מכללת אורנים 22.02.2026

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון

התכנסנו להמשיך את שהתחלנו לפני מספר מפגשים בסדנת הכתיבה שלנו. עמוס חסר לנו וישוב בשבוע הבא. כתיבת המסה עשויה מקוביות קטנות, בשלבים, ונחוץ כרגיל לעשות סדר. הזכרתי במצגת מה היו השלבים עד כה בידיעה שלא כולן נמצאות באותו המקום, למשל: "התבוננו במה שכתבתן. האם ישנה שם גם סיטואציה קונקרטית?" או "בחרו שתיים-שלוש שאלות מתוך מטר השאלות. המשיכו לכתוב את המסה איתה יצאתם לדרך בעזרת השאלות הללו."

אחרי כעשר דקות של בירור שקט של כל אחת עם עצמה, כל תלמיד.ה סיפרה היכן נמצאת, ומה צריכה לעשות היום. יצאנו ל-25 דקות כתיבה. היו מי שהקריאו ונשאלו במטר, והיו בירורים מכל וכל. השיעור הגלוי עסק בכתיבת מסה אישית, אבל עניינו העיקרי, הסמוי והנמשך תמיד של השיעור היה באומנות השיחה בקבוצה.

אחרי ההפסקה קרה דבר מעניין מאד:

בחלק השני של השיעור, המאוחר והמאתגר בשעותיו, רוב התלמידות היו יותר מרוכזות בעבודה ובשיחה. פחות שיחות מקבילות נפתחו. הלכה והתגבשה השיחה האחת. תלמידות שחשבו שאין שום סיטואציה בעולם שנוגעת לשאלה שלהן, נזכרו פתאום בשרשרת דוגמאות שבה כל דוגמה מובילה לאחרת. חברותיהן ביקשו לדעת עוד. את פרק הכתיבה הבא (נשארו לנו 20 דקות שהפכו לרבע שעה), כבר ביקשו בעצמן.ם, ממש התעקשו עליו, כדי להשלים את מה שנקטע. הרבה חוויות שונות היו, וצרכים שונים, אבל היו גם רגעים לא מעטים שבהם התבהר משהו חדש שלא היה שם קודם לכן. נשמור אותם.  

בכיתה יא' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

המשכנו בביקורת התועלתנות - והפעם, מבעד לדילמה מעשית: שמנו את עצמנו לרגע בתפקיד ועדת סל התרופות הממשלתית, ובחלוקה לקבוצות - ניסינו להכריע לאיזו מבין התרופות השונות ניתן מימון ציבורי: האם לתרופה שנועדה להקל על התסמינים של סרטן סופני? או לאחרת, שתוקפת בעיקר ילדים? או אולי לחיסון שיוכל למנוע מגפה עתידית? וכיצד עלינו להתייחס לגורמים שונים בקבלת ההחלטה, כמו למשל לסיכויי ההצלחה של התרופה? ולשאלה האם נוסתה על בעלי-חיים או לא? דרך התרגיל, השתכנענו שהתועלתנות אומנם פשוטה כעמדה תיאורטית, אך כאשר אנחנו מנסים ליישמה, אנו נתקלים שלל בבעיות מורכבות, שמקשות להכריע ביחס לתחשיב המוסרי שהתועלתנות מציעה.

המשכנו לקריאה בסיפורה הקצר של אורסולה לה-גווין, 'ההופכים את עורפם לאומלאס'. חוויית הקריאה תאמה לעלילה הסיפור: היינו מנומנמים לאורך תיאורי העיירה האוטופית, התחלנו להתעורר לאזכורי הסמים והאורגיות וכבר חשנו דריכות מתוחה ומתעניינת כאשר הגענו אל הילדה הכלואה במרתף. שוחחנו על האופן בו הסיפור נוגע בשיא חולשתה של התועלתנות, המתעלמת מהפרט האנושי לטובת חישוב קר ותיאורטי; חשבנו גם על הדרך בו הסיפור שואל על תהליך הקריאה בו - כאשר הוא הופך אותנו לשותפים בעיצוב האוטופיה, ולאחר מכן בסלידה ממנה; וגם על הנטייה האנושית למצוא עניין במה שאכזרי ואסור, ולפהק אל מול מה שנעים ונטול קונפליקטים.  

לאחר ההפסקה המשכנו לקרוא ברצ'יטטיב של טוני מוריסון. ליווינו פגישה נוספת בין טוויילה לרוברטה, הפעם - כאשר השתיים כבר בעלות משפחות. גם הפעם, באופן טבעי - התלמידות הוסיפו להתווכח ביניהן בשאלה 'מי מבין השתיים שחורה?', ואגב כך - זיהינו כי שוב ושוב אנו נקלעים לסטריאוטיפים מובנים. נוסף על-כך, בחלק הנוכחי בסיפור, הולכת ונחשפת בפנינו הטראומה שליוותה את ההתבגרות של השתיים בסיינט-בוני, וגם ההדחקה שלה - דרך הזכרונות הנבנים מחדש ומשתנים לאורך עלילת הסיפור (והנה שוב, הדריכות בעקבות האכזריות הסמויה - מגי לא נפלה, הפילו אותה!). לאורך הפרק הנוכחי התעכבנו על אפיוני הג'נטריפיקציה העולים בסיפור, שהובילו אותנו לדון במושג: אורן ויעל התווכחו ביניהם בשאלה האם זהו תהליך חיובי או שלילי, וכיצד לשפוט אותו והאם בכלל ניתן למנוע אותו.  צפינו גם בוידאו קצר וסאטירי של אריק הבר בנושא. 

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

פתחנו את המפגש עם פריסת שלד השיעורים עד לבגרות באתיקה, בעיקר על מנת להסביר כיצד הולך להיראות תהליך כתיבת עבודות החקר. בכוונתנו להתניע את העבודה עוד לפני היציאה לחופשת הפסח על מנת שיוכלו לנצל את החופשה להתקדמות בכתיבה. בהמשך חזרנו לקרוא בחיבור של ניטשה 'שופנהאואר כמחנך'. העמקנו בפרדיגמות החינוך השונות שניטשה מתמודד איתן - מצד אחד זו התובעת מהמחנך לזהות את הפוטנציאל הייחודי הגלום בתלמידה ולכוון אותה להתמחות, ומנגד זו המבקשת להפגיש את התלמיד עם קשת רחבה של עיסוקים, גם שאינם לטעמו. לתלמידים והתלמידות היה הרבה מה לומר על ההבחנה הזו, ועל ניסיונם האישי בבתי הספר השונים. לשם התזכורת, ההקשר הכללי הוא תפקידו של החינוך, או מדויק יותר - תפקידה של דמות מופת, בחילוץ יישותו האותנטית של האדם, בקילוף שכבות הריצוי, בחידוד היכולת לזהות את האמת החיה, הסובייקטיבית, ולדבוק בה. חינוך למוגי לב ועצלנים, כמו שהוא פותח את החיבור. באחת הפסקאות מקדיש ניטשה רגע להילולו של מונטיין: "אני מכיר סופר אחד בלבד, שמבחינת הכנות שווה לשופנהאואר, ואף עולה עליו: מונטיין. אי כזה בכותבו אך הגדיל את עונג הקיום על פני האדמה." וגם אנחנו נשתדל להגדיל את העונג כשנשלים את מעגל הטקסטים האותנטיים עם המסה "על היוהרה". 

בחלק השני של המפגש חזרנו לעגנון. הכיתה ביקשה רענון ולכן קראנו מהתחלה את הסיפור "אגדת הסופר", בקריאה איטית ופרשנות צמודה. היו שלושה קטעים שעוררו דיון מיוחד. הקטע הראשון הוא התיאור הפותח את הסיפור. המספר מצהיר על כוונתו לגולל את תולדות רפאל הסופר ומתחיל בתיאור אותם האנשים שפונים אל רפאל הסופר בבקשה שיכתוב עבורם: "כל בעל בית מישראל שהיה עצור על בנים רחמנא ליצלן או שמתה עליו אשתו רחמנא ליצלן היה בא אל רפאל הסופר ואומר לו.... תתן את לבך רבי רפאל אחי לכתוב ספר תורה מהוני כיד ה' הטובה עליך." מי שיודע כיצד מתפתח הסיפור ומה נמצא בעיקרו יודע שלא היו ילדים לרפאל ואשתו ויודע כי אשתו של רפאל, מרים, מתה אף היא בדמי ימיה. המספר יכול היה לספר על כך שרפאל הסופר כותב מזוזות ותפילין ולאלה יש הקשר משמח (בית חדש, נער שחוגג בר מצווה וכד') אך הוא בחר לתאר דווקא אדם חשוך ילדים שאשתו מתה עליו והוא בא אל רפאל ומבקש ממנו לכתוב ספר תורה לזיכרה. שמתה בדמי ימיה.אם כן, הרמז הראשון לדברים שיעמדו במרכזו של הסיפור: הכמיהה לילדים, מותה בטרם עת של האהובה ואומנותו של רפאל שהיא גם שליחותו הציבורית וגם, אולי, צורה ייחודית ואישית מאוד של פולחן דתי. הקטע השני שעורר דיון היה תיאורה של מרים: "ואשתו מנשים באהל תבורך מרת מרים הצנועה יושבת בית ומרחיבה את דעתו בדירה נאה ובכלים נאים שממרקת אותם ומנקה אותם ומטהרת אותם". חז"ל אומרים כי שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם ואני מצטטת כאן את הפסוק ופרשנות קצרה מתוך אתר 'דעת': "את ההנאה מאסתטיקה העניק לנו הבורא, בכדי שנדע להעריך דבר מסודר ומושלם. כך שלמרות שמדובר בפן החיצוני של הנברא, הוא אינו אלא בבחינת 'גמר מלאכה' הרומז רמז עבה לרובד העמוק יותר. חז"ל הודו בערכו של היופי וקבעו: "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם אשה נאה דירה נאה וכלים נאים". לאמור: 'הרחבת דעתו של אדם' היא מעלה לכל הדעות, ואינה מגיעה אלא עם מעלת הסדר, כאשר כל דבר בא על מקומו ועומד על תבניתו." חשבנו על כך שמרים יוצרת עבור רפאל את המרחב האידאלי לסוג הכתיבה המסויים שבו הוא עוסק. וכשם שהיא משקיעה זמן ומאמץ וכוונות בסידור הבית וכליו כך גם נוהגת בגופה כשהיא הולכת אל המקווה וחוזרת משם בכל פעם יפה ווזוהרת כמו כלה. בהמשך מתאר המספר את מרים עסוקה בכל עבודות הבית האחרות: "ומבשלת ואופה ורוקחת וטווה ואורגת וסורגת וצופיה הליכות ביתה." עגנון מאזכר כאן את השיר "אשת חיל" מתוך ספר מישלי על מנת להדגיש עד כמה מתאימים רפאל ומרים זה לזה. שניהם צדיקים, שניהם ממלאים את התפקיד המיועד להם בעולם הזה מתוך כוונה ובאדיקות, בחריצות ואמונה. יהודית צוויק בספרה "עגנון במעגלותיו" אונ' תל אביב 89' כותבת שדמותה של מרים מבוססת על האריכיטיפ האפי הנשי, אך היא לא מזכירה את פנלופה (לא נוכל לדעת אם חלפה ההשוואה בראשו של עגנון) אבל העמדת שני גיבורים ההולמים זה את זו וזה לזו כמרים ורפאל מזכירה מאוד את אודיסאוס ופנלופה. גם הציפייה הדרוכה של הגיבורה לשובו של האיש או לבואו של ילד שעוד לא נולד, תוך כדי שהיא משחילה חוט במחט ואורגת ותופרת, חושבת ונזכרת. קווי הדמיון כאן יפים מאוד, גם אם לא הייתה כאן כוונה מודעת של עגנון. ולבסוף עסקנו במשפט הבא, שעורר שאלות וגם כעס אצל התלמידות: "ובנים לא היו להם. מפני שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים עצר את רחמה". אלוהים מתאווה? יש לאלוהים תאווה, תשוקה? האם זה בכלל הגיוני? היינו מצפים שעצם האלוהיות תתבטא בהעדר תשוקה ובמיוחד תשוקה שנדמה שיש בה מידה רבה של אכזריות, הרי למה מתאווה אלוהים כאן? לתפילתם של צדיקים. האם זו הסיבה לכך שעוצר את רחמה של מרים? כי תימתק לו תפילתם של שני צדיקים אלה, רפאל ומרים? ואולי יש דרך אחרת להבין את הדברים? לפעמים כאב הלב והצרה הם סימן ורמז לכך שהדרך שהולכים בה אינה נכונה. לפעמים אדם בטוח מאוד בצדקת דרכו, לפעמים אדם משוכנע שהוא עושה הכל נכון וכמו שנדרש ומצופה ממנו, אבל הוא טועה. כי לפעמים הוא לא רואה ששכח את העיקר. לפעמים גם צדיקים שוכחים את העיקר ומתמקדים בטפל? המשכנו לקרוא עד שנגמר השיעור ונמשיך בסקרנות במפגש הבא.ותוספת: מי שמכיר את דמותה של פנלופה יודע שהיא מרבה לחשוב מחשבות ולחלום חלומות, בזמן שהיא ממתינה לשובו של אודיסאוס. כאשר מתעמקים בחלומותיה של פנלופה מגלים דברים מאוד מעניינים על דמותה ועל נפשה. כך גם אצל מרים. התעכבנו עם התלמידים על כך שבעודה יושבת ומשחילה חוט במחט, ומנסה למנוע מעצמה להתלונן ולכעוס על אלוהים, נזכרת מרים בשתי נשים ששמעה עליהן, שכמוה לא הצליחו ללדת, אבל קרה להן נס וילדו ילדים. אחת מהן היתה אישה איילונית. דברנו על משמעותה של הגדרה הלכתית מוזרה ומעניינת זו והצענו לראות בה ביטוי לפחד עמוק של מרים, שמא גופה פגום. אך יש כאן דבר נוסף. אותה אישה איילונית התעברה שלא כדרך הטבע, כלומר התעברות ניסית, ללא מגע מיני עם גבר. ההתעברות מתרחשת לאחר מפגש מיסטי עם גדיאל - דמות של מעין מלאך (סיפור מורכב בפני עצמו) . מה שלקחנו מכאן היא ההשוואה המרתקת בין מרים העגנונית למרים הקדושה בנצרות, אמו של ישוע. סצנת הבשורה למריה דומה מאוד לאותו סיפור יהודי-עממי שבו נזכרת מרים. שאלנו את עצמנו האם יש כאן רמז לכך שרפאל ומרים חיים חיי פרישות? שהם לא מקיימים יחסי מין? במחקר על אגדת הסופר מצויין שאין בסיפור אף התייחסות מפורשת לכך. כלומר לא נאמר שאינם מקיימים ולא נאמר שמקיימים. ייתכן כי הד סיפורה של מריה במחשבותיה של מרים מאפשר לנו להכריע ולומר שאכן לא קיימו יחסים?