מאתגר, אבל בסופו של דבר התלמידים צלחו את האתגר והציגו מיצגים יצירתיים ויפים.
אחרי שעשינו סדר בסיפור, קראנו יחד את השיר השמיני, בו אודיסאוס סועד באי הפאייקים ומאזין למשורר דמודוקוס, השר על גבורתו. תהינו מדוע הפאייקים אירחו את אודיסאוס בנדיבות כזו עוד לפני שידעו שהוא אודיסאוס הגיבור. שוחחנו על תפקידו של המיתוס ביצירת חוקים וסדר חברתי ובשימורם, ובהם הכנסת האורחים. ניסינו גם להבין מדוע אודיסאוס אינו מגלה למארחיו מי הוא, ומדוע הוא פורץ בבכי כשהוא שומע את סיפורו שלו. שתי השאלות הובילו לשיחה על מקומו של המשורר בתרבות יוון העתיקה, ולשאלות "מיהו גיבור?" ו"האם מותר לגיבור לבכות?".
אחרי ההפסקה המשכנו את השיחה על גיבורים עם מצגת קצרה על ה"מונומיתוס", מסע הגיבור שמתאר ג'וזף קמפבל בספרו "הגיבור בעל אלף הפנים". זהו מסע של יציאה להרפתקה, מפגש עם הלא-מוכר, השתנות ושיבה הביתה באופן "חדש". התלמידים נענו שוב בשמחה למשימת כתיבה על מסע אישי שעברו. השיחה התפתחה לדיון שכלל את מואנה, את אלזה ואת משה רבנו.
שאלנו אם מסעות חייבים להסתיים, אם הם מתרחשים בחוץ או בפנים, אם חייבים לחזור לאותו מקום, ואם מסע חייב להיות "מוצלח". כששאלנו את יונתן מה היו הפילוסופים אומרים על כל זה, הגענו להבחנה בין הפילוסופיה, הנוטה לעיסוק סינכרוני במושגים כפי שהם ב"רגע בזמן", לבין הספרות, הנוטה לדיאכרוני - לעלילה ולהשתנות.
ניכר שנושא המסע משמעותי ומעניין לתלמידים ומוצאים אותו רלוונטי לחייהם, כפי שמיתוס אמור להיות.
היה זה שיעור מאתגר וגדוש, ונסכם בכך שגם לצלוח את קריאת האודיסאה, שנמשיך בה בשבוע הבא, הוא מסע קטן בפני עצמו. בסופו נחזור לעולם קצת אחרים.
בכיתה יא' של יעל תמיר ועמוס ינון
יעל חסרה לנו השבוע. שלחנו ברכת רפואה שלמה, והמשכנו בחיפוש דרכים שונות להיכנס לנושא הגדול של תורת ההכרה. סיימנו את הטעימה מתאייטטוס משבוע שעבר, שעסקה באופן השיחה שיכול להוביל לידיעה, ובהשראת קטע מהספר ״ריבונות הטוב״ של הפילוסופית והסופרת אייריס מרדוק, עברנו לעסוק בתשומת לב. התלמידות נשלחו לחברותות עם השאלות –
לְמָה אנחנו שמים לב? לְמָה אנחנו לא שמים לב מספיק?
בחזרה מהחברותות ניסינו לאסוף רגעים מהשיחות השונות לתמונה שתיתן מבט רחב.
לשאלה הראשונה נאמרו התשובות – הרגלים/ דפוסים של חברות, החלק האחרון של פאזל, משהו לא רגיל, לְמָה שמפריע לי אצלי ומופיע גם אצל אחרים, אם מישהו נפגע, למחשבות שחושבים עלינו, לְמָה שקורה לנו.
לשאלה השניה – לְמָה שלא מפנים את תשומת ליבנו אליו, לרגשות של אחרים, לרגשות שלנו, לְמָה שאנחנו אומרים, לְמָה שלא קורה לנו.
התשובות שלחו אותנו לכיוונים שונים ופתחו הרבה אסוסיאציות ואפשרויות להמשך שיחה ועוד שאלות. עלתה בזיכרון גם שורה מתוך השיר של דליה רביקוביץ׳ ״האהבה אמיתית אינה כפי שהיא נראית״ – ״את עצמנו אנחנו אוהבים במסירות/ קשובים לעצמנו קשב מוחלט״.
עברנו לאייריס מרדוק. מרדוק מפנה את תשומת הלב לתשומת הלב בתוך ההקשר של דיון בבחירה/ בחירה חופשית - ״אני יכולה לבחור רק במסגרת העולם שאני רואה... לעיתים קרובות, מה שמניע את האדם באופן אוטומטי הוא מה שיש ביכולתו לראות.״ (ההדגשות במקור). אני מוגבל בבחירה שלי, בהבנת הסיטואציה ואולי ההשלכות של ההחלטה על ידי הגבולות של הראייה שלי או הידיעה שלי. אך הראייה שלי ברגע נתון שבו נדרשה ממני החלטה תלויה בהרבה החלטות חופשיות שקיבלתי לפני הרגע הזה. ההחלטות היו לְמָה אני שם לב. כל מה שאני שם לב אליו, יכול להפוך להיות חלק ממה שאני רואה ברגע העתידי שבו אקרא לבחור, וכל מה שאני לא שם לב אליו לא יהיה חלק ממה שאני רואה. מרדוק אומרת שאנחנו יכולים לשים לב לְדפוסי תשומת הלב שלנו, ולשנות אותם. ההתבוננות וההחלטה על תשומת הלב היא החלטה מוסרית, כיוון שהיא מעצבת ומשפיעה עמוקות על החלטות מוסריות.
עם מרדוק סיימנו את הפתיחה לעיסוק בתורת ההכרה, ועברנו לפילוסוף שפותח את התקופה המודרנית בפילוסופיה - רנה דקארט, ולספרו ״מאמר על המתודה״. קראנו מעט, נספר על מה שקראנו אחרי שנמשיך עוד קצת בקריאה.
בכיתה יב' של ענבל המאירי ועומר בן דוד
המתח שבין סמכות לאוטונומיה ממשיך ללוות אותנו - איך אפשר ליישב את הסתירה שבין ציות לסמכות מתוקף זכותה לצוות על האחר ושיצייתו לה לבין הנחת היסוד של האדם האוטונומי, הנדרש לשקול בעצמו את בחירותיו ולכן לעולם לא יכול לפעול מתוך ציות?
התחלקנו לקבוצות כדי לבחון את המתח הזה כפי שהוא בא לידי ביטוי בדמוקרטיה, דרך קטעים מתוך ספרו של רוברט פול וולף In Defense of Anarchism. כל קבוצה התמודדה עם ההזרה שהוא עושה לשני עקרונות - הכרעת הרוב ככלי לגיטימי, ודמוקרטיה ייצוגית שלפיה נציגים מקבלים החלטות בשבילנו. הביקורת עוררה שאלות בדבר פתרונות אפשריים ומחשבות שמתחילות להוביל אותנו לאפלטון ו"משל הקברניט". בחלקו השני של השיעור המשכנו לחשוב על מושגי סמכות ואוטונומיה דרך סוגיית המבט - בציור של ג'וטו "פרנצ'יסקוס הקדוש מטיף לציפורים" (המארח אותנו בסובייקטיביות שלו. אמיתי אמר, "הציפורים ממש מקשיבות לו"), ובשני שירים על מבט מבעד חלון - "החלון" של דליה רביקוביץ ו"משלושה או ארבעה בחדר" של יהודה עמיחי, שלכאורה נראים מנוגדים זה לזה.
קריאה צמודה לשירה של רביקוביץ הראה כיצד היא מוליכה אותנו שולל בהציגה מבט לכאורה מצומצם ומנוגד לפעולה, כשלמעשה היא מודעת היטב לממדים החורגים מעבר למקום עצמו, לנוכחות של עוול שאפשר לראותו גם בלי להרחיק את המבט.

תגובות