אוניברסיטת בר אילן 18.05.2025

שבוע מספר 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן .

בכיתה י' של יעל איזנברג ואושי שהם קראוס

שיעור ימין ושמאל. התלמידים נלהבים. אבל קודם כל כותבים מסות.

אנחנו נותנים להם הנחיות ושעה וחצי לעבודה כדי לסיים את המסה שעליה עבדו בשנה.

אחרי חצי שעה ברור; התלמידים משתמשים בזמן למטרות רבות, אך לא ממש כותבים.

אם כך, שיכתבו בבית ויגישו.

אנחנו נגשים למלאכה.

ימין ושמאל.

המהפכה התעשייתית, ואדם סמית ומדע המערכות המורכבות שגילה, ואז מעט מאוד מרקס (משאירים לשבוע הבא) ומיפוי של תפישות מאנכו קומוניזם קרופוטקיני משמאל ועד אנרכו קפיטליזם ברוח מארי  רוטבארד מימין.

במרכז קפיטליזם מנוהל מימין וסוציאל דמוקרטיה משמאל.

חלק מהתלמידים מרותקים.

חלקם מאוכזבים.

איפה קפלן? איפה חטופים? איפה עזה?

זה ימין ושמאל?

נמשיך בזה בשבוע הבא.

בכיתה יא' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

מה היה לנו הערב?

בראש ובראשונה, הייתה לנו השתוקקות ליפעל. סוקרטס מלמד אותנו שאנחנו משתוקקים למה שחסר לנו ולא למה שבידינו, והיום חסר לנו יפעל.

המשתה מלמד אותנו שבני אדם שוגים באשליה כאילו הם מחפשים את החצי השני שלהם, אך לא את החצי השני שלהם הם מחפשים, אלא שואפים אל הטוב. הטוב הערב שוכן בפרנקפורט, מולדת הנקניקיות. וכמו שאמרה גלי הערב, איזה בזבוז היה לשלוח לפרנקפורט דווקא את יפעל הטבעוני!

השתוקקות זו אל יפעל, חסרונו זה של הטוב, עמדו בבסיס שיעורנו הערב, אך לא במרכזו. במרכז: המשתה. כמה טוב שיש את המשתה! רבות מתלמידותינו החמיצו את השיעור המופלא, כלומר את הקריאה בטקסט המופלא אותה חווינו יחדיו בשבוע שעבר. הן זכו לטעום מן הקסם היום, בבואנו לקרוא את נאומו של סוקרטס.

הן מתוך הכנה לנאומו של סוקרטס והן מתוך חשש באשר לאיכות השיעור בהעדרו של יפעל, בחרתי לפתוח את השיעור באחת השאלות הטובות בעולם: מה הקשר בין אהבה לבין יופי?

התפתחה דינמיקה שכבר למדתי להכיר: תחילה, התלמידות ענו תשובות מופלאות וחד משמעיות. לדוגמה: "יופי נוצר בגלל אהבה", "אהבה היא דבר יפה". לאורך השיתופים התפתח דיון שהחל לבלבל אותנו מעט. התחלנו להבדיל בין יופי חיצוני ליופי פנימי, ניסינו לזהות מתי אנחנו אוהבים יופי חיצוני כשלעצמו ומתי אנחנו אוהבות יופי חיצוני מתוך היותו מעיד על יופי פנימי. ניסינו להחליט האם יכול להיות דבר יפה בעינינו מבלי שנאהב אותו, כלומר יופי המנותק מאהבה.

את הבלבול וחוסר הבהירות עזרה (כמו תמיד) רוני לפזר, בעזרת האבחנה שהציעה בין מה ש"נראה טוב" לבין מה שיפה באמת. החלטנו שמה שנראה טוב בעינינו, כשמו כן הוא, רק "נראה טוב", בעוד שמה שיפה הוא אהוב, מה שמעיד על רגש שלא ניתן להפריד אותו מן האסתטיקה. הזכרנו את הזיהוי האפלטוני בין הטוב לבין היפה.

את כל אותן אבחנות שחשבנו כבהירות ובטוחות, ואף מרגיעות במידת מה, ערער לנו במיומנות רבה כתמיד סוקרטס. בתרגיל המבריק בו הציב סוקרטס את הדברים מפיה של דיוטימה, הצהיר סוקרטס שאין הארוס ניצב לבדו במנותק ממושא. יתרה מזאת, ממשיך סוקרטס, האהבה היא השתוקקות לדבר שאין בידינו, ועל כן אהבה לא יכולה להיות יפה כשלעצמה, אלא רק השתוקקות אל היפה ואל החסר (וכאמור, אל יפעל אשר בפרנקפורט).

אם לא די בכך, דיוטימה הכניסה לשיחה אהבות רחבות הרבה יותר מאשר אהבה רומנטית. לפתע מצאנו עצמנו דנות במעשה היצירה ובאומנות, נושא שקרוב לליבן של התלמידות שלנו לא פחות מאשר האהבה. גם כאן דיוטימה אתגרה אותנו, בקובעה כי האמנות היא פרי השתוקקותנו אל הנצחי. שוב ניצת בינינו דיון בניסיון להבין באיזה אופן היא צודקת - האם אומנות היא תמיד השתוקקות אל הנצחי? אולי באופן בלתי מודע? ניסינו למצוא דוגמאות לאומנות אחרת, שמטרתה לייצר תוצר חולף בהכרח. מצאנו דוגמאות כאלו, אך זיהינו אותן כיוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

מה הקשר בין האמנות לבין האהבה? מצאנו את ההקשר באבחנה שעשינו בתחילת השיעור, בין היופי הפנימי והיופי החיצוני. האמנות כהגשמה של הפנימי, במובן של אובייקטיפיקציה של הסובייקטיבי. במובן זה, מדובר בהפיכת החולף לנצחי, בין אם זו מטרה מוצהרת ומודעת של המעשה, ובין אם לאו.

זה היה רגע טוב לעצור בו, ביודענו כי בשבוע הבא נמשיך לחפש פשר לקביעתה של דיוטימה באשר להיות אהבה שאיפה לאל-מוות ומתוך הידיעה המרגיעה כי בשבוע הבא, רגע לפני חופש שבועות, נגיע לסופו (ולשיאו) של המשתה. וחשוב מכל, בידיעה שנגיע לשיא זה יחד עם יפעל.

זה היה שיעור מחכים ונעים. שמחתי להרגיש שהצלחנו לדבר דברי טעם על הדבר שכולנו מומחים בו וכולנו יודעים אותו, ועם זאת כה קשה לדבר עליו – אהבה.

בכיתה יב' של מורן בנית ושי אטר

השבוע בי''ב הייתה לנו בגרות שסימנה את תחילת היישורת האחרונה.

משמח שזה מאחורינו, עצוב שגומרים את התוכנית, ומאחלים בהצלחה לכל התלמידות!!

מקווה שהן גאות בעצמן כמו שאנחנו גאים בהן. בשבוע הבא יהיה יום פתוח, ואחריו נשמע גם את התלמידים שכתבו עבודת גמר - ליהיא ודניאל.