יסודי בת ים 23.05.2024

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה

קראנו קטע קצר מתוך ״ספר הדאו״, על כך שהחלש גובר לעתים על החזק. זה היה כחלק מנושא ״פמיניזם ומגדר״, אבל התלמידות לקחו את הטקסט למקום אחר...

השאלות שנכתבו: מה זאת אומרת ״אין רך וחלש מהמים?״ כתוב ש״אין איש בעולם שלא יידע זאת״, אבל יש אנשים שלא יודעים. למה כתוב על הפכים? איך החלש גובר על החזק, הרך על הקשה? האם החלש באמת גובר על החזק? ״בעולם אין רך וחלש מהמים״, אבל יש אנשים חלשים – למה הם שוכחים מהאנשים שנפגעו ממכות ודברים כאלה? למה אין רך וחלש? אני לא מסכימה. השאלה האחרונה קיבלה הכי הרבה קולות.

אמה – החזק הוא החלש. הוא מתעלל באחרים כדי שלא יראו שהוא חלש. 

נויה – אני מסכימה, יש בריונים שבאמת הם עדינים אבל ליד אנשים הם מעליבים וצועקים כדי שיראו שהם בריונים.

גלי – אם הם בריונים בסביבה הם בריונים גם במקומות אחרים. אפילו בבית.

עדי – אני הבנתי את הרך כלא־טוב. למשל החלש מנסה לרקוד ולא מצליח, והחזק כן.

*אופק – ועם זה את מסכימה? או שזו העמדה אליה את מתנגדת?

עדי – אני מסכימה. הוא [לאו־דזה] התכוון למשהו אחר, אבל אני התכוונתי לזה.

דניאל – יש רך וחלש לא רק בבני־אדם אלא גם בדומם. מזרון רך ופלסטיק קשיח. אולי הוא כתב על דברים שהוא ראה ביומיום.

מאיה – יש אנשים חלשים כמוני שבבית־ספר אני מתנהגת יפה אבל בבית לא. אני מתנהגת שטן. זה באמצע.

גאיה – מסכיה עם דניאל. יש עוד דברים, כמו הלחם שבפנים רך ובחוץ קשה. וכולן יכולות להצליח לא רק החזק, אם אתה מתמיד למשל בריקוד – אפשר גם להבין שהוא [החלש] מצליח להתקדם אבל לאט יותר. כולם יכולים להתקדם, אם באולימפיאדה מגיעים למקום מכובד אפשר להגיד ש״לא ניצחו״ אבל זה לא ממש נכון, כי גם אם לא הגיעו למקום ראשון הם בכל זאת הצליחו.

נויה – לדעתי החלש יותר יצליח בסוף מהחזק.

*הדר – למה?

נויה – כי החזקים פחות יכולים לרקוד.

*הדר – ובאופן כללי יותר?

נויה – לחזקים יש יותר חולשה מאשר לפחות חזקים?

*הדר – למה? איך ייתכן? את אומרת דבר והיפוכו, תסבירי.

נויה – לדוגמה החזק מבפנים מפחד שאף אחד לא יאהב אותו ושלא יהיו לו חברים. לחלש יש יותר אומץ.

דניאל – לדעתי להפך, החזק יותר מקבל קרדיט והחלש לא שמים לא אליו. לדוגמה המורה אומרת שילד שמתנהג רע כשהוא יהיה גדול הוא יהיה רע.

*הדר – ילדים רעים לנצח יישארו רעים?

דניאל – לא בהכרח, אבל אם אתה אוהב ללמוד אתה תצליח יותר ובעתיד גם תקבל יותר כבוד.

מאיה – נויה צודקת. ראיתי סרט על בריונים, שבו הילדים שהם התעללו בהם עשו הפגנה ברחוב ובסוף הבריונים היו ממש חלשים והיו צריכים להחזיר להם את מה שהם לקחו להם.

גאיה – לדעתי זה כן יכול להשתנות, כמו שמאיה אמרה [מקודם] בבית־ספר הוא יכול להתנהג רע ובבית טוב, או להפך כמו מאיה. אי אפשר לקרוא לבן־אדם ״רע״. כאילו, אפשר, כמו הערבים שחטפו תינוקות וכו׳. זה בסדר [לקרוא להם ״רעים״]. אבל בכללי אני לא אוהבת לקרוא לאדם ״רע״ וגם לא ״טוב״. אין אנשים מושלמים.

*אופק – איפה עובר הגבול? מתי המעשה הרע שאדם עושה אומר עליו שהוא אדם רע?

גאיה – הוא עובר בכל מקום. גם לקלל זה לעבור את הגבול. כל דבר שפוגע הוא רע.

*אופק – אבל למה יש מעשים שכבר כן תגידי על האדם שעשה אותם שהוא רע? כמו המחבלים, הטרוריסטים... ויש מעשים שלא?

גאיה – אם הם יתנצלו ויהפכו לטובים זה משהו אחר.

*אופק – את תקבלי את זה? [את ההתנצלות]

גאיה – לאט אבל כן, יהיה קשה לסלוח.

*אופק – זה מזכיר לי שהיום בבוקר עברתי על פני בית מעצר אבו־כביר, ומחוץ לבית המעצר, על החומה ממש, היה שלט ענק של ״ביחד ננצח!״ ותהיתי אם ה״ביחד״ הזה כולל את מי שכלוא שם בפנים, או שהוא מסמן דווקא את הגבול של ה״ביחד״.

אמה – אפשר לשנות את הבן־אדם אבל זה קשה.

דניאל – זה תלוי איך אתה מסתכל על הבן־אדם. גם יש אנשים ששופטים לפי עדות או לפי צבע עור. וגם כשהייתי ילדה עשיתי רע לאחרים שלי והיום אני לא מסוגלת לפגוע בהם.

מאיה – גאיה צודקת, אנשים שעשו דברים רעים כמו הערבים או רפאל עדנה שנדרס [כלומר מי שדרס אותו] – זה גם מעשה רע. הוא היה קרוב משפחה שלי וכשסבתא שלי שמעה את זה... המשפחות שזה קרה להן [משפחות החטופים והנרצחים] להן זה הרבה־הרבה יותר רע.

נויה – לדניאל, אמרת שפעם היית מציקה לאחים שלך והיום לא. איך את מצליחה שלא?

דניאל – אני לא האחות הגדולה אלא ירין. וגם ההורים שלי אומרים לי שאני ילדה עם לב טוב. אני נותנת ומתחשבת באחרים. אין לי לב לעשות לבן־אדם משהו רע. ואם אני עושה אני מתחרטת וחייבת שיסלחו לי.

ירין – נכון, היא משגעת אותי שאני אסלח לה.

עדי – כשהייתי קטנה נהיה לי פחד ממשהו ואז דניאל עזרה לי להתגבר על הפחד.

גלי – לגבי גאיה. אני בכל מקרה לא הייתי סולחת לערבים על מה שהם עשו. ויש שוני בין לריב עם חברה לבין מה שהם עשו ב־ 7/10.

*אופק – אז אי אפשר לסלוח להם בגלל שהם אנשים רעים, או בגלל המעשה שהם עשו שהוא נוראי במיוחד?

גלי – גם אם הם ישנו את הדרכים שלהם, לא אסלח להם. אבל הם יכולים להפוך לטובים, עדיין לא אסלח. לעומת ריב עם חברה.

גאיה – אם אומרים לך סליחה, צריך לקבל אותה. כמו שאומרים ״נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח״. כשאני רבה עם חברה אם אני לא אסלח לה כשהיא מתנצלת אז אני אפספס חברה. בסוף נצטרך לחיות יחד, אז זה ייקח המון זמן אבל אם הם יתנצלו צריך יהיה בסוף לסלוח.

נויה – לדניאל, גם אם יש לך לב טוב זה חובה להציק לאחים.

מאיה – בתורה כתוב שאם את לא סולחת אלוהים כועס עלייך.

*אופק – למה את חושבת שזה כתוב? למה שאלוהים יכעס?

מאיה – כמו שקרה שחברה אמרה לילד שאני שונאת שאני מאוהבת בו. אני צריכה לסלוח לה. אבל זה לא כמו רצח. על זה לא צריך לסלוח. כמו שיש ילדים חטופים – הם אפילו לא יסלחו גם אם הם יבקשו סליחה.

*אופק – אז הציווי בתורה מדבר רק על הדברים הקטנים כמו ריב עם חברה, ולא על הדברים הגדולים?

מאיה – כן.

*אופק – אני חושב שאם זה כבר כתוב בתורה זה כנראה מדבר דווקא על הדברים הגדולים, לא הקטנים. מה אכפת לאלוהים אם את רבה עם חברה?

*הדר – אני תוהה אם הסליחה חייבת לבוא אחרי בקשת סליחה מהצד הפוגע, או שזה עניין פנימי מול עצמי.

מאיה – אם היא לא ביקשה סליחה זה לא נחשב. אלוהים לא יכעס, ואני לא צריכה לבקש סליחה כי לא עשיתי כלום.

גאיה – אני לפעמים מבקשת בליחה גם אם לא עשיתי כלום, כדי להרגיש עם עצמי יותר טוב. ולפעמים אני לא אומרת וזה נשכח לי לבד. ואם החברה לא אומרת סליחה, זה אולי קשה לה והיא מפחדת לגשת.

ולגבי הערבים, אני לא מבינה למה שלא תסלחו להם, כדי שבעתיד נתקדם לעתיד טוב יותר. נכון שיהיה קשה לקבל את זה בהתחלה, אבל אם לא נעשה שלום יהיו עוד מלחמות וגם דברים נוראים יותר בעתיד.

[הדר מנסה לתשאל את לירי, שלא השתתפה כלל בדיון, ללא הצלחה.]

נויה – שאלה ללירי, על אילו דברים את כן סולחת?

לירי – תלוי כמה זה חמור, תלוי כמה נעלבתי מזה.

גלי – אז גאיה, את חושבת שאפשר לסלוח לערבים?

*אופק – ואני אוסיף לשאלה – את חושבת שמשפחות שכוחות יכולות לסלוח להם?

גאיה – מצד אחד לא, אי אפשר. אבל מצד שני חייבים לסלוח בסוף, גם אם ייקח זמן. הם [המשפחות השכולות] יכולים לאבד עוד בנים בעוד מלחמות [אם לא יהיה שלום]. אם היו הורגים את סבא שלי לא הייתי סולחת והייתי גם הורדת את מי שהרג אותו. הייתי מאוד עצובה כשהוא מת.

כאן הסתיים הדיון המרתק שלנו. היה תענוג לראות אותן מתפתלות ומנסות להסביר את עצמן, עומדות על שלהן ומדברות באופן כל־כך ענייני על נושא מורכב וקשה. עלו עמדות שונות בדיון שגם הושפעו האחת מן השנייה. דיון שהתחיל מחוזק וחולשה, עבר לרע וטוב, המשיך לסליחה וגלש לנושא המלחמה.

ספרות

עבדנו על ניסוח הטענה לכתיבה העיונית שלנו. חידדנו את ההבדל בין הבחנה לבין טענה. ״יש בשיר אלמנטים של טבע״ – זו הבחנה. ״אלמנט הטבע בשיר יוצר אווירה רומנטית״ – זו טענה.

התלמידות הקריאו את הטענות שכתבו בשבוע שעבר, וביחד – באופן קבוצתי – חילצנו מתוך זה את ההבחנה ואת הטענה. התהליך המחשבתי היה לא פשוט, ונראה שהן היו עייפות מההפסקה. אבל הן עשו מאמצים וחילצו טענות מעניינות מתוך הטקסטים שלהן.

בשבוע הבא נתעסק במושגים שעולים בטענות ונפתח אותן עוד יותר.