יסודי בת ים 21.11.2024

שבוע רביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

הדר הירש

המפגש שלנו הפעם התחיל עם ספרות בתרגיל כתיבה. הילדים התבקשו לתאר אותי בעל פה. עודדתי אותם לפרט כמה שיותר. זה היה מעניין. הם הבינו תוך כדי שיחה שאפשר להגיד שאני לובשת חולצה אבל אפשר להוסיף הרבה מידע נוסף ולתאר את החולצה ביתר פרוט. עברנו לצפות בסרטון בו דוד גרוסמן קורא סיפור ילדים קצר. הם התבקשו לתאר תיאור

 חיצוני מפורט כמה שאפשר. הקדשנו כעשרים דקות לכתיבה. הילדים שמחו לשתף בטקסטים שכתבו. ביקשתי לשים לב בכל פעם שמישהו מוסיף פרט שלא הוזכר עד כה. אספתי את תרגילי הכתיבה. אגיב עליהם לקראת המפגש הבא. נשארו לנו כמה דקות בהן המשכתי לספר את קורות נונו ברכבת בסיפור יש ילדים זיגזג.

יצאנו להפסקה. שוב אני שמחה לספר- הם משחקים נהדר ביחד! למרות שמדובר בשתי קבוצות שמורכבות מילדים מכיתות שונות, הם משתפים פעולה בחדווה. זה נעים לראות אותם נהנים יחד.

את החלק השני של המפגש שלנו התחלנו יחד, שתי הקבוצות בספרייה. נפרדנו מאליאסף היקר במילים טובות שנאמרו ונכתבו עי" בנות שכתבו ברכה יפה. אופק ואני נתנו שי צנוע בשם דרך רוח, עוגיות תוצרת בית. אליאסף שמח, כך נראה, מהמחוות.

המשכנו לפילוסופיה. הזכרנו את המפגשים הקודמים ועברנו לטקסט החדש, קטע מתוך הספר "הדודה מיכל" למאיר שלו בו המספר עומד על ההבדל בתפיסת זמן של ילדים לעומת תפיסת זמן של מבוגרים.

השאלות שעלו:

למה הזמן קופץ,לאן הוא קופץ, מה זה אומר?

למה כתוב שהזמן עובר לאט, הרי כשנהנים הזמן עובר מהר.

למה הזמן עובר לאט כשאנחנו ילדים ולא מבוגרים?

למה הסופר כתב על הזמן שהוא גם שט וגם קופץ?

מה זה אומר "הזמן רק שט כמו עלה במים השקטים"?

למה הסופר אמר שלילדים עובר הזמן לאט ולמבוגרים עובר הזמן מהר"?

הזמן לא עובר כזה מהר לילדים. יש להם שיעורי בית, חוגים, מבחנים

למה כתוב "כי כך חולף הזמן שאנחנו ילדים", גם למבוגרים הזמן עובר, לא רק לילדים

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה קולות.

גאיה- כל בנאדם שחי  וחי עם ההרגשה שהוא נהנה, אז הזמן עובר לו מהר כי הזמן טס כשנהנים. כשסובלים רק רוצים שהזמן יעבור

אוולינה- הזמן עובר מהר לכולם. לא רק לילדים. כשאתה הולך עם חברים לשחק ונראה כאילו רק התחלת וכבר צריך לסיים. ככה זה גם אצל מבוגרים שהולכים לעבודה וכבר צריכים לחזור הביתה

שקד- המבוגרים תמיד בבית. ילדים יוצאים יותר לשחק, לבצפר. מבוגרים יוצאים פחות וזו הסיבה של מבוגרים הזמן עובר לאט

ארז-הזמן לא עוצר. אם הוא נעצר זה יכול לקרות רק במקרים מוזרים. אולי בעתיד ימציאו מכונה שתעצור את הזמן.

אלמה ש- לא רק ילדים הולכים לחוגים. אימהות בדרך כלל מבשלות, מנקות ואבות מפרנסים. הם עושים דברים שונים מילדים אבל הם פעילים

גאיה- אף אחד לא יכול לעצור את החיים, את הזמן. כשאני ישנה זה לא אותו דבר כמו הזמן שאני ערה ועושה דברים. בזמן השינה אני לא סופרת את הזמן. כל אחד בוחר לעשות עם הזמן מה שהוא רוצה.

אלמה א- המבוגרים עשו את שלהם. תמיד הדודה שלי אומרת לי "יווו איך גדלת איך הזמן עובר מהר, איך קרה שאת בת 11. זה מעצבן

אוולינה- אומרת משפט ברוסית. אני מבקשת שתתרגם. זה משפט של סבתא שלי היא אומרת לי "איך גדלת, את כבר בת 10. ראיתי אותך בת 4 אוכלת סופגנייה"

מבוגרים עושים דברים בבית. הם מנקים למשל. זה נראה להם כאילו עוברת שנה כי הם סובלים

אלירז- אצלי במשפחה זה לא ככה כי אנחנו נפגשים תמיד הרבה, כל שישי ושבת. אצל מבוגרים הזמן עובר מהר כי הם יכולים לטוס לחול מתי שהם רוצים

שקד- מי שלא ראה אותי הרבה זמן אומר לי יוווו איך גדלת. זה מעצבן. כשעובר הזמן אני פוחד שאני אאבד את הכישרון שלי למשחקים למשל. יש ילד בכיתה שלי שהוא כל הזמן מחליף משחקים. פעם הוא משחק בחבל קפיצה, פעם בכדור. זה טוב ככה

גאיה- מבוגרים לא יכולים לעשות מה שהם רוצים הם לא יכולים לטוס לחו״ל מתי שבא להם כי יש להם מחויבויות. פעם היית תינוק, התקדמת עם העתיד. זה דווקא משמח

ארז- לטוס זה לא מבזבז זמן ולא מעביר זמן

אלמה ש- זמן כן מתבזבז בטיסה. כשטסים תמיד נהנים

גאיה- הייתי מלא פעמים בחול. כשאתה נמצא במקום שלא תחזור אליו צריך לנסות להעביר את הזמן בכיף, לא לחשוב על דברים רעים

גלי לשקד- הדודים באים עם היד שלהם וצובטים אותי וזה כואב ומעצבן. הם עושים את זה תמיד, עד שאני אמות. אני לפעמים מחזירה להם

אלמה ש- אני כמו הדודות המעצבנות של גלי, באה לצבוט את כולם

אלמה א- בטיסה ארוכה הזמן עובר מהר כי ישנים וזה נוח

אוולינה- לטוס לחו"ל זה יקר. סתם מבזבז כסף וזה חרא וטינופת. יש רוסים שבאים לישראל חושבים שזה הנופש שלהם. זה מטומטם.

על זה אמרתי שאני לא מרשה להשתמש במילים האלה פה ושאפשר להגיד את מה שרוצים בלי ללכלך את החלל עם מילים גסות.

הזמן נגמר. הדיון תם.

אופק נגאר

ספרות:

במפגש ספרות עשינו משהו אחר הפעם. הקרנו סרטון שבו דויד גרוסמן מקריא בקול ספר ילדים חדש, אותו כתב ימים בודדים לפני הסרטון. ביקשנו מהתלמידים לתאר את הסרטון: להתחיל בתיאור חיצוני של מה שהם רואים, למשל הצמחים ברקע, איך דויד גרוסמן נראה, איך הוא מדבר וכו׳, ואז לעבור לתיאור פנימי יותר - למשל איך גרוסמן מרגיש בסרטון. היה לא פשוט, אבל כולם כתבו ארוכות. כשאמרו שאין להם יותר מה לכתוב הנחיתי אותם להניח את העט על הדף, לקרוא שוב את המשפט האחרון שכתבו, ולהמשיך לכתוב בלי לנתק את היד מהדף. וזה עבד! הם המשיכו לכתוב עוד דקות ארוכות עד שכבר נגמרו להם המילים. ואז ראינו את הסרטון שוב, בתשומת לב רבה עוד יותר, והם חזרו למה שכתבו - תיקנו, מחקו, הוסיפו. תהליך הכתיבה עייף אותם אבל הם היו מופתעים מכמה יש להם לכתוב על סרטון כזה קצר. היה כיף.

פילוסופיה:

את מפגש פילוסופיה התחלנו בפרידה מאליאסף, המורה המלווה שליווה אותנו בשנה הקודמת וכעת עוזב את בית־הספר. התלמידים נפרדו ממנו עם כמה ברכות ומילות תודה, וגם אליאסף נפרד מאיתנו ואנחנו ממנו.

בתחילת המפגש שוחחתי עם התלמידים בקצרה על מה שאנחנו עושים במפגשים שלנו: על הדיונים, והדגשתי שאנחנו רוצים לאפשר מקום בטוח שאפשר לומר בו דברים שחשוב לנו לומר. ושעדיף לומר את הדברים האלה, החשובים לנו - אלה שמגיעים מהלב או מהראש - ולהרגיש בנוח לומר אותם.

לאחר מכן קראנו קטע קצר של מאיר שלו מתוך ״הדודה מיכל״ שעוסק בזמן של ילדים (או של הילדוּת). היה לילדים מאוד-מאוד קשה לכתוב שאלה. חלקם ישבו מול הדף הריק ולא ידעו מה לכתוב. ניסיתי לא לדבר איתם על הקטע כדי לא להנחות אותם או להוביל אותם למחשבות מסוימות - אבל בדיעבד אולי היה עדיף לקחת הצידה מי שמאוד מתקשה כדי ״להוציא״ ממנו שאלה (גם אם בדרך מתרחש סוג של ״וידוא הבנה״ של הקטע - כי באמת, חלקם הבינו את הקטע הפוך, וזה משהו שקורה לא פעם). בכל מקרה, השאלות שנשאלו: למה כתוב ״לא קופץ כמונו לא רץ לא אץ רק שט״? למה הבן-אדם אמר שהזמן עובר לאט-לאט כשאנחנו ילדים? על מה הוא בעצם מדבר שהזמן עובר מהר? מי אמר שאנחנו קופצים? האם חולף הזמן כשאנחנו ילדים? מה זה ״כמו עלה במים השקטים״? לא תמיד הזמן עובר מהר, אז למה רשמו את זה? והשאלה שנבחרה - הזמן עובר לאט כשאנחנו ילדים?

אגם - הוא צודק, זה לא עובר כל-כך מהר. עוד שנה ועוד שנה…

מאיה - התבלבלת, אמרו שהזמן חולף מהר. [מסתכלת בטקסט] - אה בעצם לא! התבלבלתי. אבל לפעמים זה עובר מהר.כשזה בכיף הוא עובר מהר.

עתי - כי את לא שמה לב.

הלל - מסכים, ומי אמר שאנחנו קופצים יכול להיות שלא. וגם הזמן לא יכול לעבור כל־כך לאט. ומאיה אמרה שהזמן טס כשנהנים.

אמה - לכל אחד הזמן עובר בצורה שונה.

עדי - דברים כיפיים עוברים מהר. לאו דווקא לאט.

יואב - אם ננסה להיות בדברים שפחות אוהבים, אולי הזמן יעבור יותר מהר.

רומי - פשוט בקיץ הזמן עובר לאט, ובחורף הוא עובר מהר.

מאיה - לפעמים גם בקיץ לא שמים לב לשעון כשמשחקים.

הלל - אני גם מוסיף למאיה שהיא צודקת. הזמן בחורף קצר, לא ארוך. ובקיץ קצר - אה, ארוך.

מאיה - ההפך.

הלל - אז ההפך.

אופק - משעשע ה״אז ההפך״ הזה. ואיך הזמן כשאנחנו ילדים?

ירין - הוא עובר דיי מהר… נגיד יש מקומות שלילדים מותר להיכנס ולמבוגרים אסור, חוץ מלשמור על הילד. אני חיה כבר 11 שנה ולא הרגשתי שעבר הזמן. אני לא זוכרת כמעט את הילדות אז זה עובר מהר.

אגם - אני הייתי בחופש הגדול באילת ורציתי לעשות מגלשה, אבל אסור היה לאבא שלי להיכנס. והזמן עבר לא מהר.

מאיה - היא צודקת אבל חצי, לפעמים מהר ולפעמים לאט. כי בבית־ספר אין הרבה דברים כיפיים, אז כשאני בכיתה משעמם לי. ודברים שאני לא אוהבת - דקה זה כמו שנה. וילדים בבית־ספר לא כזה… ירין אבל צודקת.

עדי - אני רציתי לומר שיש [?] - כל שיעור שבא אני דווקא נהנית ממנו כי זה מקדם אותי. זה לגיטימי שבא לכם להיפטר מהשיעור אבל לי זה כיף - אני קמה בבוקר עם מרץ לבוא לבית־ספר.

אמה - בתור מי שיושבת לידך מתחילת השנה, זה לא לגמרי נכון…

רומי - נכון כשמשעמם עובר הזמן לאט, וכשבא לך שהזמן לא ייגמר הוא עובר מהר. הזמן נגדנו!!! [היא אומרת בכעס] - כשאני מסתכלת כל הזמן בשעון ורוצה שהוא יעבור, הזמן לא עובר! זה מעצבן! ובחורף זה יכול לקרות שתרצה שהזמן יעבור מהר אבל הוא יעבור לאט!

ירין - יש שיעורים כיפיים בבית־ספר. נגיד קולנוע, מי שאוהב זה עובר לו מהר.

עדי - גם עד שמתחיל להיות כיף בשיעור ופתאום יש אזעקה למשל. או הפסקה.

מאיה - מה שירין אמרה זה רק שני שיעורים, אבל כל שאר השיעורים אין כוח. רוב הילדים לא אוהבים בית־ספר.

אגם - כשאני מסתכלת על השעון הוא כמו על פריז (freeze)

אופק - כבר צריך לסיים. אבל אם היה לנו עוד זמן הייתי רוצה לשמוע אתכם מגיבים למה שרומי אמרה. גם אתם מרגישים שהזמן נגדנו?