top of page

אוניברסיטת ק״ש בתל חי 19.10.2026

תמונת הסופר/ת: דרך רוח
דרך רוח
18 באוק׳
זמן קריאה 4 דקות

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת ק״ש בתל חי. 


בכיתה י' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

     נפגשנו אתמול כדי להעמיק את העיסוק שלנו בספרות ופילוסופיה. התחלנו את השיעור בחלק הפילוסופי. הצגתי בפני התלמידים את החלוקה לחמשת תחומי הפילוסופיה: אסתטיקה, אפיסטמולוגיה, מטאפיסיקה, לוגיקה ולבסוף, הנושא האחרון, אתיקה. זה הנושא בו נעמיק השנה. לאחר הצגה קצרה של כל נושא ועיסוקיו המרכזיים, נעבור לשאלה שתעסיק אותנו במהלך השנה הקרובה: מהי אתיקה?

    התחלנו בהבנה של תחום הפילוסופיה הזה: מהן השאלות המרכזיות בהן הוא נוגע, המעשה הראוי, הצדק, הטוב והרע. פגשנו, פנים אל פנים, את ההוגים שנעסוק בהם (שמות, ותמונות על המצגת, מי מכיר?) ומכאן למשימה קטנה. הכיתה חולקה לזוגות, כל זוג ינסה לייצר עיקרון אתי אחד (אפשר גם שניים) שהם מאמינים בו, חושבים שהוא נכון: 'אני חושב שאנשים צריכים תמיד לעשות X', 'אני חושב שאנשים אף פעם לא צריכים לעשות Y' או כל ניסוח אחר. שמענו את העקרונות השונים, תוך שאנחנו דנים בהם, מתלבטים לגביהם, מבינים את המשמעויות שלהם. יצאנו להפסקה.

     בחלק הספרותי אלעד מתחיל לדבר על אחד מיסודות הכתיבה הספרותית, הקונפליקט. כל סיפור דורש קונפליקט, כדי ליצור עניין בקורא, כדי להניע את העלילה. אנחנו פוגשים את זה בספרים, בסרטים, בסדרות הטלוויזיה. התלמידים שומרים את זה בראש, הולכים לקרוא.

אלעד מציג את הטקסט, סיפור קצר מתוך הספר "שלושת המתחזים" של הסופר ארתור מקאן. נתחיל לקרוא בטקסט, התלמידים צריכים להיות ערניים לשני דברים: קונפליקטים בטקסט ועניינים של מוסר. זו הקריאה הראשונה שלנו עם הקבוצה החדשה, התלמידים מקשיבים ומזהים עניינים של מוסר, בדומה לאלו שעכשיו עסקנו בהם בשיעור הפילוסופיה: הסוחר משקר, עושה מניפולציות, חומד את מה שלא שלו, ולבסוף נפגע בעצמו. האם שקר הוא מהותי למסחר? האם מי שפגע לגיטימי שיפגעו בו (גונב מגנב פטור?). הקריאה מסתיימת רגע לפני שדיאלוג בסגנון הסוקראטי מתחיל. נשאיר את זה לשיעור הבא.

    נסיים בתרגיל כתיבה. כל תלמיד ייקח את העיקרון הפילוסופי שהוא ניסח בשיעור הראשון ויכתוב סביבו דיאלוג קצר. התלמידים כותבים, התרגיל לוקח אותנו אל סוף השיעור. נמשיך בשיעור הבא: הכוכב – סוקרטס.

 

בכיתה יא' סיון קיפניס ואילה ליבנה

פתחנו אתמול בסבב "דברים שהייתי בטוחה בהם וגיליתי שאני טועה". גילינו שאנשים מרבים לטעות ברושם ראשוני מאנשים, טועים בזכרונות, טועים בדימוי העצמי שלהם. סיון הבטיחה שעוד נחזור לכל הטעויות האלה :)

התחלנו לקרוא את פיגמליון. ביקשתי מהתלמידות שישימו לב לכל החורים בעלילה, הפערים, השאלות שמעלה הטקסט, מה שחסר. כשסיימנו לקרוא ערכנו רשימה על הלוח:

האם הקשר בין פיגמליון לפסל/אשה מבוסס על אהבה או על תשוקה?

למה הוא יצר אישה אם הוא שונא אותן?

למה הוא לא הופך להומו?

מה השם של האישה שנוצרה? (השם גליתיאה ניתן רק בהמשך, לא בסיפור המקורי)

למה הוא ביקש מונוס שתהיה "דומה לפסל..."?

למה היא לא מדברת?

ושתי ההנחות המעניינות ביותר שהובילו אותנו להשתלשלות של שאלות נוספות - האם אחרי הפיכת הפסל לאישה - יש או אין לה תודעה?

אם יש תודעה - מה היא חושבת על פיגמליון? ומה היא חושבת בכלל, אם אין לה זיכרון וניסיון? איך היא יודעת להיות אישה? להיות היא? האם הוא עיצב גם את הפנימיות שלה? האם יש לה בחירה? 

ואם אין לה תודעה - מה היא? ומה הוא ירגיש כלפיה, עכשיו שהיא אישה ולא פסל? האם הוא עדיין מתייחס אליה כפסל? האם הוא רצה שלא תהיה לה תודעה? מה הוא אוהב בה?

ועוד שאלות: הוא הרי התאהב בגוף שלה, אז מה הוא הרגיש כלפיה כשגופה השתנה בהריון? האם היא תזדקן?

כל תלמיד התבקש לבחור פער או שאלה מהלוח ולהשלים את החורים בעלילה, לסיים את הסיפור. נוצרו סיפורים מופלאים ומרגשים! תלמידה אחת סיפרה על הלילה הראשון בו האישה סימנה לפיגמליון שאיננה מעוניינת במגע שלו. למחרת היא הפכה לפסל נטול ראש. פיגמליון ניסה וניסה לפסל מחדש את הראש אך לא הצליח. מדהים. תלמיד אחר תיאר את תפילותיה של האישה אל ונוס לחזור אל מה שהיה בעבר, לחזור להיות שוב פסל, ונוס שומעת את תפילותיה והופכת את פיגמליון לפסל. תלמידה נוספת סיפרה על ההיריון והילד שנוצר מהזיווג הזה, על ההזדקנות של פיגמליון והילד לעומת האשה הקפואה בזמן. כל סיפור חדש שנוצר סיפר משהו על התרבות שלנו, על יחסים בין המינים, על אמונה, על מרד, על בחירה. היה ממש מפעים. מטמורפוזות של כתה י"א.

אחרי ההפסקה סיון ביקשה מאיתנו לחלק את הדף לתשעה ריבועים ובכל משבצת כזאת כל אחד התבקש לכתוב דבר שהוא בטוח בו. התקשנו במשימה כי ככל שחשבנו על כך הבנו בכמה מעט דברים אנחנו בטוחים. 

התחלנו לקרוא את הגיונות של דקארט ובכל פעם שדקארט הוכיח לנו שהדבר שחשבנו שאנחנו יודעים, לא ניתן לסמוך עליו - למחוק אותו מהדף. האחרון שיישאר עם משבצות לא מחוקות יינצח בבינגו! נכנסתי לעניינים! כמובן ש 1+1=2, כמובן שמישהי ילדה אותי, כמובן שאני חשה בכאב. 

מיד בתחילת הקריאה נמחקו כל המשבצות שעסקו בתפיסה החושית - השמיים כחולים, גלידה זה טעים, ללטף את החתול זה נעים. התווכחנו - האם תחושת כאב בגוף נחשבת לחוש המישוש? המשכנו להתווכח ולנסות להוכיח שהדברים שאנחנו בטוחים בהם עומדים וקיימים. סיון חייכה בהנאה והמשכנו בקריאה. דקארט מחק לנו כמעט את כל המשבצות. אולי זה חלום? אולי שד גורם לי לחשוב ככה? לי לפחות הוא לא הצליח למחוק את המשבצת - "דקארט הולך למחוק לי משבצות", בזה הייתי בטוחה. בכל זאת לא ניצחתי. ניצח התלמיד שכתב "אני בטוח שיש דברים בהם אני לא בטוח", הכי קרוב לקוגיטו.

היה סוער ושמח.

 

בכיתה יב' מירב מידן ואורי מרגלית

השיעור הוקדש בעיקר לחזרה והעמקה. חזרנו על הטקסט המסביר את מושג המטאפיזיקה שהתלמידים קראו למטלת בית והמשכנו קצת בקריאה. כל זאת במטרה לתרגל התמודדות עם טקסט וכתיבה. מתוך הלימוד התפתחו דיונים על שאלות שעלו מהקריאה, למשל, אם שאלות מטאפיזיות הן בעצם משחק לשוני על מושגים והגדרות (מתוך כך, עשיתי להם הכרות קצרה עם ויטגנשטיין), וביצענו תרגיל שמבקש מהם לחץ מהטקסט את עמדתו המטאפיזית של שפינוזה על מהות "העצם" ולהסביר כיצד תפיסה זו משפיעה על תפיסתו המוסרית. כך, ניתן היה להבין שתפיסת עולם מטאפיזית יכולה להיות בעלת משמעות על האופן בו אנו חיים את חיינו.

בשיעור השני, בהמשך לניסויי המחשבה המטאפיזיים, ולאחר ששבוע שעבר הכרנו את דון קיחוטה שחלם על תור זהב קדום, התחלנו עם תרגיל (הדומה לזה שהתבקשו לו שבוע שעבר) - התלמידים התבקשו לכתוב לאיזה תקופה בהיסטוריה הם היו חוזרים, איך היה נראה יום שלהם ואת מי היו רוצים לפגוש שם (באופן מפתיע שתי בנות רצו לחזור לאנגליה של המאה ה-19, אך אחת בתור אצילה ואחרת כדי לפתור את חידת ג'ק המרטש). לאחר-מכן, ראינו שימוש קולנועי בניסוי מחשבה זה עם הקרנת הסרט 'חצות בפריז', בו הגיבור מקבל אפשרות לחזור לתקופת שנות ה-20 בצרפת ולפגוש את כל גיבוריו הסופרים והציירים שפעלו שם.

 

תגובות


  • Facebook

ליצירת קשר
liorp67@gmail.com
050-587-5544

דרך רוח

לקידום מדעי הרוח בישראל

(חל״צ)

bottom of page