מכללת תל חי 10.03.2025

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:

היה לי חשש גדול לגבי ההתמסרות שלהם לכתיבה, יתרה על כך כשהבנתי ששני בתי הספר בטיול והקבוצה מצומצמת. הקדמתי וביקשתי שיבחרו נושא/ שאלה שירצו לעסוק בו.

הגיעו 4 בנות. פתחנו בדיבור על - מהי מסה?. קראנו בעמוד הראשון של חדר משלך לוורג'יניה וולף. דיברנו על ההבדל בין מסה לבין ספרות/ מחקר. ז'אנר שעניינו עיסוק בנושא, התנסות. מעין מסע שמלווה את הקורא בין חוויות ומחשבות. ניסיון לעקם סימני קריאה לסימני שאלה.

ביקשתי שיציגו את הנושאים: תלמידה אחת ישר מצאה נושא לכתיבה: בין אהבה אפלטונית לאהבה רומנטית בגיל ההתבגרות.

התהליך עם התלמידות האחרות למצוא נושא קרוב לעולמן לקח זמן (להפתעתי). הזמנתי אותן להפוך נושא כמו העדפה מתקנת לנשים לשאלה אישית. זה לקח זמן והן עברו מ"אף נושא לא מעניין אותי" דרך התסכול של " אני לא מבינה מה את רוצה" ואז לאט לאט נבחרו נושאים נפלאים. 

תלמידה כתבה מתוך עולמה האישי על קבלת עזרה בגיל ההתבגרות – מתי ? איך? ואם הורים מסרבים לעזור?. עוד תלמידה כתבה על חוויות מהבית מהחיים בהן היא חשה לא מוערכת בהיותה אישה, מעין מבט מגדרי על נערה בגיל ההתבגרות . זה היה קצר והיה רצון לשמוע עוד. תלמידה נוספת כתבה על הנושא להיות טברינית, הסטיגמות לעומת חווית השייכות והחיבור לנופים. הנושא והעיסוק שלה בו היו מעניינים וגם כאן זו הייתה רק הקדמה.  

בזמן הכתיבה נגה פינקה אותן בשוקולד ושמחתי לראות שהן עוד העתיקו וסדרו את הכתוב בהפסקה (כמובן שהתעקשתי שינוחו)

בחלק השני הן קראן את הכתובים. ביקשתי בלי הקדמות אבל היה קשה להן. בעקבות הקריאה שאלנו שאלות הבנה ועניין "את הכותבת". בהתחלה אני שאלתי את השאלות לקוראת הראשונה ואז הן הצטרפו והבינו היטב את המשימה גם השאלות וגם ההרחקה שבדיבור בגוף שלישי.

לסיכום: בעיני זו הייתה סדנה טובה. התרגול שלמדנו מארנה קזין עובד טוב גם לתלמידות כתה י' וגם לאלו מבניהן שלדרוש מהן כתיבה יצירתית הייתה בשבילן זו יציאה מאזור הנוחות. לגבי השאלה האם יכולתי לעשות זאת בכיתה מלאה, אם הייתה האינטימיות הנדרשת להן – אינני יודעת.

בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:

בית ספר עיינות ירדן היו בטיול, ורוב הכיתה שלנו מורכבת מתלמידי עיינות, כך שהתכנסנו בהרכב מצומצם. הפעם עסקנו במסע הגיבור שהתווה לנו ג'וזף קמפבל. ראשית שאלנו מיהו גיבור, מה מגדיר אותו והעלינו דוגמאות של גיבורים ותהינו מה הופך אותם לכאלה. אז צללנו לעולמו של קמפבל, שיוצא לדרך מתוך המיתוס והחלום. בעיניו, הפסיכואנליטיקאי הוא כמו רופא האליל של שבטים קדומים, וחומרי החלום, הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, לא שונים מהסיפורים שמסופרים מאז ומעולם. סיפרתי על מפעלו של קמפבל, על המחקר שערך בקריאת והשוואת מיתוסים שונים, סיפורי עם ויצירות קלאסיות, ומצא שכולן יוצאות מאותה נקודת מוצא וחוזרות אליה. הצגתי את מעגל הקסמים שקמפל ניסח, תנועת מסע הגיבור.

דיברנו על הפלא שבעבודה הזו - היכולת לקרוא מקורות רבים, למצוא בהם מכנה משותף ולהוציא ממנו מודל קל ליישום. ברגע שהבנו את המודל של מסע הגיבור קשה שלא לראות אותו בכל מקום. עדי בדיוק קוראת את "עלובי החיים", אז ביקשנו שתספר על העלילה עד כה, וראינו שהפלא ופלא היא נכנסת בדיוק למודל מסע הגיבור, על אף שנכתבה עשרות שנים לפני שנוסח בכלל על ידי קמפבל. לאחר מכן יישמנו אותו על יצירות שונות, ודיברנו על כמה אנחנו מצפים לתהליך הזה, ואיזו אכזבה עולה בנו אם הוא לא מתנהל כמו שאנו מכירים. לסיום, צפינו בסרטון שמדגים את מסע הגיבור בסרט "המטריקס", בו צפינו יחד לפני מספר שבועות. הרגשתי שהתלמידים מגיבים לגילוי המודל הזה כמו שמגיבים לגילוי כיצד קוסם מבצע את קסמיו. 

בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:

נפגשנו בהרכב מצומצם והתמקדנו בשני השיעורים בשאלות בגרות. התלמידים ענו עליהן בעל פה ואז בכתב ואנחנו בדקנו, תוך כדי פטפוטים ושיתופים. היתה אווירת למידה די רצינית. התלמידות יודעות היטב את החומר ורק צריכות להמשיך לעבוד על הכתיבה עצמה.