שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה השיעור הראשון אתמול הוקדש למבוא למחשבה מדינית או פילוסופיה פוליטית. לצערי הרב הנוכחות בכיתה עמדה על חצי (הכל מוצדק! טיולים סיורים ושאר...). באופן מעניין, דווקא ה"גרעין הפוליטי" והקולני בדרך כלל נעדר, מה שיצר דינמיקה שונה מהדמיונות שלי: במקום שיעור סוער ומלא דיונים וויכוחים, יצא שיעור שקט שלא לומר "כבוי"... ​התכנון המקורי היה לחלק את הכיתה לקבוצות שכל קבוצה תתבקש לשחזר את הניסו

שבוע 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי אתמול, לאחר שינוי קל בתכניות, עשינו שיעור שנושאו המרכזי היה הזרם הפנומנולוגי. הרעיון (שגם הובהר לתלמידות) הוא שאנחנו לא סתם בשיעור פילוסופיה, אלא שהפילוסופיה היא חלק בלתי נפרד ממהלך הכתיבה המסאית, וההזרה הפנומנולוגית, כמו גם השאלה המהותית "מה זה X" יכולות לשרת אותנו מאוד בכתיבת המסה, ובפרט בהרחבת החלק ה"מהרהר" שבה. פתחנו את השיעור בחזרה לפרגמנט האהוב של תאלס "הכל מים". שאלנו שו

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי את השיעור השבוע פתחנו בחזרה קצרצרה על הרעיונות המרכזיים של "מות המחבר", בו עסקנו בשבוע שעבר. ראינו אלמנטים בארתיאניים בשיר "מבוא לשירה" של בילי קולינס, המעביר את הרעיון שהטקסט פתוח "לשוטטות אך לא לחדירה". לאחר מכן המשכנו עם בארת דרך המחשבות שלו על הצילום והתעכבנו על מושגי הסטודיום והפונקטום בצילום. בעוד הסטודיום הוא הידע הכללי, התרבותי, המשותף; הפונקטום הוא הדבר שדוקר אותי (ודווקא

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי האם תיתכן שפה פרטית? התחלנו בניסיון כזה - בתרגיל כתיבה שקנדריק לאמאר (הראפר הראשון שזכה בפרס פוליצר, ומי שנחשב לממשיכה של טוני מוריסון) סיפר שקיבל בשיעור בחט"ב והשפיע על יצירתו בהמשך - כל אחת כתבה טקסט קצר שמובן רק לה ונתנה למי שלידה לקרוא. ליהי, למשל, כתבה על משחק מילים עם חברות, שבמסגרתו השימוש במילה "בית" היא קוד שמשמעותו מצב רוח טוב. הלל בחרה במשפט מסדרה, יערה כתבה שיבוש לשו

שבוע תשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השיעור השבוע נפתח בתרגיל כתיבה קצר בהשראת המפנה הלשוני. התלמידים והתלמידות התבקשו לתאר רגש ללא שימוש בשמו ולאחר מכן השאר ניסו לנחש על מה מדובר. המטרה הייתה להראות כיצד השפה חורגת מהמודל של ייצוג ישיר. מאחר ובשבוע שעבר היינו בהרכב חלקי-מאוד, התחלנו עם חזרה על המהלך של שבוע שעבר, המעבר מהודאות הקרטזיאנית של האני החושב (שקודמת לוודאות של קיום האל) לרעיון של מות האלוהים, האובדן של א