אוניברסיטת בר אילן 14.06.2026

שבוע 31 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. 

בכיתה יב' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

כיתה קסומה ראויה לקסם אחרון.

לפני שבוע נפרדנו באופן רשמי. חגגנו את השנים המשותפות שלנו בדרך רוח ואמרנו שלום בהתרגשות. באירוע הסיום הצלחנו להנכיח את הנס שהוא הכיתה שלנו. את העומק, את ההווי, את הבדיחות הפרטיות, את הדיוק בניואנסים, את רוח הקבוצה, את הדדיות הלמידה.

היום שלפנו את הקסם האחרון: בלוח השנה של דרך רוח נקבע אירוע הסיום לשבוע אחד לפני סוף השנה. קפצנו על ההזדמנות החד פעמית הזו, והנה אנחנו נפגשות לשיעור אחרון בבר אילן, שבוע לאחר שכבר חגגנו בטקס הסיום הרשמי.

המפגש הזה נע על שני צירים מקבילים. ראשית, הנוכחות כאן ועכשיו – השיעור עצמו, ובעיקר האשליה המתוקה שהנה אנחנו ממשיכות כרגיל, כאילו כך ימשיך להיות תמיד. שנית, הידיעה שאנחנו כאן לזמן שאול של ממש. ההבנה שכל דבר שאנו עושות יחד היום נעשה בפעם האחרונה.

משימת כתיבה אחרונה (והפרעה אחרונה של יפעל למשימת הכתיבה שהוא עצמו ניסח). משחק פילוסופי אחרון שמתעד את המסע בדרך רוח תוך עיסוק בפרטים ביוגרפיים זניחים של הפילוסופים האהובים (נתעד לטובת הדורות הבאים שמעיין ניצחה) וכראוי, שיעור ספרות אחרון. דיון מרגש מאד בזכות השיר "מיסתורין" של שרון אס. הנה עוד נס בפני עצמו. יפעל מקיים שיעור של ממש ברגעים האחרונים שלנו יחד. הכיתה נסחפת בדיאלוג שמוליד תובנות חדשות. במהלך השיחה תפסנו משהו על הקשר שבין אמפתיה לכאב. יפעל מזהה את הרגע המדויק שבו תלמידה אחת משנה את ההשקפה שלה לגבי היופי והאהבה.

אז אמרנו שלום. והתלמידות לא הצליחו לצאת מהחדר, בידיעה שהפעם זה על אמת. נשארנו לעוד ועוד מילות פרידה ולהבטחות חוזרות ונשנות למפגשים עתידיים. זמן השיעור כבר עבר ואנחנו בשלנו, אומרים אלה לאלה כמה משמעותית היתה הדרך שלנו יחד ולא רוצים להיפרד.