אוניברסיטת חיפה 20.10.2025

פתיחת שנה בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

אתמול פתחנו בקול תרועה את שנת הלימודים שלנו בחיפה, עם כיתת י' הנפלאה. הצגנו להם את הנושא השנתי שלנו: מונולוג, דיאלוג ופוליפוניה, והצלחנו רק בקושי להתאפק ולא לצלול מיד לתוך כל הטקסטים הנפלאים שמחכים לנו במהלך השנה הקרובה. פתחנו בקריאה של שיר מאת אדוניס, בו הוא מתאר את זהותו המורכבת מניגודים (למשל "עצמאי ויש לי עוזר / שלם ויש בי חסר"), וכל תלמיד ותלמידה הציגו את עצמם באמצעות ניגוד אחד המתקיים בהם ("מאורגן וכולי פיזור" היה מהאהובים ביותר).

לאחר סבב ההיכרות, הצגנו את התכנית השנתית והתלת-שנתית שלנו, והתחלנו לדבר על מהי כתיבה מסאית. דיברנו על איך שכמו השיעורים הצפויים לנו, המסה לא הולכת בנתיב ישר מנקודת התחלה ליעד ידוע מראש, אלא צועדת בשבילים פתלתלים ובוחנת את הנוף בגבעות והנחלים המקיפים את השביל בו אנו צועדים. 

לאחר מכן ניגשנו לשאלה הנצחית - מהי ספרות? בעקבת הצעות התלמידים והתלמידות דנו באפשרות של הספרות כביטוי, ביטוי מילולי, ביטוי בכתב, ומצד שני באפשרות שהיא דווקא נקבעת על פי האפקט שהיא מעוררת (הזדהות, רגש). דיברנו על מטאפורות מתות וחיות, ועל הבעייתיות בהגדרת הספרות על פי שימוש במטאפורות ודימויים, בהן אנו משתמשים גם באופן "לא ספרותי". כפי ששחר סיכמה זאת: לכל הגדרה נוכל למצוא יוצא מן הכלל.

המשכנו עם קריאה במסתו של דרור בורשטיין: "הספרות כמכתב של אסיר" שפורסמה בגיליון של הו! שהוקדש לשאלה "מהי ספרות?". במהלך הקריאה התלמידים סימנו בטקסט קטעים שתפסו אותם ולאחר ביאור של הטקסט ואיסוף ציטוטים מרכזיים ובפרט ציטוטים מהצורה "ספרות היא..." התפתח דיון על הזהות ככלא, על מוטיב האור במסה והקשר שלו לריבוי פרשנויות בספרות ובשאלת מקומו של ה"חשוב" בספרות. אני התנגדתי לטענתו של בורשטיין שהספרות היא אסופה של מכתבים על החשוב ואילו בכיתה מספר תלמידות (ומורה אחת) טענו שגם ה"לא-חשוב" הופך לחשוב ברגע שנכנס ליצירה הספרותית. אולי השתכנעתי, אולי לא. 

לבסוף תרגיל הכתיבה השבועי היה כתיבת מכתב לעצמי של סוף השנה מתוך אותה תפיסה של העכשיו, כמו גם של העתיד, בתור רגע אידיוסינקרטי (מילה שלמדנו מהמסה של בורשטיין). מכתב מלא בשאלות, חשובות יותר ופחות. 

סה"כ הייתה פתיחה מעודדת ומעוררת ציפייה לבאות.

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

בשעה טובה, התחלנו ביום שני את השנה. הנוכחות היתה מצומצמת משהו, אבל אנחנו תקווה שהמצב ישתפר במפגשים הבאים.

התחלנו בהצגה של גל לתלמידים ולהיפך, ולאחר מכן דיברנו על הנושא השנתי שלנו - "סדר ואי-סדר". הצגנו את החשיבה שמאחורי בחירת הנושא, ואז גל ואני דיברנו עליו מזווית ראייה ספרותית ופילוסופית.

בשלב כלשהו עומר הגיע להגיד שלום, ובחלק האחרון של המפגש למדנו את השיר "בובה ממוכנת", שעוסק רבות בסדר ופריעתו. 

מחכים כבר לשבוע הבא. 

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

התחלנו אתמול את השנה החדשה , שנה ללא גשמי מלחמה, גם אם נותרו מספר עננים, מרגש. הפגישה עם התלמידים התחילה במליאה, סיגל השתדלה לנסוך בנו אהבה לעולם, מרענן , היה גם כיף לפגוש מחדש את התלמדים והמורים האחרים. לאחר מכן התפזרנו לכיתות , התחלנו במעבר על מה הציפיות שלנו השנה, המשימות המרכזיות שלנו (בגרות , עבודת חקר, להנות ) , לאחר מכן דיברנו על הנושאים המרכזיים בהם נעסוק השנה: אפיסטמולוגיה ואקסיסטנציאליזם. הדגשנו שמרחב הלמידה הווירטואלי שלנו יהיה הקלרסרום אבל לצידו כל תלמיד מחויב להביא מחברת צמודה לגופו לאורך כל השנה. התחלנו בחזרה על משמעות האפיסטמולוגיה והמטפיזיקה, יותר מזה חזרנו לאפלטון. בדקנו מה מציק לאפלטון ומני אותו לתורת האידאות שלו, ההבחנה בין כוללים ופרטים, מה בין סברה וידיעה, מה המאפיינים של האידאה כנגד המפגש החושי. כדי להמחיש כל זאת השתמשנו בצורות המתמטיות, כמו המשולש, שמהוות למשעה ביטוי לרעיון של אידאה, שהאי אף אחד מאתנו לא פגש משולש טהור והנה עדיין כולנו מסכימים על קיומם. ראינו גם כיצד ההגדרה האתית אליה חותר סוקרטס היא גם ביטוי לרעיון האידאה. לסיכום, נסינו לראות את השפעות יש לתורת האידאות במחשבה המערבית, החשיבה המהותנית ששולטת בנו, שלילת הגוף כפי שהיא מתבטאת בנצרות . בשלב זה פנינו לחלקו השני של השיעור, הדיון במימזיס, אותו הובילה עדי.

תהיתי (אני, עדי) אם הדברים שדיברנו עליהם עם קובי עשויים לתת לכיתה רעיון לגבי מה חשב אפלטון על אמנות. ההצעות שעלו בכיתה בהחלט היו בכיוון, וקירבו אותנו עוד צעד לטקסט שאותו בעצם רציתי שנקרא, כהכנה לדיון ישיר יותר ב"מימזיס": "סיפור אינו משקף" מאת ס. יזהר. התחלנו לקרוא את הטקסט יחד, פסקה לכל תלמידה, והתעכבנו על בירור הטענות שטוען יזהר, וגם על האופן שבו הוא טוען אותן. שמחתי מאוד מהעניין שהכיתה גילתה, גם ברעיונות וגם בכתיבה עצמה, ואני מצפה להמשיך את הקריאה. 

בתחילת השיעור קובי פתח בקריאה של שני שירים של ויסלבה שימבורסקה. אחד מהם, "ורמיר", השתלב גם הוא בנושא שלנו, וחשוב היה לעמוד על האובייקט שאליו מתייחסת שימבורסקה בשיר, שהוא יצירת אמנות, בניגוד למשל לאישה ממשית שמוזגת חלב.

בכיתת הספרות הערבית של עלי קאדרי ויעל אבוקרט

נפגשנו בכיתה המחודשת שלנו, שמחנו להיפגש ,אחרי געגועים הדדיים עם היוד-בתים שלנו. לצד זה התרגשנו ואף מעט חששנו לקראת פגישת היוד-אלפים החדשים. ומצאנו שהתלמידים החדשים הצעירים יותר הרגישו בנוח למצוא את מקומם בכיתה. 

לאחר שחיכינו קצת למאחרים וכולם הגיעו לכיתה, התיישבנו במעגל  ועלי הסביר קצת על התכנית ועל הדרך בה יתקיימו השיעורים במתכונת החדשה. לאחר מכן קיימנו תרגיל הכרות. ישבנו במעגל, כשזורקים כדור חוט טריקו גדול מאחד לשני, מי שמחזיק את הכדור אומר "אם הייתי…. הייתי… " ובוחר מה להכניס לתבנית- אם הייתי צבע הייתי…אם הייתי ספר/ עץ/ זמר/ חיה … וכולי. כמובן שגם כאן היו שהפגינו מקוריות בלתי צפויה כמו "אם הייתי מדינה הייתי אנגליה" ורימה האגדית אמרה "אם הייתי תקופה הייתי התקופה האנדלוסית" והמיסה את הלב הרך שלנו. בקשנו מהם שבכל פעם תלמיד ותיק יזרוק לחדש וכיוצא בזה. עשינו את הסבב הזה פעמיים וזה היה נחמד וקשר אותנו זו בזה. מעבר להיכרות עם שמות ותחביבים, כצפוי ההתעסקות עם מתיחת החוט וחילוצו מהסבך המרכזי גם מעניקה התעסקות ראויה ושוברת קרח.  

כשסיימנו את התרגיל וכולנו קשורים יחד מחזיקים תצורה סבוכה מחוט אחד ארוך, לאחר שויתרנו על הרעיון לזרוק את דימא על הטרמפולינה ולהקפיץ, סיכמנו שאנחנו מתחילים מסע משותף במרחב שאנו מחזיקים אותו יחד ושותפים לו. במרחב הזה אנו כרוכים זו בזה, כל אחד אינדיבידואל ויבוא לידי ביטוי ומקוריות, אבל קשורים יחד, לעיתים יש חיבור לעיתים יש מתח ואנו מחזיקים את הכל כקבוצה עם אמון, עם כבוד ושיתוף, ואיחלנו לנו שתהיה לנו שנה טובה ופורייה. 

לאחר ההפסקה חזרנו למעגל, ופיזרנו משפטים שאיתם התחלנו את השנה גם בשנה שעברה. משפטים מגוונים מאת פילוסופים וסופרים מתקופות ומקומות שונים הכתובים בשתי השפות ערבית ובעברית.  ביקשנו שיבחרו משפט ועשינו סבב בו כל אחד הקריא בשתי השפות את המשפט, ואמר מדוע בחר בו. כפי שצפינו כמובן, מצאנו מהר מאוד שאנו לא יכולים להתיחס ולפתח כל נושא שעולה מהמשפטים האלה אבל נשמח לפתח את חלקם בהמשך השנה. למשל את הדיון על אמת - מוחלטת או לא? את ההבנה העמוקה של המשפט לאותו הנהר לא נכנסים פעמיים. את הדרכים בהם האושר תלוי בנו ולא בגורל וכולי. 

יאללה, שתהיה לנו שנה טובה, יפה, מעשירה ומפרה. 

הפתגמים שחילקנו : לאותו הנהר לא נכנסים פעמיים. ( הרקליטוס)// עזור לעצמך ואלוהים יעזור לך (עממי) // מה שלא הרג אותי חישל אותי. (ניטשה)// דע את עמך (סוקרטס) אל תאמר 'מצאתי את האמת', אמור 'מצאתי אמת'. (ג'ובראן חליל ג'ובראן) //ההתחלה היא חצי מכל הדרך. (אפלטון) // שאילת שאלות היא המפתח לידע. הידע חוקר עומקים חדשים. (אמיל חביבי)// מי שלא יודע לראות חושך לעולם לא יידע לראות את האור. (אדוניס)// האושר תלוי בנו ולא בגורל (אריסטו) // יש מקום ביקום לכל האנשים. האם יש מקום באנשים לחלק מהיקום? (סמיח אל-קאסים) // האם הציפור הייתה בונה את הקן שלה אם לא היה לה את האינסטינקט לסמוך על העולם?! (גסטון בשלאר)