מכללת תל-חי 23.02.2026

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

השיעור הראשון אתמול הוקדש למבוא למחשבה מדינית או פילוסופיה פוליטית. לצערי הרב הנוכחות בכיתה עמדה על חצי (הכל מוצדק! טיולים סיורים ושאר...). באופן מעניין, דווקא ה"גרעין הפוליטי" והקולני בדרך כלל נעדר, מה שיצר דינמיקה שונה מהדמיונות שלי: במקום שיעור סוער ומלא דיונים וויכוחים, יצא שיעור שקט שלא לומר "כבוי"...

​התכנון המקורי היה לחלק את הכיתה לקבוצות שכל קבוצה תתבקש לשחזר את הניסוי המחשבתי בדבר ה'מצב הטבעי', אך מפאת גודל הכיתה בחרתי לעשות זאת בדיון משותף (טעות). 

ביקשתי מהתלמידות להפליג בדמיון אל "המצב הטבעי" – עולם ללא חוקים, ללא משטרה וללא סמכות ריבונית ולנסות לתאר אותו: איך אנחנו תופסים את טבע האדם בבסיסו, כשמקלפים ממנו את שכבות הנורמה החברתית? הגענו לשלוש תפיסות מרכזיות, שדי מייצגות את הובס, לוק ורוסו. עשינו היכרות קצרה עם הובס וניסינו להבין מתוך איור הכריכה של "הלויתן" מה תפקיד הריבון. 

​הצגנו את המצב הטבעי, לדידו, כ"מלחמת הכל בכל". ראינו איך החשש הקיומי מוביל לצורך בשליט חזק וחסר מגבלות שישליט סדר. אח"כ עברנו ללוק, דיברנו על האופטימי יותר שבו הוא תופס את 'המצב הטבעי', דיברנו על הזכויות הטבעיות לחיים, חירות וקניין, ועל המדינה כגוף שתפקידו לשמור של הזכויות האלה. ציינתי שלפי לוק כשהמדינה מועלת בתפקידה, זו לא רק זכותו, אלא חובתו של הציבור למרוד בה. האמירה הזו מתקבלת בשלוות נפש, שלא לומר אדישות. באסה.

הפסקה ושיעור שני. קראנו את השיר של ביל קולינס 'הקדמה לשירה'. עוד לפני הקריאה אילה ביקשה לבדוק אצל התלמידות מהו שיר עבורן (ולחדד את ההבדל בין song ל poem), ועל איזה סוג של שירה קולינס מדבר. קראנו את השיר ועשינו סבב בו כל תלמיד ותלמידה מציינים שורה בשיר שנגעה בהם, לטוב או לרע. כך דיברנו על האפשרות שלהחזיק שיר כמו שקופית אל האור, כמו אור שחודר דרך זכוכיות ויטראז'. תלמידה אחת הביאה את הביטוי 'סקי מים' כמשהו שדווקא הטריד אותה ופתחה פתח לדיון על תרגום ומעבר בין שפות ותרבויות. שאלנו את עצמנו איך מענים שיר ותהינו אם זה מה שאנחנו עושים בכיתה? אילה הציגה בפניהם את הפרדוקס שחבוי בשיר: מצד אחד אנחנו נדרשים להבין את השיר ולהרגיש אותו ומצד שני עצם הפעולה הזו היא הלקאה של השיר. דיברנו על מות המחבר ומי בכלל יודע מה משמעותו האמיתית של שיר? היה מרתק והתלמידות ברובן השתתפו ושיתפו. אח"כ אילה ביקשה מהם לחבור לזוגות ולצייר קומיקס בן ארבע תמונות שמתאר פגישה של אדם עם שיר והתרחישים שיכולים להתפתח מכאן. גם כאן התלמידות שיתפו פעולה וציירו את השינוי ששיר יכול לחולל באדם.

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

הפעם החלטנו לגוון ולעשות שיעור קצת שונה. יצאנו מהרצף של השיעורים האחרונים והתמקדנו בשאלות מתוך תרבות המזרח הרחוק.

בשיעור פילוסופיה התחלנו עם 'משל הפרפר' של ג'ואנג דזה הדאואיסט שכבר לא בטוח מי הוא בכלל. המשל איפשר לנו לשאול על זהות, נושא שכבר פגשנו עם 'הספינה של תזאוס'.

הכרנו את הפילוסוף ג'ון לוק, שהיה מוכר לחלק מתרומתו לשיח הזכויות והאמנה החברתית, אך אנו התמקדנו בדעותיו על הזהות האישית ובחירת הקריטריון לזהות בזיכרון. בחנו את המוטיבציה המשפטית של לוק ועל ההבדל בין השאלות ששואלים בפילוסופיה המערבית לעומת השאלות של הפילוסופיה המזרחית.

נושא הזהות האישית איפשר להציג מספר ניסויי מחשבה המבקשים לבחון את האינטואיציות שלנו באשר למהי המהות שגורמת ל'אני' להיות אותו 'אני' לאורך זמן (ריד, ברנרד ויליאמס, דרק פרפיט). את העמדה האחרונה בנושא הזהות האישית למדנו מממשיך דרכו של לוק – דיוויד יום. למדנו על המסקנה מרחיקת הלכת של יום בדבר ביטול אותה זהות אישית מתמשכת. עמדתו של יום הובילה אותנו לסיים את השיעור עם העמדה הבודהיסטית בדבר אי-קיומי של העצמי ומה משמעותה.

בשיעור השני לימדנו על בודהיזם. בתחילה עשינו מדיטציה כחמש דק' ואז הזמנו אותם לכתוב רשמים מהחוויה. היו תגובות שונות (לרובם זו לא הייתה הפעם הראשונה). היה צריך להגיד שאין פה מטרה/ הצלחה או כישלון. רק מה שיש עכשיו.

דיברנו על "ארבע האמיתות הנאצלות". על השאלה: האם יש דרך להימנע מהסבל (בהינתן שאנו בני אנוש ככל שנחיה בהכרח: נחלה, נזדקן, נמות).

שאלה זו שונה מהשאלה של  הפילוסופיה המערבית (אם ננסח בכלליות): מהם חיים שראוי לחיותם.

דיברנו על אי היאחזות כדרך להשתחרר מסבל. ומה מהסבל שלנו נגרם מהציפייה שהעונג ימשך והסבל יסתיים מהר ככל האפשר.

בהמשך הם הביאו סיפורים אישיים ונוגעים ללב מחיי בית ספר (שימיינג, בגידה בחברות וכו)

ניסינו לדבר בחמלה גדולה ולהביט בעדינות דרך עין בודהיסטית.

היה שיעור קצת אחר. אישי, נוגע ללב ובסיומו גם דיברנו בפרטיות עם מי שהיה צריך.

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

יוצאים החוצה מהמערה לקראת הבגרות. חזרנו להשוואה בין אפלטון ודאקרט ודנו בשאלה שהתלמידים ענו עליה בשיעור שעבר – באיזה שלב של היציאה מהמערה ניתן להניח את הקוגיטו של דאקרט. האם בפתח המערה? האם בתוך המערה? אולי כבר בחוץ? יש כמה אפשרויות להסתכל על השאלה, העיקר תלוי בניסוח ובנימוק. אחר כך התבוננו באובייקטים של התודעה לפי דאקרט – דברים שמבאים מבחוץ, דברים שמגיעים מתוכו והרכבות של דברים. מתוך האובייקטים האלה ראינו את ההתייחסות של דאקרט לאלהים. הגענו למסקנה שהתודעה שלנו היא משטח פלסטלינה שמוטבעים בו דברים שאנו קולטים מבחוץ כשבלונה, או שאנו מחברים שבלונות שונות. התבוננו במושג האינסוף על פי דקארט, וניסינו לבחון את החד קרן דרך העיניים של דאקרט, ומשם לבחינה של פירוק המציאות כדי להגיע לוודאות, דרך השוואה לתפיסת הזן ומושג הסאטורי.

בחלק הספרותי המשכנו לעבוד על המסות. עברנו לחדר מחשבים, התחברנו לחשבונות האישיים שקיבלו התלמידים והמשכנו בתהליך. חלק העתיקו את הטקסטים שלהם מהמחברת לקובץ, אחרים המשיכו לכתוב. וגם למדנו על כלי חיפוש למאמרים וספרים. חלק מהתלמידות התמקדו בקריאת מקורות על הנושא שלהם דרך אתר כותר ומאגר הספרייה, והתחילו לכתוב בעקבות הטקסטים.