מכללת תל-חי 26.05.2025

שבוע מספר 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:

לאחר שבוע הפסקה חזרנו לפילוסופיה. חזרתי על המהלך הספקני של דקרט ואז עברנו לקריאה של הקוגיטו. לאחר הקריאה והבהרת המהלך בחרתי לציין כמה נקודות חשובות על הקוגיטו: החיוניות של ניסוח בגוף ראשון ובזמן הווה לוודאות של הקוגיטו (אין זה מועיל לומר "דיקרט חושב לכן הוא קיים" או "אני זוכר שחשבתי ביום שישי האחרון לכן הייתי קיים אז"); הוודאות של הקוגיטו תלויה בהיותה מנוסחת במונחים של החשיבה או המודעות שלי באופן כללי כך שכל צורה של חשיבה מספקת כאן, כולל ספק, הכחשה, רצון וכן הלאה). הפעילויות הלא חשיבתיות שלי לעומת זאת אינן מספיקות ולכן אין זה מספיק לומר אני הולך לכן אני קיים; שתי פרשנויות רווחות של הקוגיטו (היסק ואינטואיציה);עיסוק בשאלה אם דיקרט הצדיק את ההכנסה של "אני" לקוגיטו או כפי שראסל אמר כל מה שדיקרט יכול היה להסיק זה רק "יש מחשבות"; ולבסוף גם אם יש הצדקה להכנסה של האני (שהרי קשה להבין מה זו מחשבה ללא חושב או ללא נקודת מבט) עדיין נראה כי יש פער בין הקיום המקוטע של האני כפי שהוא מופיע באקטים של אינטואיציה המבססים את הקוגיטו לבין היותו של האני דבר חושב, שקיומו נמשך לאורך זמן. על אף שחלק מהנקודות עוררו עניין ודיון בכיתה ועל אף שיש הרבה מה לומר על כל אחת מהנקודות הללו רציתי שנגיע לכתיבה. נתתי להם דף עם שאלות ברמות שונות וגם את הטקסט והם התחילו לעבוד בזוגות. רובם התקשו בכתיבה, אפילו של שאלות פשוטות. עבודה רבה לפנינו. נתתי להם את השאלות הביתה וביקשתי בפעם הראשונה שיגישו לי בשיעור הבא. 

היות שאני, מירב, במלגה בהכינגן שבגרמניה, נפגשתי בזמן השיעור של ירון עם התלמידות בזום. השיחות היו חשובות: הן סיכומו קצת מחוויות הלימוד שלהן השנה בספרות ובפילוסופיה. וגם שאלתי לגבי תהליך הכתיבה המסאית. לשמחתי גם לאלו מבינהן שהתהליך לא קל הן רואות בו חשיבות. ביקשתי לאסוף חומרים למרות שזה לא סוף התהליך, כדי שיהיה ממה להתחיל לעבוד. יש לשער שהרצון לעבור נושאים ילווה אותנו גם לשנה הבאה, אבל גם ללמוד להתמסר לתהליך שלוקח זמן ולסמוך על המורים שמכוונים אותו יש חשיבות. 

בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:

את המהלך עם הגותו של שפינוזה חילקנו ל 3 חלקים. בחלק הראשון פגשנו באופן כללי ומנקודת מבט חיצונית את הדטרמיניזם השפינוזיסטי ואת המושגים העיקריים בהגותו: עצם, תארים ואופנים. ניסינו לבנות תמונה כללית של תפיסת העולם שעולה מהגותו. בחלק השני עשינו הכרות עם שפינוזה האיש. צפינו בסרט 'המוחרם' שעוסק בדמותו של שפינוזה תוך התמקדות בסיפור חייו וההשפעה של סיפור זה על הגותו. בשיעור הנוכחי פגשנו את הטקסט – 'אתיקה' של שפינוזה. קיבצתי עבור התלמידים מספר הגדרות ומשפטים מהפרק הראשון של האתיקה, יחד עם מספר שאלות מנחות הדורשות מהם להתייחס לטקסט. חילקתי את הכיתה לקבוצות חשיבה ונתתי להם זמן להתמודד עם המשימה. משפטים כמו:

-       "בסיבת עצמו אני מבין את כל מה שמהותו כוללת קיום, או את מה שטבעו אינו יכול להיות מושג אלא כקיים"

-       "חופשי, נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד – ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו דבר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסוימת"

-       "מכאן נובע, ראשית, שאלוהים אינו פועל מתוך חופש רצון"

עוררו הרבה שאלות ועניין בקרב התלמידים. שאלתי את הכיתה לסיכום איזו תחושה עוררה בהם הקריאה ב'אתיקה' והתשובות נעו בין בלבול, תסכול לעניין וסקרנות. בנקודה זו סיימנו את העיסוק בשפינוזה.

     בחלק הספרותי אלעד המשיך בהצגת נקודת המבט האלטרנטיבית. בעוד שההגות של שפינוזה וההגות של טיילור לפניו הציגו תמונת עולם דטרמיניסטית נוקשה ומחייבת אלעד מביא את הקול האחר, האפשרי ואפילו האקראי. התלמידים קיבלו 3 פתקים ריקים, על האחד התבקשו לכתוב צירוף מקרים מעניין שיכלו לחשוב עליו, מומצא או מחייהם. על השני לתאר 2-3 דמויות מעניינות. על ה 3 חפץ מעניין. הפתקים הונחו על 3 שולחנות נפרדים. עכשיו, התלמידים התבקשו לעבור בין השולחנו ולקחת פתק 1 מכל שולחן באופן אקראי. מ 3 הפתקים שלקחו, צירוף מקרים, דמויות וחפץ, עליהם עכשיו ליצור סיפור. הסיפור הוא תוצר של אקראיות כפולה ומכופלת. הכיתה קיבלה זמן לכתיבה ולסיכום, שמענו מהתלמידים את המרכיבים שקיבלו ואת הסיפור שנוצר מהם. תרגיל מעניין באקראיות כקונטרה לתמונה הדטרמיניסטית של שפינוזה. האם, בהינתן 3 המרכיבים שכל תלמיד קיבל, הייתה להם אפשרות ליצור כל סיפור או שמא הסיפור שנוצר הוא היחיד שיכול היה להיווצר? תלוי את מי שואלים...

בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:

נפגשנו בהרכב חלקי ביותר, בלי סיון (החלמה מהירה!) ועם מעט תלמידים, אז התכניות שלי קצת השתנו. רגע לפני שמסיימים 12 שנים במערכת החינוך ביקשתי מהתלמידים להיזכר ביום הראשון שלהם בכתה א', מה הרגישו, למה ציפו, ממה חששו, עם מי היו. היה להם מצחיק ומוזר להיזכר ברגעים האלה, בדיוק עכשיו לפני שהם נפרדים, לחשוב על כל הזמן שעבר... לא סתם עוררתי את הרגע הזה. עמדנו לצפות בסרט דוקומנטרי שמתרחש בדיוק בפסע הזה, במעבר מהגן לכתה א', סרט מקסים מקסים "לילות קיץ" שמו. הכנתי את התלמידות לכך שמדובר בסרט איטי מאוד, שדורש התמסרות והורדה של המנגנונים הציניים והציפיות לאקשן, הכנה שנדרשה מאוד כיוון שמהרגע שהסרט התחיל - הם התקשו להתמקד בו, אך התמודדו עם האתגר בהצלחה רבה. הסרט שובה בקסמיו, גם אם אט-אט. הוא מעלה את כל השאלות הגדולות של החיים - יחסים עם ההורים, מוות, התבגרות, פחדים, אהבה, שאילת שאלות, ואת כל זה הוא עושה מתוך שיח מתלחשש בין אב ובנו ברגעים של לפני השינה. כשהסתיים הסרט יכולתי להבחין לרגע במבט המהורהר על פניהם של כמה מהתלמידים, רגע לפני שהוא נשטף ושב להבעה המבודחת. חלקן ממש התמסרו לו, סיפרו שבשלב מסוים הוא הרגיש כמו חלום, חלקן רצו לקצר אותו בחצי ולהשאיר רק את הקטעים הדרמטיים ביותר. דיברנו על היחס של האב לשאלות של הילד, לאופן שבו הוא רוצה לגונן עליו ולחשוף אותו לאמת, על היחסים הבין דוריים של הגברים במשפחה, למוזיקה שנבחרה ללוות קטעים מסוימים. שאלתי - למה הבאתי את הסרט הזה עכשיו, רגע לפני הסוף? סרט על ילד שעולה לכתה א'? תלמידה נבונה ענתה - הסצנה האחרונה, בה רואים את כל הילדים מסודרים בצורה אחידה לתצלום הכיתתי, והצלם מורה להם לעמוד ישר, "כמו חיילים", מחבר את הכל. את מה שהיינו ואת מה שנהיה.