שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון התחלנו את השיעור בניסיון לקרוא מחדש את הטקסט של אריסטו על אהבה עצמית משבוע שעבר, ולתת לו, בעזרת מצגת, צורה של טיעון לוגי, שבו טענה אחת מובילה בהכרח לטענה אחרת. מכל הטענות, של אריסטו ומתנגדיו, עוררו הכי הרבה מחשבה או שאלה צמד הטענות, שבמילים שלנו אפשר לנסח כך – A - "מה שאדם עושה מתוך שליטה עצמית משוייך באופן הכי ברור לעצמי שלו" B – "מה שאדם עושה מתוך חוסר שליטה עצמית משוייך פ

שבוע שישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון היה קשה יותר להתחיל הפעם – אולי זאת השפעת (כמה וכמה חסרו לנו), ונחוץ היה להתמקם על מגדל גבוה, עם איקרוס ודדלוס אביו, שהוגלה לכרתים מאתונה. פתחנו בסרטון של חמש דקות שמגולל במהירות את עלילות דדלוס הממציא הגאון שהסתבך ללא הרף. קראנו את המיתוס כפי שכתב אותו אובידיוס במטמורפוזות, ותרגם שלמה דיקמן מלטינית לעברית מליצית ויפה, שתרגמה יעל לעברית של עכשיו תוך כדי קריאה. בשיאה של התעופה

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המשכנו מהנקודה שבה עצרנו בשבוע שעבר עם 'אתה בודאי זוכר' של דליה רביקוביץ'. התלמידים.ות שיתפו לפי סדר הישיבה בשורה אחת מתוך השיר שנראתה להם מרכזית או מצאה חן בעיניהם, וסיפרו – אם רצו – עם מה הם.ן נשארות.ים כשהלב מכאיב, "אחרי שכולם הולכים". היה מעניין ויפה לראות עם איזו שורה כל אחת מתמקמת בעולם שקם לעינינו בשיר. יש מי שנמשכו ל"צבעים העזים", למטפחת הכחולה ש"הופכת לעומק באר", וי

שבוע רביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון רק כשחושבים על מה יותר חשוב ומה פחות חשוב, אפשר להעריך נכונה את מעמד הידע שיש לנו או לאחרים. כשסוקרטס מסביר את דבר האורקל על חוכמתו, בכך שבניגוד לאחרים, הוא יודע שהוא לא יודע, ייתכן שהוא מתכוון שבניגוד לאחרים, שמעריכים את הידע הלא חשוב שיש להם כידע חשוב, הוא שיודע שהכי חשוב לדאוג לנשמה, יודע שהוא לא יודע כלום בקשר לדברים הכי חשובים. ולא בגלל שהוא לא מנסה. לדאוג לנשמה, לפי סו

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהחלטה מודעת – שאת תוצאותיה לא צפינו – סיכמנו שניתן להמשך הקריאה והדיון במיתוס של נרקיס ואכו כמה זמן שיידרש. התחלנו בלהיזכר ולהזכיר מה קראנו ואיפה עצרנו. כתבנו על הלוח נקודות שהתלמידות.ים העלו בפעם הקודמת. אט-אט צללנו לקריאה, ועל הדרך שמטנו קצת (או הרבה?) את השעה ולוחות הזמנים. אחרי שסיימנו לקרוא יחד התפצלנו לחברותות. ביקשנו לבחור תיאור/ משפט שמצא חן במיוחד. אחרי ההפסקה אספנ

שבוע שני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון את תחילת המפגש בילינו באופן קצת מפתיע בחישובי הפרשים בין מספרים שליליים. אם סוקרטס עמד למשפט ומת ב 399- ואפלטון נולד ב 427-, בן כמה היה אפלטון כשסוקרטס מת? אחר כך למדנו שאולי עדיף לא לעוף על עצמך בפני אנשים שמראש שוקלים להרוג אותך, מכיוון שהם מרגישים שאתה מתנשא עליהם. אף אחד לא אוהב שחצנים. אפילו לא ואולי בעיקר לא, אם לשחצנות שלהם יש בסיס, כמו במקרה של סוקרטס. השורה התחתונה הז

פתיחת שנה בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון אחרי התכנסות נעימה ומשמחת, מצוידות ב"פנזינים", התמקמנו נרגשים בכיתה. הכל חדש חדש: הפורמט, המחברות, התלמידות.ים, המורים.ות. עשינו סבב היכרות של שם, מקום מגורים ו"תקראו לי כש..." (משהו שאני אוהב לעשות/ משהו שאני טובה בו). כתבנו לעצמנו למי לקרוא מתי. פיזרנו פתיחות בחדר: משפט פותח או שניים בשלל יצירות. התלמידות.ם בחרו מבין הפתיחות וסיפרו למה שמו לב בפתיחה שבחרו (היו שם בין היתר: