שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המשכנו מהנקודה שבה עצרנו בשבוע שעבר עם 'אתה בודאי זוכר' של דליה רביקוביץ'. התלמידים.ות שיתפו לפי סדר הישיבה בשורה אחת מתוך השיר שנראתה להם מרכזית או מצאה חן בעיניהם, וסיפרו – אם רצו – עם מה הם.ן נשארות.ים כשהלב מכאיב, "אחרי שכולם הולכים". היה מעניין ויפה לראות עם איזו שורה כל אחת מתמקמת בעולם שקם לעינינו בשיר. יש מי שנמשכו ל"צבעים העזים", למטפחת הכחולה ש"הופכת לעומק באר", וי

המפגש הראשון שלנו השנה בבת ים היה נהדר. אני מוצאת שיש נחמה עבורי בפגישה הזאת עם הילדים בימים הקשים והעצובים שעוברים עלינו. הגיעו 26 חברות וחברים. חלקם חדשים, חלקם ותיקים. היתה לנו שמחת פגישה אמיתית. אחרי ארוחת הצהריים התיישבנו במעגל ודיברנו על מה שעושים בדרך רוח- חושבים מחשבות ורעיונות ומביעים אותם בקול, מקשיבים לזולת ומתעשרים במחשבה חדשה, בהבנה אחרת. עמדנו גם על השוני מלימוד בכיתה בה בדרך כלל מצפים מאיתנו לתשובה נכונה, חד משמעית, לאו דווקא אישית. המשכנו במשחק הכרות. חילקתי א

שבוע 20 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הפעם החלטנו להתאוורר קצת עם סרט אנימציה. הצטיידנו בפופקורן ועוגת תפוחים. הסרט סיפר על לטאה וצב שחיים להם באקווריום בכיתת בית ספר.  הלטאה, שמו ליאו, הבינה שהחיים קצרים והוא לא הספיק לחוות את העולם. הוא מצא את עצמו בסופי שבוע נמסר לפי התור לילדי הכיתה. התוכנית שלו בהתחלה היתה לנסות לברוח אל העולם הגדול אבל מהר מאוד הוא מצא שהרבה יותר מעניין ונכון לעזור לחברים החדשים בשיחות נפש מרחיבות לב. בסוף הסרט דיברנו על דמויות שאהבנו יו

מפגש סיום שנה ! ספרות: את המפגש האחרון שלנו בבת ים ארגנו באופן שונה הפעם. פתחנו את הפגישה שלנו עם קרן הספרנית שהיתה אמורה להכיר לילדים את הספרייה ואיך מתמצאים בה. היא התמקדה מידי בהסבר על שיטות עבודה שלה כספרנית, פחות על מה מנוי בספרייה אמור לעשות כשהוא מגיע לשאול ספרים. המשכנו בשיחה על איך ניגשים לבחור ספר. הילדים היו מלאי רעיונות מעשיים. אחר כך תרגלנו מציאת ספרים בזוגות. הילדים התלהבו מאוד. עשה רושם שזה ממש הדליק אותם. ליה (החרוצה!) דאגה לכרטיסי מנוי וכך שכל מי שרצה יצא עם

שבוע 19 בקמפוס הקטן שלנו ב'תרבוטק' – החגיגה נמשכת 😊 הדר הירש ואופק נגאר: פילוסופיה: הבאנו לשיעור פרויקט צילום של צלם שצילם את אשתו ואת שלוש אחיותיה, כל שנה על פני עשרות שנים. התערוכה כוללת עשרות תמונות, מתוכן הבאנו שש. בין השאלות שנשאלו: מתי הם התחילו את הפרויקט? למה הם צילמו את עצמם כל כמה שנים? למה יש שלוש נשים שמסתכלות למצלמה ואחת לא? מי נפטרה ומי אשתו של הצלם? מה נשאר קבוע בכל השנים האלה של הצילומים? למה הן נשארו באותה תנוחה כל הזמן? מה נשאר קבוע בכל השנים האלה של הצילומ

למפגש בחמישי הגיעו 14 ילדים. איחדנו קבוצות: הדר הירש ואופק נגאר: פילוסופיה: קראנו קטע קטן מתוך ספר פילוסופיה סיני על תודעה דגיגית ותודעה אנושית  . השאלות שנכתבו: למה הם טיילו על הגשר? למה הוא אמר שהדגים שמחים? איך הוא הבין שהדגים שמחים רק בגלל ש"הם שוחים כרצונם"? מאיפה הוא יודע שהדגים שמחים? למה שיהיה אכפת אם הדגים שמחים? מה זה לבנוניות? "נחזור אל ההתחלה" מה זה אומר? איפה נמצא הנהר? איך אפשר לראות רגשות של בעלי חיים ? השאלה האחרונה נבחרה. אלרואי: כי הם עושים בועות בלו בלו רות

שבוע 14 של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. הנגיף משתולל ואנחנו משתדלים ככל שביכולתנו על מנת לשמור על השגרה: הדר הירש ואופק נגאר: פילוסופיה: קראנו טקסט סיני  (סליחה ומחילה, לא זוכרת את שם המקור). השאלות שנכתבו: מה זאת אומרת הרגע שלו? למה הצער והשלווה לא יכולים לחדור אליו? זה רגע שלו, למה? על מה הטקסט? מה זאת אומרת "באבדו"? כתוב "כשאדם מקבל את חייו" מה זאת אומרת, איזה חיים הוא מקבל? על מה מדובר, על חיים או שלווה? "כשאדם מקבל את חייו זה הרגע שלו" מה זה אומר?  השאלה האחרונה נבחרה. אלין

שבוע חמישי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. זה מה שהתרחש אצלנו אתמול: הדר הירש: פילוסופיה: התחלנו בפילוסופיה. חרגתי מההתנהלות הרגילה והשמעתי את השיר "רק אתה" שכתב אהוד מנור ומתי כספי הלחין, בלי שהטקסט יהיה מול העיניים. ביקשתי שינסו להקשיב למילים. שיש בסוף משהו מפתיע. כשהשיר הסתיים שאלתי על מה השיר. הילדים אמרו שזה מישהו שמתפלל לאלוהים. חילקתי את הטקסט. קראנו את השיר בסבב. השיר פונה לאדם. הילדים כתבו שאלות. רוב השאלות שאלו מי מדבר בשיר, לאיזה אדם הוא מדבר? אור: הוא מדבר אל בנאדם.