אז עכשיו שהרפורמה לפנינו בואו נחזור עוד קצת למקורות...
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - התחלנו עם "חופן של כוכבים", כל אחת הקריאה קטע שהיא אוהבת במיוחד. היה משמח לחוות שוב ביחד את האהבה לרומאן היפה הזה, לכל אחת הייתה התלבטות מה לבחור מבין הרבה קטעים אהובים.
אז קראנו ודיברנו על כל אחד מהם, איך עולים ממנו המאפיינים של נושא ההתבגרות ורוח הספר כולו והכוח של ספרות בכלל ושל היכולת לספר סיפור (למשל דרך הדוד סלים והתפיסה ביחס לאמת, שלא תמיד היא הדבר הכי חשוב), ועלו גם הקשרים מהחיים של כל אחת מאיתנו. אחר כך קראנו סיכום קצר על הרומאן ודיברנו דרכו על פתיחות להצגת יצירה, המאפשרות גם מבט רחב וגם קונקרטיות המאפשרת גם למי שלא מכיר את היצירה להתמצא בה, וגם על המקומות שבהם יש דמיון בין ביוגרפיה של יוצר לדמות שיצר. המשכנו עם חזרה ממוקדת יותר על מאפייני ההתבגרות בספרות והדגמנו בקצרה איך הם נוכחים בכל אחת מהיצירות שלמדנו.
בחלק האחרון של השיעור עברנו על בחינת הבגרות עצמה, על ההנחיות ועל השאלות ומה בדיוק נדרש ואיך צריכה להיבנות תשובה - מבחינת הפתיח, גוף התשובה, הסיום...
פילוסופיה (אילן בר דוד) - לבקשת התלמידים הבאתי שיר שואה. בחרתי באביגדור המאירי מתוך "הד מתופת" וקראנו: "ועד שאחי שם במסרקות נסרקים / ושווא זועקים, / ואני יושב פה בחסד השמש".
איך מסבירים את הרוע לאור התפיסה האפלטונית כי אף אדם אינו עושה עוול מרצונו? דיון קצר והמשכנו לעבודות החקר.
בחלק השני עינת הגיעה לספר לנו על תוכניות סוף השנה ועל אפשרויות יצירתיות שבהן נוכל לקחת חלק – ספר מחזור, כתיבת שירים, הלחנה ושירה. לבסוף סגרנו תאריכים להגשת עבודת הבית ועבודות החקר.
התלמידיםות ביקשו לעבוד בשיעורים הבאים במסגרת הכיתתית על עבודות החקר תוך קבלת עזרה והנחיה.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - למדנו את הפולמוס בין עומר ברטוב לדירק מוזס, בעקבות ספרו של מוזס על הבעייתיות בהתפתחותו של מושג הג'נוסייד. התחלנו במאמר הביקורת של ברטוב, שטען כי חיבורו של מוזס - המצביע על האופן בו התגבשותו של מושג הג'נוסייד כמושג במשפט הבינלאומי צמצמה את חלותו של המושג למקרים של פשעים שנתפסו כפשעי שנאה א-פוליטיים, ובכך איפשרה לפשעים ג'נוסיידים פוליטיים שהוצדקו בטיעונים של "ביטחון קבע" להיוותר מחוץ לתחומי החוק - כ"רוויזיוניזם" היסטוריוגרפי לשמו בעל היגיון קונספירטיבי.
דנו בהתמקדות של ברטוב בדיונו של מוזס במשפטן היהודי רפאל למקין, שטבע את המונח, ובקשריו הציוניים, ובטענתו כי בשנים אלה החזיק למקין דווקא בעמדות בונדיסטיות, שהן שעמדו בבסיס עיצובו את מונח הג'נוסייד. המשכנו בטיעונו כי הבנתו של מוזס את השואה כפשע א-פוליטי היא מוטעית וכי אין כל שחר להבחנה בין פשעים פוליטיים וא-פוליטיים כחלק מכניסתו של ה"ג'נוסייד" לחוק הבינלאומי. עברנו לתגובה של מוזס שהצביע על אי המרכזיות של למקין כסובייקט בדיון שלו, ועל החשיבות שהוא מקנה לאופן בו מדינות הלאום הובילו לניסוח הסופי של המונח כמונח משפטי בינלאומי, כך שלא יהיה בעל תוקף ביחס לפשעים ג'נוסיידים פוליטיים. עמדנו גם על האופן בו המצביע מוזס על כך שטיעונו ביחס ללמקין התמקד בכך שהחיבור שיצר היה עם המדינות הקטנות במרכז ומזרח אירופה והדגיש את שאלת ההיבט הביולוגי כסוגיה מרכזית להבנת הג'נוסייד. המשכנו בטיעונו של מוזס כי להיפך, דווקא הבנתו כי השואה היא פשע פוליטי מובהק היא המאפשרת לראות בה בניין אב לפשעים ג'נוסיידים אחרים.
בהמשך ניסינו לחשוב על הסיבה מדוע למרות הקרקע המשותפת לברטוב ולמוזס - התפיסה כי השואה אינה ייחודית, וכי אופן זיכרונה מאפשר ומצדיק פשעים אחרים- בחר הראשון לצאת כנגד האחרון באופן חריף כל כך.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – הבלחנו לשיעור גדוש למדי בין חופש פסח ליום העצמאות. הסטודנטים היו באנרגיות גבוהות לאורך שני חלקי השיעור: בשעה הראשונה דיברנו באופן כללי על איך מתחילים לקרוא שיר, מאיפה נכנסים אליו, וסימנו באופן תיאורטי גישות שונות לתחילת קריאה. הדגמנו עם טד יוז, "ירח מלא ופרידה הקטנה", ומדיון על האלמנטים הרומנטיים בשיר דיברנו על הרומנטיזם כתנועה תרבותית לעומת הנאורות ועל הטופוס של האמן-היוצר הגאון שהוא "אבי היצירה".
בחצי השני של השיעור ביקשתי מהם לקרוא בלעדיי את "פרידה" של לסקר שילר ולדון בשיר בזמן שיצאתי מהחדר, ולא נתתי הנחיות ברורות מעבר. כשחזרתי קראנו גם קטעים על ציפייה מתוך "שיח אהבה" של רולן בארת, והשווינו בין ההמתנה בשני הטקסטים.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - התחלנו מסיכום קצרצר של שיטת יום, תוך שיחזור המתח הנוכח בכתביו והאופן הראדיקלי בו הוא בוחר להתמודד עם מתח זה. אנחנו בדרך לקאנט. לשם כך, ביקשתי להסביר מהי השערורייה אליה נקלעה הפילוסופיה דרך המידרון החלקלק עליו הצעיד אותה יום. קאנט נכנס לתמונה כמי שמקבל את כוח טיעונו של יום אך במקום לאמץ את מסקנת הטיעון רואה בכוחו של הטיעון סיבה לדחות את אחת מהנחותיו, הניצבת בלב תפיסתו של יום: שמקורם של כל מושגינו בחושים. מהם המושגים שקאנט טוען שמקורם אינו בחושים? מהו מקורם? וכיצד כל זה לא מערער על היומרה שלנו להחזיק בידע אודות מציאות שקיומה אינה תלוי בנו? הצגנו הצגה ראשונית את תשובתו של קאנט. נמשיך מכאן.
בהמשך השיעור פנינו, ביוזמת אחת התלמידות, לעסוק בשאלות של אמונה, אהבת הארץ, פטריוטיות, סמלים וטקסים. ישעיהו ליבוביץ כיכב בדיון, הוגה שכתביו מעסיקים מספר תלמידים בכיתה.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – המשכנו בקריאה בדילוגים של טרילוגיית האורסטיאה של אייסכילוס. סיימנו לקרוא ולדון במחזה ״אגממנון״ והתחלנו את ״נושאות הנסכים״. דיברנו על הגיבור הטרגי והתסבוכת הערכית שבה הוא נתון, על הצורך לפעול בנסיבות בלתי אפשריות, ועל האופן שבו המחזאי בונה את מהלך המעבר מנקמת דם לצדק שמגולם במנגנון בית המשפט דרך מימוש קיצוני של רעיון ״עין תחת עין״. הקדשנו זמן למחשבה על ביצוע משחקי וחזותי של המחזה: איך מגלמים דמויות מסוימות? איך הן נראות ונשמעות? איך הבמה עשויה להיראות ולמה?
בסוף השיעור חילקתי להן תרגיל כתיבה לבית, שבו הן נדרשות לבחור אחת מאוסף מילים שקשורות כולן לנושא השנתי שלנו, ״תקלה״, מילים נרדפות או קרובות ברוחן, ומתוך המילה הזאת לכתוב טקסט, שיר, סיפור או דיאלוג.
פילוסופיה (שי זילבר) - השיחה שלנו התמקדה בעיקר במוסר אדונים, ברצון לעוצמה ובהשלכות שלהם על האתיקה. הרהרנו בהגדרת הטוב האדנותי ככזה שנובע מעצמו, לעומת זה של העבד, שנובע משלילת האדון ומערכים של חנופה, חולשה, פחד, אלטרואיזם וענווה. שאלנו מה פירוש הרצון להיות יותר, ובאיזה מובן הרצון לעוצמה הוא המניע הבסיסי של כל יצור חי. כיוצא בזה, כיצד החלשים מבטאים את רצונם לעוצמה, עד כדי הטקסט על התינוק שבוכה ומתעלה באמצעות יבבותיו על הוריו. עלתה גם לא אחת הביקורת על הדת. הרעיון למשל שבהפניית האהבה של האדם לאל, הוא שונא את בני האדם, כמו רבים מאנשי הדת שרוממות אהבת האדם בגרונם אך כאשר הדבר נוגע לאוכלוסיות מיעוט, כמו להט"ב או ערבים, פורצת שנאה.
Comments