מכללת תל-חי 04.05.2026

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

בשעה טובה נפגשנו סוף סוף פנים מול פנים. אמנם במתנ"ס בראש פינה ולא במכללה (שכבר מכונה "אוניברסיטה"), ובכל זאת השמחה הייתה גדולה! בצפון הרחוק, שכבר נדמה שהתנתק והפך לפלנטה אחרת, הדברים מתנהלים אחרת; הילולה מתערבבת במלחמה, והחיים משתבשים מכל הכיוונים.

נוכח העיכובים והאיחורים, ​ההתחלה שלנו הייתה כאוטית, וכך מצאנו את עצמנו – תלמידי כיתות י' ו-יא' – קוראים ב"אתיקה" של אריסטו. עסקנו בשרשרת האמצעים והתכליות שלו: אילה שאלה את התלמידות מהי תכלית ההוראה, וזו הייתה יריית הפתיחה לסערה כיתתית. התשובות היו מעט מפתיעות: "הוראה היא שליחות", "הוראה מסבה אושר למורה".

​המשכנו לקרוא וגילינו שהמדינה ניצבת אי שם במעלה שרשרת התכליות. הגילוי הזה עורר דיון על המדינה הפאשיסטית ועל תפקיד המדינה בכלל. לאחר מכן חזרנו לטוב העליון, והופתענו לגלות שלפי אריסטו, המדע המעניק לנו את הידע אודות הטוב העליון הוא דווקא מדע המדינה. עם הפליאה הזו יצאנו להפסקה.

​כשחזרנו, אילה פתחה את השיעור בשאלה: "מה מאפיין את הגיבור או הגיבורה בספר שאתן קוראות עכשיו?", מבלי לחשוף את שם הספר. היה משמח להיווכח שמרביתן קוראות! אילה המשיכה והכינה אותנו לקריאה ברומן המודרני הראשון. היא הסבירה מהו רומן ומה הופך אותו למודרני, ואז התחלנו לקרוא ב**"דון קיחוטה"**.

​פגשנו הוזה בן חמישים ש"חי" בתוך ספרים, והופך את עצמו לאביר נודד על סוס צולע שנדמה בעיניו לחזק בסוסים. כשסיימנו את הפרק הראשון, אילה חילקה את הכיתה לזוגות עם המשימה הבאה: כיתבו שתי שאלות על צורת הטקסט ושתי שאלות על תוכנו.

​כשהתאספנו חזרה, כל זוג שיתף בשאלה אחת מכל סוג. עלו שאלות מרתקות כמו:

​למה המספר משפיל את דון קיחוטה?

​מה הופך את הספר לרומן המודרני הראשון?

​מה הסיפור של האחיינית המתגוררת עמו?

​שוב נותרנו סקרנים. הספקנו לקרוא רק עוד פסקה אחת מפרק ב' לפני שהזמן נגמר

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

התרגשתי לקראת המפגש המחודש (רק עכשיו התאפשר לנו אחרי המלחמה, הגם שבראש פינה).

בעקבות ל"ג בעומר והילולת ר' שמעון התעכבתי קצת בהגעה ושלושת התלמידים שהגיעו נכנסו לשיעור פילוסופיה עם כתה י' ונשארו ללמוד איתם. השיעור היה נשמע מלא התלהבות. (למרות שבהמשך הם יטענו שמה שלמדו שם מאריסטו, אצלנו הבינו בחצי שיעור, אבל אולי זה רק תחושה של להיות 'גדולים').

בשיעור השני שאלתי לשלומם ועל מצב החזרה ללימודים. מי שצפונית לראש פינה העידו על מצב לימודים קשה, חסרים בחומר (באלקטרוניקה) תלמידים שלא באים וכישלון בבגרויות (במתמטיקה) וכל מה שעושים זה דנים במיקוד כדי לחפות על חוסר הידע. תלמידים אחד ענה לשאלתי מה אתם צריכים עכשיו "שיפסיקו להעמיד פנים שחזרנו לשגרה" זה היה רגע מכמיר לב, ועורר בי שאלות לגבי מה אנחנו כמורים צריכים לעשות עם זה...

אחר כך קראנו את ההתחלה של האף של גוגול ושמנו ליבנו לנימת הגיחוך שבטקסט. דיברנו על מקומו של המספר יודע כל שלרגע נגלה לעניינו ואז אינו יודע מה קרה עם האף.

בעקבות הפתיחה הזמנתי אותם להעלות משפטים פתגמים הקשורים בגוף כמו "הרים את האף" רשמנו על הלוח "סובב על האצבע הקטנה" "להתחיל ברגל ימין" "ראש גדול" "כולי אוזן" ועוד ועוד. אחר הם נתבקשו לכתוב סיפורון על האיבר הנעלם ביחס לאפיון שלו. הם כתבו על האצבע הנעלמת, הראש הגדול והיה גם מי שערבב את הדמויים הללו לכדי סיפור אחד.

אחר כך המשכנו בקריאה בסיפור.

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

חזרנו מהמלחמה למקום בו התחלנו להיפגש פיזית אי שם בכיתה י - ספריית ראש פינה. לג בעומר ברקע והאזור פקוק, אבל זה לא אומר שאין לנו בגרות להתכונן אליה. בחלק הראשון אליעזר סיכם שוב את כל ההוגים שיופיעו במבחן והתמקד באחרונים שנותרו לנו לחזור עליהם - יום ושפינוזה. התלמידים חזרו על חרדות נושנות אבל לא נתנו להן להחליש אותנו - יהיה טוב, כולם יצליחו במבחן, העיקר להתכונן וזה מה שאנחנו עושים.

בחלק השני התלמידים תרגלו תשובה לבגרות, אבל לא יכלו שלא להמשיך לנהל דיונים סוערים. במקביל, אני הוצאתי לשיחות פרטניות על המסה. יש התקדמות יפה, יש כמה מסות שממש מגיעות לשלב הסיום, נוספות שמחקות להגהות ועריכה שלי. בסוף יהיה לנו קובץ יפה.