במגמת הספרות:
בכיתה י' המשותפת של יעל איזנברג וד"ר אושי שהם קראוס:
על רעיון הכיתה המשותפת נספר בהרחבה בשבוע הבא. אמנם נקלענו אליו בעל כורחנו אולם נראה, כבר עתה, כי עלינו על משהו...
שיעור שני בכיתה המשותפת של אושי ושלי. אנחנו נהנים מאוד מהחוויה, והחששות שהיו לנו סביב השאלה איך ״למכור״ לכיתה את הרעיון של לימודי מדעי הרוח רב-תחומיים בהובלת שני מורים התבררו כמיותרים לגמרי, כי התלמידים והתלמידות הגיבו בפתיחות וזרמו בטבעיות על הרעיון. התרשמנו שגם הם חולקים את ההתרגשות שלנו מהמחשבה שהלימודים יתעצבו בהתאם למה שיקרה בכיתה - למי שאני, למי שאושי, ולמי שהם והן.
חציו הראשון של השיעור הוקדש למאמר של קאנט ״תשובה לשאלה נאורות מהי״, וליתר דיוק לשתי הפסקאות הראשונות שלו, כי אושי הוביל מתודה של קריאה מאוד מאוד צמודה בטקסט הפילוסופי. כל מילה בטקסט הקפיצה את הכיתה לאינספור שאלות על בגרות, מרד בהורים, זהות פוליטית, אמונה וציות אזרחי, והדיון קיפץ לו מפה לשם ובחזרה לטקסט. כשהתעייפנו מהקפיצות יצאנו להפסקה, ובחזרה ממנה אני ואושי החלטנו לשנות את האנרגיה של השיעור ולשלוח את התלמידים/ות לחצר, לתרגיל מחשבתי בקבוצות.
התרגיל שנתנו הוא תרגיל של חברת SIT ומגיע מהתחום של לימודי עתידיםFuture Studies) ) הוא נקרא ״שיטת ההפחתה״. במסגרתו כל קבוצה התבקשה לבחור מושג כלשהו (חשבנו בהתחלה על ״בית ספר״ - אך לתלמידים היו רעיונות מעניינים בהרבה), לפרק אותו למרכיביו המהותיים (למשל: מורים, תלמידים, קמפוס, לימודים), ואז להפחית מרכיב אחד, ולנסות לחשוב איך המושג יכול לשמור על מהותו גם בלעדיו.
אחרי חצי שעה התלמידים חזרו עם פיצ׳ים עתידניים (פינת המדע בדיוני) על צבא ללא נשק, מוזיאון ללא מוצגים, מוזיאון היסטורי ללא היסטוריה, ספר ללא מחבר (הו הווו אילו מטעמים נכין מזה בשבוע הבא).
שמחתי מאוד ללמוד את התרגיל המעולה הזה מאושי. איזה כיף ללמד וללמוד ביחד!
בכיתה יב' של ד"ר מורן בנית:
המשכנו עם ספרות "דור המדינה" וקראנו את הסיפור "דרך הרוח" של עמוס עוז, אחד הסיפורים המזוהים ביותר עם כניסתם של דור זה לספרות הישראלית. הדיונים בשיעורים הקודמים על יחסי אבות ובנים, והמעבר בין מאבק על המדינה, לבין היותה, התיישבו עבור התלמידים בסיפור של עוז.
דמות האב בסיפור עוררה ביקורת מצד התלמידים, ובקלות הם התחברו לקול המספר האירוני. דיברנו על הזהות הגברית הישראלית ועל האופן שבו היא מעוצבת בסיפור, בעיקר ביחסים שבין שמשון שיינבוים ובנו גדעון שנהב, תוך השוואה לזהויות הגבריות שזכו לייצוג עשרים שנים מאוחר יותר ברומן של יהושע "גירושים מאוחרים".
החיבור בין יהושע לעוז העניק לתלמידים תמונה ברורה יותר של מה שקרוי "דור המדינה" הספרותי, ולאחר מכן ניתן היה לפרק את החלוקה הדורית, למרוד בה. דיברנו בקצרה על סיפורה של עמליה כהנא כרמון "באר שבע בירת הנגב", ועל האפשרויות שעמדו בפני נשים כותבות בזירה של הספרות הישראלית בראשיתה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של אדם לויד אלפיה:
התחלנו את השיעור שלנו בסיכום מובנה של ההגיון הראשון של דקארט על חמשת טיעוניו. ראינו שמאוד קשה להיות אדם שמטיל ספק בהכול ולראות שכל מה שאנחנו מכירים הוא לא בהכרח ודאי.
התעכבנו מעט על טיעון החושים ושאלנו האם אדם שנולד בלי חושים בכלל עדיין נחשב אדם, מה היא רמת ההכרה שלו והאם מוסרי להמית אדם כזה. הדעות היו מגוונת מאוד ונולד מזה דיון סוער.
בחלק השני של השיעור התחלנו לדון בתחילת ההגיון השני. קראנו יחד את טיעון ה׳קוגיטו׳ והרחבנו בהבנתו. דנו בהפרדה בין גוף לבין נפש ולאחר מכן התלמידים התפנו לתרגיל כתיבה חופשית.
קראנו את החלק שעוסק בשאלה ׳מהו אני׳ והתלמידים כתבו באופן חופשי מחשבות שעלו מן הקריאה. ראינו יחד שהגוף לא יכול להיות ׳אני׳ ושגם חלקים מסוימים מחלקי הנפש לא מספיק טובים עבור ההגדרה הזאת.
לבסוף עלתה מצד אחת התלמידות שאלה בנושא מקרא והחלטנו להקדיש את הרבע שעה האחרונה לסקירה של גרסאות המקרא הקדומות. ההחלטה נבעה מסקרנות ובקשה של התלמידים שלטענתם הנושא לא נסקר בשיעורים שלהם בבתי הספר.
בכיתה יב' של ד"ר רמי גודוביץ:
התחלנו את השיעור בקצת סדר בבלגן הקאנטיאני, תוך חזרה על מושגי מפתח מתפיסתו. שוב, מהמזלג של יום לאידאליזם הטרנסנדנטלי. קישרנו את המהלך המטפיסי שלו לציווי הקטגורי ושוב הבנתי שהפיצול בין הוראת תורת המוסר ותורת ההכרה של קאנט אינו מועיל להבנת עבודתו. המשכנו בחזרה על רולס וכשקאנט טרי, היה קל בהרבה להציג את המהלך של רולס ואת ביקורתו על התועלתן. אבל הכיתה סערה כשתלמידות ותלמידים התעקשו לנסות לספוג את המרכיבים החדשניים ברולס במסגרת תועלתנית. בהמשך, התלמידים פנו לכתוב תרגיל בו ניתחו טענות שונות שעלו במסגרת משבר הקורונה ואני התפניתי לפגישות אישיות בנושא עבודות החקר.
Comments