אוניברסיטת בר אילן 26.04.2026

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. 

בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר

התחלנו שני טקסטים חדשים: ״אני עומדת כאן ומגהצת״ מאת טילי אולסן וההקדמות של קאנט.

בחלקו הראשון של השיעור קראנו את הסיפור. התחלנו בקריאה צמודה תוך שאנחנו מנסים לשים לב מה הסיפור נותן ומה הפערים שהוא פוער. מורן הציעה שניעזר בחמשת המ׳מים (לא של ז׳בוטינסקי): מי, מה, מתי, מדוע ומקום.

קראנו את פתיחת הסיפור והבנו שאנו עוסקים בנערה, אמה, והמבקשת (אולי אשת טיפול?). ביחד תיארנו את אופן סיפור הסיפור - באמצעות זרם תודעה - ומצאנו סיטואציות דומות מחיינו בהן המחשבה נודדת כדי לטפל ולעבד את היומיום - שיחות עם עצמי במקלחת, בים, באוטובוס, ועוד. השוונו את הפתיחה הזו לפתיחה של ״יום מושלם לדגי בננה״, ושמנו לב שמסירת המידע שם היא באמצעות שיחה, וכמה משתנה פעולת הפענוח בעקבות זאת.

בהמשך הקריאה ניסינו לשים לב לדקויות התיאור של האם את הבת, וכיצד אלה מבטאות את התחושות של האם בזמן ההווה (שבאופן מעניין נדמה שהוא גם ההווה של ״דגי בננה״ - בסביבות 1948/1949). שמנו לב כיצד עולים בה כעס, כאב, ובעיקר אשמה, אולי על נטישת בתה. ניסינו להבין גם מה היחס לאב - דמות שכמעט נעדרת (מופיעה במשפט אחד), ואילו רגשות מתעוררים כלפיו.

בחלקו השני של השיעור התלנו עם קאנט. שמחתי לשמוע שחלק מהתלמידות מכירות את קאנט משיעורי היסטוריה, פחות שמחתי לשמוע שמלמדים שהוא היה צרפתי. התחלנו לקרוא קריאה צמודה בהקדמות. לא פשוט (מבחינת הבנת הנקרא). שמנו לב לדיאלוג שמנהל קאנט עם ״הפילוסופים הראשונים״ לגבי מידות טובות, וניסינו גם לחלץ כתב הגנה לאותם פילוסופים ראשונים (ובראשם אריסטו עליו למדנו). ראינו גם שקאנט מבחין בין האושר ובין המוסר הבחנה ברורה - הרצון הטוב הוא תנאי הכרחי להיות ראויים לאושר, בעוד האושר אינו תנאי מספיק להתנהגות מוסרית. בחנו דוגמה מתרבות פופולארית - הסרט ״ילדות רעות״. הגיבורה הדחויה מתחברת לחבורה פופולארית והופכת פופולארית בעצמה, ונראה שהיא מאושרת. יחד עם זאת היא הופכת ונעשית אדישה לסבלם של אחרים. רשעה וטוב לה. היו שתהו על איכות הדוגמה - אולי אותה ילדה כלל לא מאושרת? הספיק לצורך העיקרון.

המשכנו לדון במושג החובה, וכיצד הוא קשור באינטואיציה - מושג אחר וחשוב בהגותו של קאנט. חזרנו לתסריט שאנחנו עובדים איתו מהשיעור שעבר - התסריט החוזר בסרטי גיבורי על: הגיבור יכול ללכוד/לחסל את נבל העל, אבל אם יעשה זאת לא יוכל להציל את חסר הישע (בתסריט שלנו - ילד בבניין בוער). גיבור העל תמיד בוחר בהצלת חסר-ישע מתוך תחושת חובה, אבל כזו שנובעת ממנו ספונטנית, ולא מציווי דתי או אחר. סיימנו מעט מוקדם כי הספינרים, קפיצי היד ושאר מעודדי קשב הפסיקו לפעול..

בכיתה יא' יעל איזנברג ואושי קראוס

שיעור מיוחד בבר אילן בכיתה יא'.

שני אירועים מיוחדים: יעל נמצאת בבן גוריון מלווה תלמידים שלה בבית החינוך שם בבגרות באתיקה, ואותנו מבקרים שני תלמידי עבר מקסימים; תום ומעין.

יעל מציעה לי להמשיך לקרא עם הכיתה את מקבת. היא מכינה לי את הטקסט וראשי פרקים למערך שיעור, אבל אני מהסס; לא בטוח שהתרומה האישית שלי תהיה מספיקה חוץ מאשר "להתקדם בטקסט" בקריאה משותפת עם התלמידים.

האם האדפטציות הפילוסופיות שלי יצדיקו שיעור כזה?

מתלבט.

ואז כמו ברמז מהיקום מגיעים השניים; שני בוגרים מעולים ובולטים מהעבר, ואנחנו משנים כיוון.

אנחנו צופים במשך כשעה בפרק "15 מיליון נקודות" של מראה שחורה ומנהלים שיעור שאותו אני מעביר עם תום לסירוגין.

הפרק לא קל. ביקורת על עולם הצפייה בתכניות הבידור, ביקורת עולם הפורנו והזדמנות לדבר על המושג "חרושת התרבות" של אדורנו והורקהיימר (אסכולת פרנקפורט הניאו מרקסיסטית). הזדמנות לדבר על החיים של כל אחד מאיתנו דרך נקודת מבט פילוסופית אמיתית ומיידית.

נוצר שיעור מיוחד מאוד.

אני מדבר ומזמין את תום להשלים, להסביר מושגים ולהעמיק, ותום ממשיך מעמיק ומסביר.

בכיתה יב' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

אנחנו שבוע לפני המתכונת (ושלושה לפני הבגרות), וכיאה, אנחנו בנוכחות מלאה כבר שבוע שני ברציפות.

מלכתחילה נדברנו בינינו שנקדיש גם את השיעור השני לחזרה, ככל שנצטרך. בשיעור הראשון, אמנון עורך מעבר איכותי ביותר על משנתו של קאנט, ומצביע על ההבדלים בינו לבין פילוסופים אחרים. העובדה שחלק מהתלמידות הגיעו לאחר שקראו את החומרים, הפכה את הדיון למעמיק יותר ופורה יותר. חוסר הנחת מהציווי הקטגורי והרצון הבלתי פוסק לאתגר אותו – מעידים על כך יותר מכול.

בהפסקה אנחנו משוחחים, ומחליטים לפתוח את השיעור השני בהצבעה על ההבדלים בין דברי ההגות השונים של כל פילוסוף, או במילים אחרות – לערוך טבלה. כשאני מוציא מפי את המילה הזו, "טבלה", מייד רואים כיצד העולם מתחלק לשניים: אלה שעבורם טבלה היא המענה לכל חיבוטי הנפש ובעיות העולם; ומנגד אלה שהשתי והערב הם מקור לחרדה תשתיתית שמזעזעת את ישותם. יש שמזכירות לי את סלידתי מטבלאות, כפי שהתבטאה באמירות כגון, "תמיד תחשדו כשמישהו מנסה לשים את הספרות בתוך טבלה" (ראו אנטיגונה, האדונית והרוכל וכיוצא בזה). אני טוען להגנתי שכאן מדובר בפילוסופיה.

על כל פנים, העמודות והשורות מתמלאות בדברים העיקריים שצריך לדעת על כל פילוסוף. גלי, שהגיעה היישר מהבגרות באמנות, מציירת בינתיים את הדיוקנאות של ההוגים, ופרט לדקארט שנראה לרגע כמי שנתקע בטריפ של פרנויה במעבה היער, הציורים מהממים בדיוקם וביופיים.

אמנון עובר לאפלטון ידידנו משכבר השנים. אפלטון ומשל המערה זכורים היטב בעיקר מהמליאה הנהדרת שהעבירו התלמידות בשנה שעברה, ואני מסמן לאמנון להשאיר חצי שעה לסיום, שבו אני חוזר לשיר "השאלה" של טל ניצן. השיר, שהוא כולו מטפורה מופלאה על שיעור, על הסכנה הטמונה בו, על מה שנדרש מהמורה ומהתלמיד כאחד כדי שהוא יצליח – מצליח לחולל את הנס של המפגש בין המחשבה והרגש, בין התמונה לרעיון, בין הספרות לפילוסופיה. בין מורים ותלמידים.