שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס הכיתה שלנו חברותית מאוד ומגובשת (כמו שאומרים) מהחודש הראשון. הם יושבים יחד בארומה ובספריה, מדברים הרבה בווטסאפ הקבוצתי והאווירה בכיתה טובה ומכילה. החלק הראשון בעבודה על המסות חיזק את המגמה הזו. ישבנו, זה שבוע שני, מול שולחן אחד. כמו בליל סדר עמוס תלמידים (ושני מורים), והמשכנו בהקראה של הסיפורים האישיים. על גזענות שנתקלה בה תלמידה; גזענות מעליבה, על תחושות של בדידות, על התלבטויות

שבוע מס׳ 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. מפגש פילוסופיה שלנו החל אחרי הפסקה אנרגטית במיוחד (בקטע טוב מאוד!) הזכרנו את הנושאים הקודמים בהם עסקנו, ילדות ואומנות, ופנינו לטקסט הבא שפותח את הנושא החדש "בין אדם לחברו". הטקסט היה לקוח משני מקורות, ויקרא יט 27: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". הברית החדשה מתי ז: "אל תשפטו למען אשר לא תשפטו כי במשפט אשר אתם שופטים תשפטו, ובמידה אשר אתם מודדים ימדד לכם". קראנו את הטקסט והחברים כתבו שאלות

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: השבוע היינו בהרכב חסר בעקבות ריבוי נסיבות שונות, לכן קיימנו מפגש משותף של שתי הקבוצות. התחלנו מלהזכיר את הטקסט של שבוע שעבר, וחילקנו את הטקסט הבא - קטע מתוך ״ספר התה״ שעוסק בניקיון של גנים יפנים. השאלות שנשאלו: אם ריקי היה מתבונן היטב בשואן, הוא היה רואה שהוא עומד במשימה. למה ריקיו נדנד את העץ ופיזר על הגן עלי זהב וארגמן? למה האבא עשה כזה בלאגן אחרי שהכל היה נקי? למה האבא אמר לשואן שזה לא מספיק נקי אחרי 3 פעמ

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הפעם החלטנו לשבור שגרה עם צפייה בסרט. אופק המליץ על סרט אנימציה מנטפליקס, נימונה שמו.  את הסרט ראינו כמובן לפני שהבאנו אותו לצפייה לחברים בבת ים. הצטיידנו בפופקורן, הכנו מכלים קטנים מבריסטולים וקיווינו שהילדים יאהבו את הסרט כמו שאנחנו אהבנו אותו. לא התאכזבנו. הילדים היו מרותקים לאורך כל השעה וארבעים דקות.  הסרט מספר על נימונה, ילדה שובבה במיוחד,  על סף האלימה שחוברת לאביר קטוע יד שמואשם ברצח שלא ביצע. היא מזדהה איתו כי

המפגש התחיל בדיון מרתק קופצני ואסוציאטיבי שסיגל הנחתה כשעל הלוח היה ציטוט מספר שמות, מעמד מתן תורה. הילדים שמחו ללמוד מונחים חדשים (זמן פרטקטי, דגרסיה) ודיברו באופן לא מסודר על מה שהטקסט מעלה במחשבות שלהם . אני לא יודעת איך סיגל עושה את זה, זה היה דיון כל כך כאוטי מצד אחד ומאידך היה גם מלמד, מעורר מחשבה ומעניין מאוד. היו בקבוצה ילדים שהיה להם פחות נוח בגלל העיסוק באמונה מול מדע וחשיבה לוגית. כדאי לדעתי לחשוב על התחושה הזאת יחד. הסטודנטים לפילוסופיה סינית הביאו איתם הפעם טקסט