מכללת אורנים 04.10.2026

פתיחת שנה בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של מיכל שלו ויונתן דיין

היה כיף ומרגש להיפגש בפעם הראשונה כשכבת י׳ של בית החינוך אורנים. יש לנו הרגשה שזו תחילתה של ידידות מופלאה. תלמידים ותלמידות ערניים ומתוקים להפליא. אחרי הפתיחה במליאה, התכנסה הכיתה (הגדולה בהחלט!) שלנו לפעילות היכרות. 

שיחקנו בינגו היכרות בכדי קצת לשבור את הקרח, הם שיתפו פעולה ברצון. לאחר מכן התכנסנו חזרה לכיתה כשעל הרצפה חיכו לתלמידות 50 מלים שהיו פזורות על הרצפה. שיחקנו ב״חנות המילים״ דרכן הצגנו את עצמנו והכרנו קצת יותר לעומק (איזו מילה מצחיקה זו אכפרסת...)

בהפסקה ניצלנו את ההזדמנות להמשיך להתקשקש ולאחריה צללנו ישר אל קריאה בטקסט הראשון שלנו, הפתיחה לספרו של איטלו קאלווינו ״אם בלילה חורפי עובר-אורח״.

הטקסט עוסק במעשה הקריאה: האם אתם אוהבים לקרוא בשכיבה פרקדן או דווקא בישיבה זקופה על גב הכיסא? האם גם אתם מרגישים כמו בשדה קרב בכניסתכם לחנות הספרים? האם קריאת ספרים היא חוויה מהנה או מטלה עבורכם? שוחחנו על כל השאלות הללו ועוד.

הטקסט עצמו הוא הזמנה לקריאה, וברוח הטקסט הזמנו את התלמידים למסע של קריאה, למידה וחקר אליו אנו יוצאים יחדיו.

חלק מהתלמידים התעצבנו על קאלווינו, שהוא חופר במקום להגיע לעניין, שלא ברור איפה העלילה, וגם שהוא קצת עף על עצמו וחושב שכולם רוצים לקרוא את הספר שלו. היו כאלו שדווקא חשבו שהוא מתאר באופן כנה חוויות ורגשות שהרבה אנשים מרגישים כשהם מגיעים למעשה הקריאה (וכל מה שבא לפניו ואחריו)

מה שבטוח הקריאה המשותפת עוררה המון רגשות, דעות ונקודות מבט, ואין ספק שיש פה קבוצה דעתנית שנכונה ופתוחה להתנסות ושיחה. 

מחכים להמשיך את השיחות הללו בכל השיעורים שעוד יבואו.

בכיתה יא' של יעל תמיר ועמוס ינון

קשה להסביר, אבל עם ההתכנסות במליאה – שנת הלימודים הזאת נראתה מבטיחה. באצבעות מוחזקות לשגרה רצופה התפזרנו לכיתות. היה משמח להיפגש שוב, להשתומם מול גדילת הפתאום שמביא איתו החופש הגדול בגילאים מסוימים, ועם זאת להתרווח לנוכח המוכָּר. כיף שלא הכל חדש.

שיעור הפתיחה שלנו היה "שיעור מעטפות". סידרנו כמה שולחנות במרכז הכיתה והתקבצנו סביבם, פיזרנו מעטפות סגורות על השולחן – על כל מעטפה כותרת שונה (נגיד: תרגיל כתיבה, סבב משהו על עצמי, טעימה ספרותית, טעימה פילוסופית וכן הלאה). התלמידות בוחרות איזו מעטפה לפתוח בכל פעם וכך נקבע סדר השיעור (המשימות והטקסטים שמורים במעטפות). התחלנו בסבב שהיה הנאה צרופה (ותודה לליאור שבא לבקר!), ומשם הגענו למעטפה עליה התנוססה הכותרת "הבגרות על רגל אחת". אלא שגם כשמנסים לדבר על  הבגרות "על רגל אחת" אנחנו מאבדים קצת את שיווי המשקל ונתפסים קצת השרירים. אחרי הפסקה ("אנחנו צריכות להתעדכן!") חזרנו לטעימה פילוסופית ולתרגיל כתיבה. קראנו טעימה מ״מאמר על המתודה״ של דקארט בה עקבנו אחרי הדרך בה עובר דקארט מהמחשבה שיצירה של אדם אחד שלמה יותר מיצירה של אנשים רבים, להחלטה להסיר ״את אמוני אחת ולתמיד מכל הדעות שהאמנתי בהן עד עתה״. בתרגיל הכתיבה כל אחת ואחד בחרו פרט חדש ופרט מוכָּר מתחילת השנה (בדרך רוח, בבית הספר, בבית או בכל מקום אחר), וחשבנו מה כל אחד מהפרטים מייצג עבורנו. היה מרגש ומעניין לשמוע מהתלמידות את מחשבותיהן על החדש אל מול המוכר לעייפה, ולראות איך החדש והישן מסתכסכים זה בזה, ושניהם נושאים את כובד ההתחלה, כמו גם את התקווה הטמונה בה. לא הכל הספקנו. נשארו כמה מעטפות לשבוע הבא.

בכיתה יב' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

ההתרגשות ושמחת המפגש המחודש בהחלט ליוו את השיעור הראשון שלנו לשנה זו, האחרונה. אחרי ההתכנסות המשותפת פתחנו בסבב "מה נשמע", שכלל התייחסות לאחד מארבע אפשרויות (משהו שהייתי רוצה לשנות/משהו שמטריד אותי בתקופה האחרונה/השאלה הכי חשובה בעולם כרגע היא/בלתי נסבל מבחינתי ש...). התלמידים שלנו בהחלט מוטרדים מהמצב בישראל, מהעתיד, ממשבר האקלים, ממצב החיילים שחוזרים מעזה ומלבנון, מהיכולת לפעול במציאות הנוכחית ומהשפעתה הקונקרטית והעתידית, וגם מרסיטל שמתקרב, מחוסר הוודאות ביחס לשנת שירות, לשירות הצבאי, ממחשבות יתר... 

אח"כ עזבנו את השאלות שהתעוררו - שחלקן בוודאי יחזרו עם העיסוק שלנו בסמסטר הקרוב ביחידת הבחירה שלנו, שהיא פילוסופיה פוליטית וספרות/אמנות פוליטית. אחרי הצגת המשימות העומדות לפנינו בשנה הזו (2 בגרויות וההיערכות להן), יצאנו לבחינה של שאלת הפוליטי; מאיפה מגיעה המילה, מה הייתה משמעותה ביוון העתיקה, במה עוסקת פילוסופיה פוליטית ומה ההבדל בין אופן העיסוק בה לאופן שבו למדנו פילוסופיה עד כה. בחלקו השני של השיעור המשכנו בסוגיית הפוליטי מנקודת מבט ספרותית.

קראנו את "ילדי התקופה" של ויסלבה שימבורסקה (שעורר גם הזדהות והסכמה וגם מחשבה על משמעות התיוג של "פוליטי", ואם האומנם תמיד "האישי הוא הפוליטי"?), ואת הגדרה של יהודה שנהב את הפוליטי, שהוביל את השיחה לזיהוי של מערכת היררכית של כוח "בין שהיא מערכת של שלטון ובין שהיא מערכת של סמנטיקה או של תרבות", זיהוי שמבקש לחשוף אותה כביטוי של כוח ולהזדהות ככזאת, ולא כמערכת טבעית. פירקנו קצת את האופנים שבהם שפה ותרבות מהוות סמכות כוחנית (למשל, תיחום מסגרות של שיח שבמסגרתן לא כל דבר מותר להגיד, ולא לכל אחד מותר), ודיברנו על התנגדות ואמירת "לא" כאופציה של ערעור על סמכות דרך השירים "אין לי בררה" של יצחק לאור ו"שיר NO טיפוסי" של נתן זך.