מכללת תל-חי 09.06.2025

שבוע 29 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:

שיעור אחרון לפני המפגש האחרון. באתי עם ציפיות גדולות ללימוד משותף אך כמעט חצי מהתלמידים לא הגיעו, בנוסף שניים יצאו לעזור ביום הפתוח שהיה, שניים נוספים יצאו בשלב כלשהו גם כן לעזור ושניים אחרים איחרו ב 40 דקות. נותרתי עם ארבעה עד שישה תלמידים והתלבטתי מה לעשות. הייתה תחושה ברורה של סוף שנה. בסוף השיעור הקודם נתתי להם דף עם שאלות על דיקרט והקוגיטו וביקשתי מהם להגיש לי. התחלתי לעבור איתם על השאלות, לראות מה הם הבינו וכתבו. חלק מהתשובות הצביעו על הבנה ומחשבה וחלקן התקשו בניסוח של תשובה פשוטה, בהירה ומנומקת. יש לנו הרבה עבודה.  

בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:

שרשרת הנסיבות השנתית מובילה אותנו על המפגש שניצב לפני הסוף הזמני, המפגש האחד לפני אחרון. והפעם, בידיעה שבחלק השני נהנה מטד-רוח, והשעה הראשונה תהיה ארוכה יותר, החלטנו לשלב בין פילוסופיה לספרות באותה השעה, והפעם מכיוון שונה. אחרי שהתלמידים הביעו עניין לאורך השנה בנטיות הבודהיסטיות של אליעזר, החליט המורה לפילוסופיה להביא להם את הדבר עצמו - מבוא לבודהיזם. ראשית - ביטלס, כמובן. I,Me,Mine התנגן ברקע ואליעזר סיפר על החיבור שלהם לרעיונות בודהיסטיים ולשיר שברקע.  אז סיפר על הרקע של הבודהא, על החלום שחלמה אימו בו נתבשרה שבנה יהיה מלך גדול או מורה רוחני גדול. הוריו ביקשו לשמור אותו מכל סבל ומנעו ממנו לצאת מהארמון עד גיל 29, אך הוא חמק בסקרנות ונתקל בסבל שלא הכיר - אדם זקן, אדם חולה ואדם מת. הוא מחליט לברוח מהארמון, להתמסר לאימון רוחני ולפתור את בעיית הסבל. הוא מתיישב מתחת לעץ פיקוס קדוש ושוקע במדיטציה עמוקה עד להשגת ההארה – הנירוואנה. תחת העץ הוא נחשף לארבע אמיתות - יש סבל בעולם; הסיבה לסבל היא ההשתוקקות - היצמדות ודחייה (I, ME, MINE); ניתן לעצור את הסבל; הדרך כפולת השמונה.

אז אליעזר הסביר על הדרך כפולת השמונה - חשיבה נכונה, ראיה נכונה, דיבור נכון וכו', ושאל את התלמידים מה המשמעות של כל אחד מהם. דרך הדיון של התלמידות התמקד לבסוף בראיה הנכונה, "הקטר שמוביל את שבעת הקרונות". למדנו כמה מושגים בודהיסטים - אניצ'ה, אנאטה, שונאטה. אליעזר סיפר על מושא התזה שכתב - נאגארג'ונה – נזיר בודהיסט מן המאה ה-2 וספרו "שירת השורש של דרך האמצע", שאמר "הכל זורם עבור זה שהריקות מובנת לו, דבר אינו זורם עבור מי שאינו מבין את הריקות". היה מעניין מאוד.

בחלק הספרותי, התחברתי לנושא דרך סוגת ההייקו, שלוקחת את תפיסת הזן-בודהיזם ולוקחת ממנה השראה לכתיבת שירה בסוגה ייחודית. למרבה ההפתעה הפתיחה הולידה רגע זן - כשניסיתי לפתות את קובץ הוורד שיוקרן על המסך גיליתי כי אנו עומדים בפני דף ריק וחלק. שום הייקו או מלל כלשהו נראה ברקע. התמקדנו ברגע ואז מיהרנו לחבר מחדש את הקובץ. בינתיים הסברתי לתלמידים על הסוגה, הזכרנו את אהובנו יואל הופמן ופועלו בתחום התרגום, קראנו כמה דוגמאות קלאסיות מיפן וכמה דוגמאות עכשוויות מארצנו ועמדנו על ההבדלים. אם היה לנו עוד זמן שאזל במהרה, היינו מתנסים בעצמנו, אך נשמור זאת לשנה הבאה.

בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:

מפגש אחרון לפני טקס הסיום, והשעה האחרונה מוקדשת לטדרוח. מרגש ועצוב בעת ובעונה אחת.

לצערי היינו בהרכב חסר, אבל איכותי במיוחד! החלטנו להקדיש את השיעור למשהו קצת שונה וקראנו מתוך 'לגעת במהות' של קרישנמורטי, את הפרק הראשון שנקרא חינוך ומהות החיים. חשבנו להשתמש בטקסט הזה גם כדי שיכירו, ותוך כדי לסכם את חווית החינוך שלהם בדרך רוח. הטקסט נפתח באמירה שמערכת החינוך מסלילה את המחשבה ואת התודעה בנתיב החברתי.    כלומר היא מלמדת מיומנויות וטכניקה, אבל לא ידע אמיתי. התלמידות מאוד הזדהו עם האמירה הזאת, ואמרו שהתיאור של קרישנמורטי הוא תיאור של בינוניות. דיברנו על לימוד מתוך תשוקה ואמרנו שבשלוש השנים האחרונות היו רגעים שממש אפשר לשים עליהם את האצבע - רגעים בהם העניינים שלהן נצצו מסקרנות והתעוררו  לרעיונות או טקסטים חדשים. כל אחת בתורה סיפרה על רגע כזה משלה. המשכנו עוד קצת בטקסט ואז נשמעה דפיקה בדלת ואילה ואני נקראנו ליום פתוח למסיימי י'. התלמידות ביקשו להתלוות אלינו, וסיפרו על חוויות מהיום הפתוח שלהן לפני שלושה שנים. היה מעניין לשמוע איך הן ראו את הדברים אז, איך נראו להן הי"ב של אז (חכמים כמו שהן לעולם לא יהיו. להרגשתן).