מכללת אורנים 27.04.2025

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל אבוקרט והודיה בונן

איזה סוג של יחסים מקיים סיפורו של קפקא "לפני החוק", עם עמדתו של סוקרטס בנוגע לחיי חקירה? עם השאלה הזו פתחנו. לאחר הקדמה קצרה על קפקא, קראנו יחד את הסיפור. דיברנו על התחושות שהוא מעורר בנו - התגובה המיידית היתה "מוזר", וגם מתסכל, מייאש, פסימי. הבנו שאנחנו נמצאות באזור לא ריאליסיטי והתחלנו לבדוק מקרוב מהי משמעות הסמלים המרכזיים: חוק, שער, שומר, איש כפרי. נאמרו הרבה פרשנויות נפלאות, וגם שהחוק הוא הידיעה, השער הוא הסף בינה לבין אי הידיעה, השומר הוא המכשולים שניצבים בדרכו של הכפרי, כלומר, בפני כל אדם. אי אפשר שלא להזכיר את המחשבה של אורן, שהשומר מייצג את האליטה שמעדיפה שהכפריים ישארו בחוסר ידיעתם, ו"מרדים" אותם בתירוצים שונים. 

בחנו את דמות האיש מול השומר: את שאיפתו לחדור אל "החוק", את התנהלותו מול השומר, ואת הדרך בה הוא הולך ומתרוקן מהיכולת לשאול ולפעול. שמנו לב לפער בין ההשתוקקות לדעת לבין המבוי הסתום המובנה בתוך המערכת עצמה. כמובן שמיד כמה חדי עין גם אמרו שהאיש כלל לא ניסה, האמין להפחדותיו של השומר וויתר על הניסיון. התפתח דיון מעניין, האם ישיבתו כל חייו מחוץ לשער היא ניסיון? היא חתירה לחקירה או ויתור? היא הונאה עצמית? האם הוא בזבז את חייו? 

ביקשנו מהםן לכתוב על ההבדלים בין תפיסת סוקרטס לתפיסתו של קפקא בנושא, לסמן את המשפטים שתומכים בטענתם בסיפור, ורק אז לענות בעל פה. קיבלנו תשובות נפלאות: החקירה נועדה תמיד לכישלון ונועדנו לחיות על הסף על פי קפקא, ועל פי סוקרטס עצם הניסיון הוא העיקר; על פי קפקא אנחנו נעים במעגל סגור ואין ערך לניסיונות שלנו, בעוד שאצל סוקרטס מדובר בערך עליון; וגם - כמובן - קיבלנו פרשנויות אופטימיות יותר, שגם על פי קפקא יש דרך לחצות את הסף, אם האיש היה רק מבין שהשער נועד רק עבורו. עבור הכפרי זה מאוחר מדי, אבל כמו אצל סוקרטס יש לנו את היכולת. 

חיברנו בין הסיפור לבין כתיבת המסות, וכמה תלמידיםות לשמחתנו גם זיהו שהםן יכולים להשתמש בסיפור כמקור וכמניע לשאלות שלהםן במסה. הזכרנו להםן שפתחנו את השנה עם משחק שאלות, וחשבנו על כך שישנן שאלות פילוסופיות שמלוות אותנו מילדות, אבל תמיד יש "שומר" שעומד על הסף ומונע מאיתנו למצוא את התשובות, "מרדים" אותנו, כך שהשנים חולפות, השאלה מנקרת אבל אנחנו מוותרים על החקירה או מסתפקים בתשובה שלא ניתן אף פעם להגיע לידיעה. מפעם לפעם נדמה לנו שהם מתחברים יותר לכתיבת המסה ומבינים את החיבור שבין עדות אישית לבין שאלה אוניברסלית. 

עברנו לעבודה על הכתיבה, כאשר מרבית התלמידיםות הביאו 30% מהטקסט לערך מודפס וסופי מבחינתם, והיה פשוט יותר לתת משוב מדויק. המעבר מהפתיחה האישית לעבודה עם מקור חיצוני היה מרגש ממש - נראה לנו שהנה זה קורה, וגם בזכות המסה של בכל סרלואי ענין המבנה וה"תפירה" כבר מצליח להתרקם פה.

בכיתה יא' של נגה וייס ויונתן דיין

אתמול חילקתי את הקבוצה לשתיים, אחת הייתה עם נגה ואחת איתי. הקבוצות הקטנות אפשרו לכל תלמיד.ה להציג את הניתוח לשיר הראשון בקובץ השירים שבחרו. החיבורים הקצרים, לעמיתים הקצרצרים שכתבו היו מאוד טובים! ניכר כי התעמקו מאוד. הפעמים היחידות שבהן כתבו משהו "לא נכון" היו כשנתקלו במילה שלא מבינים או שלא קראו נכון את הניקוד שלה. במקרים כאלה הסבתי את תשומת ליבם לחשיבותו של תהליך הבירור הבסיסי של מילים בעברית. הצעתי גם לבדוק מילים "מיוחדות" כי יכול להיות שיתברר שיש להן הקשרים תרבותיים, יהודיים או ספרותיים. למשל  מילים כמו "קינה" או "שכינה" או מילים לועזיות כמו "היסטריה" או "מאניה". התלמידים אהבו את הדרך שבה בחרנו, לתת משוב לכל מי שקרא ולתת רעיונות להמשך כתיבה על השיר. כך גם מי שכתב רק כמה שורות והרגיש שנתקע או מיצה את הכתיבה, מצא בחברים מקור לרעיונות נוספים על השיר שבחר.

השיחות חידדו מאוד שאלות בסיסיות כגון מי מדבר בשיר ואל מי. כיצד המבנה קשור בתוכן, ואולי הדבר החשוב ביותר: צלילים, בשירה העברית, יש חשיבות רבה לאופן  שבו צליל המילה מתפקד. למשל בשיר "לולה" של יונה וולך. אביא  דוגמאות לשירים שתלמידים בחרו: תלמידה אחת בחרה את השיר "ישנה" מאת רפי וייכרט והתלבטה בשאלה אל מי הדובר פונה. היא חשה חזק מאוד את הרצון של הדובר להכיל ולהגן על הדמות הישנה. תלמידה אחרת בחרה את "מכתב ללאה גולדברג" מאת רוני סומק. היא הצליחה בצורה נפלאה בעיני, לשלב בין היכרותה עם השיר "האמנם" של גולדברג לשיר הזה של סומק. תלמיד אחד בחר בשיר "פגישה מקרית" משנת 1962 שכתבה ויסלבה שימבורסקה. השיר עורר דיון מרתק ממש, במיוחד בשל הקרבה ליום השואה, אבל לא רק בגלל זה. התלמידים ברגישות מדהימה שם לב למבנה המיוחד של השיר ולאופן שהו הממד הסוציאליסטי מחזיק את הממד הראליסטי בשיר. 

תלמידה שבחרה באנתולוגיה של שירה איראנית מודרנית, סיפרה על משפחתה שלה, ממוצא אירני, שביחד עם סבתא ודודים קראה את השירים בפרסית. האנתולוגיה שכתובה בשתי השפות מציעה חוויה בלתי השכחת לקוראים והתלמידה נשאבה כל כולה ביפי השירה הזאת. ולבסוף, תלמידה אחת שבחרה לעסוק דווקא בשירת "האיזנו" המקראית והחלה לעשות את דרכה בתוך הטקסט המורכב הזה, שמשך אותה לדבריה בשל זרותו המוכרת. מצד אחד הטקסט נשאר אניגמטי מצד שני התלמידה העידה על רצון חזק להבין את הדברים, לפענח כל פסוק, להפוך את הטקסט הזה לשלה. ניסינו יחד לצעוד בתוכו צעדים ראשונים.