אוניברסיטת בר אילן 19.01.2020

שבוע הלימודים ה 16 בבית החינוך באונ' בר אילן הסתיים לו אמש בקל תרועה רמה. הנה תקשיבו:

במגמת הספרות:

בכיתה י' של מורן בנית - צפינו בחלק הראשון של השיעור בסרט "פיגומים" של מתן יאיר. לאחר הצפייה שוחחנו על הסרט, ובעקבות התגובות החלוקות של התלמידים, דיברנו על הבנייה של הנרטיב בסרט, ועל הבחירה של התסריטאי

שלא להציע נרטיב סינדרלה שבו הגיבור "נגאל" על ידי המורה המשכיל מאפשרות קיום קשה.

המחשבות על כך הובילו את הדיון לדיבור על ההתבגרות כשלב של "פיגומים" לקראת הבגרות, שבו היחיד מתמודד עם השאלה מאין באתי, וכיצד אני רוצה להיות. בעמידה הזאת על סף העולם מעניק המורה לאשר תקווה, ומעודד אותו

להאמין בעצמו. באופן מעניין המפגש הזה ביניהם מוביל את אשר לא להפנות עורף לאב הביולוגי שלו, אלא לעמידה אמיצה מולו, שיש בה חסד ואהבה.

בזמן שנותר לנו המשכנו את הקריאה ברומן "קול צעדינו". קראנו את הפרקים שעוסקים בגינה של האמא, ובמאמץ שלה לשתול ורדים. דיברנו על הגינה כהרחבה של הבית, וכחתירה בלתי פוסקת של האמא אחר האידיאה של הבית.

בכיתה יא' של יעל איזנברג - המשכנו לעבוד על חיבור כיתתי משותף שהוא תשובה לשאלת בגרות בנושא ״חלום ליל קיץ״. הקרנו את מסמך הוורד על הלוח, אחת התלמידות הייתה אחראית להקלדה, והכיתה בנתה יחד מהלך טיעון מאורגן

באורך עמוד, שעומד על ביטוייה של תפיסת האהבה כ״משחק״ בשתי סצינות מרכזיות בקומדיה. הקדשנו לזה המון זמן ומאמץ, אך בסופו של דבר החיבור יצא מצויין והסב לנו סיפוק וגאווה!

מכאן המשכנו הלאה לפרק הבא בתוכנית הלימוד שלנו: התנועה הרומנטית. פתחנו במבוא למושג ״רומנטיקה״ , שאותו ביססתי על שיעורה הנהדר של ד״ר טלי לטוביצקי, שהעבירה אותו בשנה שעברה לכיתתה בבית החינוך ב״ג. בעקבות טלי,

התחלנו מכמה דוגמאות מוזיקליות, שיבהירו לנו את משמעות המושג ויסייעו לנו להגדירו אל מול המושגים ״קלאסי״ ו״מודרניסטי״. האזנו וצפינו בדממה בקטע בלט מתוך האדאג'יו של "ספרטקוס" (1954) לחצ'טוריאן - חוויה חדשה ומעניינת

עבור התלמידים, שהעלתה בהם מחשבות ורשמים רומנטיים להפליא. אחר כך האזנו למוצרט (פרק האנדנטה מתוך סימפוניה מס' 40, 1788) והשווינו בין חוויית ההאזנה לקטע זה לבין החוויה השונה מאוד של האזנה לשופן (בסקרצו לפסנתר מס' 2, 1837).

הדוגמאות המצוינות שבחרה טלי סייעו לנו לגבש באופן טבעי ותוך כדי שיחה הבנה ראשונית טובה מאוד של ההוויה הרומנטית. מהחוויה החושית הזו עברנו לניסיון לעמוד על כמה עקרונות רומנטיים מתוך קריאה ושיחה עם כותבים גרמנים

מהתקופה הרומנטית - פיזרתי בכיתה מבחר ציטוטים של כותבים כאלה, וכל תלמיד/ה בחרה ציטוט אחד שעורר בה עניין ודיברה עליו קצת. סיימנו בתרגיל כתיבה - כל אחת כתבה שיר, סיפור או קטע קצר שמכיל את הציטוט שבחרה.

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס – התחלנו במבוא למבוא לדיויד יום. ההתחלה היתה כללית מאוד. ניסינו להבדיל מדע מידע, ומדע מאפיסטמולוגיה. התלמידים קפצו לדיון בהתלהבות ונור פינג פונג מעניין:

הם מספקים הגדרה למדע ואני מראה שההגדרה כללית מדי או פרטית מדי. בסופו של דבר התהליך הזה התחיל להימאס על כולנו והגיע זמן להעשיר את הדיון.

ואכן, לאט לאט, הלכו ונשזרו בדיון מושגים שעלו באופן טבעי מהתלמידים, כאשר אני נותן להם שמות, מגדיר אותם, מכתיב ומסביר.

ואלה הדברים שעלו: רלטיביזם מדעי (איך לא!), ריאליזם, אנטי ריאליזם, אינסטרומנטליזם, התקדמות לינארית מול חשיבה פרדיגמטית בנוסח תומס קון.

הצמד ריאליזם ואנטי ריאליזם לא היה פשוט לעיכול, כך גם האינסטרומנטליזם והמשמעות של הפרדיגמות של קון.

בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ – פתחנו את השיעור בדיון על פיטוריו של המורה מאיר ברוכין על ידי עיריית ראשון לציון, בעקבות פוסטים בהם הביע תמיכה בסירוב לשרת בצבא.  הפרדנו בין המקרה הספציפי, בו הפיטורין היו תגובה

להתנהלות המורה בזמנו הפרטי (לגבי שאלה זו שררה הסכמה רחבה למדי בכיתה שמדובר בהחלטה פסולה באופן מובהק) לבין השאלה המאתגרת יותר: האם ישנם, ואם כן מה הם גבולות המנדט של מורה באופן בו הוא מנהל את שיעוריו?

הקראתי לתלמידים תגובה שנכתבה בפורום בו פעילים אנשי אקדמיה, הטוענת כי המורה נשכר לצורך משימה: העברת חומר הלימוד. כל ניצול אחר של זמנו יש בו מעילה בתפקידו וראוי לפטרו ללא פיצוי. בעוד רוב התלמידים הסכימו כי תגובה

זו מערערת על תפקידו החינוכי הרחב של המורה, שאינו מסתכם רק בהוראה פרונטלית של חומר לימודי מוכן מראש, ביקשתי בכל זאת לאתגר את השאלה ולנסות לבחון אם ניתן לזהות את המקום בו מורה מפסיק להיות מורה.

הדיון היה מרתק והוביל אותנו לדון בדילמות ספציפיות מהמציאות הישראלית כגון סרבנות, סוגיית השוויון בנטל״, משימות הצבא בישראל של 2020 ואפילו בנוהל (הקיים או לא) המכונה ״נוהל חניבעל״, כמו גם בסוגיות כלליות יותר כגון זכות

התעסוקה, צדק והגינות ועוד. לאורך כל הדיון השתדלתי להבחין בין המקומות בהם אני מוביל את הדיון, בתפקיד המורה בעל הסמכות, והנקודות בהן אני שותף בדיון המביע את עמדותיו הפרטיות, שהיתרון היחיד העשוי להיות להן על פני עמדות

התלמידים (אם יש כזה) נמצא במערך ההצדקות עליהן אני מבסס עמדות אלה. לקראת סוף השיעור הזכרתי כי עצם העובדה שהשתתפתי בדיון גם כבעל דעה, ולא רק כמנחה, הופכת אותי, לפי הקריטריון שהציעה אותה אקדמאית בתגובת

הפייסבוק שהבאתי, ראוי לפיטורין מידיים ללא פיצוי.

בהמשך השיעור סיפרתי על ערב שבמקרה מתקיים ממש ביום השיעור, בו יעסקו מספר אקדמאים בספרה של ענת מטר: ״על דלות המוסר״, אותו הזכרנו כבר בעבר. סיפרתי להם על התפיסות הפילוסופיות המגוונות של אחדים מאנשי הפאנל

שישתתפו בדין ומעט על  תפיסותיהם האתיות והפוליטיות. בשיעור השני חזרנו לקאנט (אחרת באמת היו מפטרים אותי). השיעור היה מצוין ונקודות רבות בתפיסתו המורכבת הפכו בהירות יותר.