אוניברסיטת בן גוריון 18.02.2026

שבוע 17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון.

בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס

בשיעור היום התכבדנו לארח את יונית נעמן לשיחה עם הכיתה, לאחר שבשבועיים האחרונים קראנו את המסה "ידוע שתימניות חמות במיטה" שעוררה עניין גדול אצל התלמידות והתלמידים. הצטרפו אלינו גם יעל ותלמידות מכיתת י"ב. התלמידות שאלו הרבה שאלות מעולות ומעניינות, ויונית שיתפה וסיפרה בתהליכי כתיבה, השראה, תפיסות פוליטיות ותפיסת עצמי בחברה הישראלית. היה מאוד מוצלח.

בחלק השני למדנו פילוסופיה של הדלת - התחלנו בטוטם וטאבו, דרכו דיברנו על אדיפוס המלך ותסביך אדיפוס ואלקטרה. התלמידים מאוד התקשו לתפוס ולעכל את טענתו של פרויד למיניות ילדית, מה שהוביל אותנו להסבר נוסף ולהצלחת מודל ההתפתחות הפרוידיאני. הייתה התרגשות גדולה.

בכיתה יא' עדי חבין ותמר חנה נקש רות

התחלתי (תמר) את החצי הראשון של השיעור. הכיתה הייתה קטנה ומחויבת. התחלתי מלבדוק איתן/ם מה נשאר איתנו מהדיון ב"האורח", זה שעשינו בשיעור הפילוסופיה, וגם מהשיעורים האחרונים על אריסטו. נשאר לא מעט מאריסטו ומעט מהאופן בו הוא יכול להשפיע על קריאת הסיפור. חזרתי על זה שהבחנו באי-ידיעה של התכליות שדארו מבקש לממש, וטענתי שזה תפס את תשומת לבנו בגלל שאנחנו מחזיקים בעמדה טלאולוגית לגבי פעולות אנושיות. נזכרנו שגם לאריסטו יש תפיסה כזאת ונשארנו איתו. רציתי להתמקד ברכישת הסגולה הטובה וביציבות של האושר, ורציתי גם לחבר את התלמידות/ים לאריסטו כפי שאני מבינה אותו. דיברנו על זה שרגשות לא משולים מכתיבים תכליות לא מבוקרות ונוגדות שגשוג, למשל הימנעות, שאולי נסתייג מהטענה שאנחנו בוחרות בהן במלוא מובן המילה. הסתכלנו על גורמים שאריסטו אומר שראוי לשקול כשבוחרים תכליות. דיברנו על תבונה מעשית ועל כך שחינוך, חיברות וחיקוי מודל הם חיוניים למימוש של אדם. גם טיפוח של התבונה המעשית וגם של הויסות הרגשי נעשה באמצעות התנסות מונחית. לצד הדגש הקונקרטי ראינו שההערכה של אריסטו לא ממוקדת בפעולות ספציפיות, אלא בפעילות שטיבה נובע מאופי מסוים של הפועל. הסתכלנו על דוגמאות לסגולות טובות של האופי, בטבלה מהאתיקה האודמית – כלומר מהספר של וינריב ושקולניקוב. הסתרתי מהטבלה כמה סגולות רעות של הפחתה או של הפרזה, וכמה סגולות טובות, וניסינו להשלים אותה. גיבשנו את הרושם שהמידה האמצעית שמאפיינת את הסגולות הטובות לא נגזרת בחישוב אריתמטי מתוך קצוות, ושהגיוני שכך יהיה במדע שעוסק במורכבויות חיי אדם. הנושא הבא היה טחינה, שהאופן בו אנו מנסים לקדם אותה לעבר תכליתה תלוי בנטיותיה הראשוניות ובמצבה הנוכחי, כמו ביישור של קרש עקום או עיצוב של אדם מוצלח. יש טחינה שזקוקה לקצת מלח ויש כזאת שדורשת כוונון מתמשך, ובכל מקרה עדין, של מים או טחינה גולמית. גם אדם שמעצב את עצמו או מחנך אדם אחר צריך להכיר את המתעצב, על הטיותיו ועל מצביו, כדי ליצור או לעודד לחצים בכיוונים הנכונים. תהליך כזה מוביל להשגת אמצע התנהגותי-רגשי שהוא יחסי במובן מסוים לסובייקט, אבל בשונה מהטחינה הטובה, שבינתיים השארנו את מהותה לטעם אישי, הוא מהווה מימוש של הצטיינות במובן אובייקטיבי. עוד בשונה מטחינה, המימוש של אדם לא מתבטא בהגעה ליעד סטאטי, אלא בפעילות מתמשכת מתוך העיצוב משהושלם. בכך חזרנו בעצם לדיון באושר שהוא אינו אלא פעילות מתוך הסגולה הטובה. כשאריסטו מבטיח לנו את יציבות האושר הוא כמעט משחזר פרדוקס סוקרטי, אבל אפילו אם כן, יש משקל למסלול שמוביל אליו, לעובדה שמוצאו בטבע גלוי לעין. נמשיך לעבוד עם המושגים המרכזיים שלנו - אנושיות, פעולה, תכלית, תוצאה, הערכה מוסרית ומובנים שונים של אושר - בין השאר בשבוע הבא.

בכיתה יב' של יעל איזנברג ונוריאל פריגל

אתמול תכננתי שיעור כפול שבו נסיים לקרוא את "בין לילה ובין שחר" ונקדיש זמן לעבודה בקבוצות על פרזנטציות שיסכמו את פרק הלימוד הזה. אבל מסיבות שונות הנוכחות אתמול הייתה דלה במיוחד והחלטנו לא לקיים את השיעור כמתוכנן, ולהתמזג עם הכיתות האחרות. 

בחלק הראשון של המפגש התארחנו בכיתה י' של אושי ואור והצטרפנו למפגש הזום המיוחד עם יונית נעמן. גם אצלנו נקראה מסתה "ידוע שהתימניות חמות במיטה" בעניין ובהתרגשות (כמה תלמידים אפילו בחרו לדון בה בשבוע שעבר בחיבורי הבגרות), והשאלות של התלמידות ביטאו זאת: למה בחרה להעניק למסה סיום עגום ודטרמיניסטי, האם תיכננה את המבנה הזה מראש, ואיך היה נראה הסיום לו כתבה אותו היום? עד כמה השאלות שבמסה מעסיקות אותה ברמה אישית ועד כמה הן מעסיקות אותה ברמה חברתית-פוליטית? איך היא מרגישה כשהיא נתקלת כיום ביצירה שמציגה נשים באופן מחפצן, האם היא יכולה להפריד את ערכה האמנותי מן הערך החברתי או המוסרי ולהנות ממנה בכל זאת מבחינה אמנותית? ולמה בעצם היא כותבת? השאלות היו נהדרות ויונית ענתה בנדיבות, ברצינות, בעומק - איזה כיף שהצטרפנו!

בחלק השני של המפגש הצטרפנו לכיתה י"א לשיעור נפלא של עדי על קול המספר. צללנו לתרגיל כתיבה, שבו התבקשנו לקבל מראש כמה בחירות אמנותיות: גוף המספר ומידת מעורבותו, הפעולה או המטרה שלשמה הוא מספר את הסיפור, ומידת המהימנות שלו. התרגיל היה סוחף, והדיון בעקבותיו, שבו בחנו בחירות שונות של תלמידים וניסינו לדמיין איך היו נראים הטקסטים שלהם לו היו בוחרים אחרת, המחיש עד כמה הבחירות האמנותיות יוצרות את הסיפור לא פחות מהתוכן העלילתי, כמה החומרים שמהם עשוי סיפור גמישים ונתונים לעיצוב, גם בלי שנשנה פרט אחד בעולם המיוצג. אני בהחלט מתכוונת לגנוב את השיעור הזה מעדי.

בכיתת הספרות הערבית של עלי זבידאת ואבי-רם צורף

ביום שלישי חיכינו כולנו לשמוע אם אכן נראה מולד הירח והוכרז על תחילת חודש הרמדאן, ובעקבות ההכרזה התכנסנו מוקדם יותר כדי שהתלמידות.ים יוכלו לחזור בזמן לסעודות האפטאר.

המשכנו בקריאה בחוות החיות. לאחר שבפעם הקודמת קראנו את הקטעים בהן מוצגות הדמויות, הגענו הפעם לנאומו של מייג'ור הזקן, שבו מסתבר שהחלום המופלא שחלם בלילה שקדם לא היה עיקר תוכנה של האסיפה, אלא הניסיון לעורר את החיות להשקיע במחשבה בחיי השיעבוד שלהן ובעובדה שחיים אלה אינם מובנים מאליהם וכי יש להם סיבה, המשעבד, הלא הוא האדם.

התייחסנו לאופן בו מייג'ור מזהה את השיעבוד כמבוסס על יצירת ההרגל ועל הפיכת השיעבוד למובן מאליו - כמו בסיפורו של זכריא תאמר הנמרים ביום העשירי שאותו הם למדו לפני כחודשיים - ועל הסימון של הגורם האחראי לשיעבוד בתור מה שמאפשר את התמרדותן של החיות. סיימנו בניסיון להמחיז את הפרק, בניסיון להביע את השכרות של אדון ג'ונס בעל החווה ובניסיון להבין את המוסיקליות של הנאום של מייג'ור הזקן.