אוניברסיטת בן גוריון 23.04.2025

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון.

כיתה י' – עדי חבין ותמר חנה נקש רות:

שמחתי (אני, תמר) לראות את התלמידות.ים אחרי החופשה הארוכה. הפעם דיברנו על העמדות של דקארט בכמה נושאים עיקריים כמו המוטיבציות הפילוסופיות שלו, נקודת המוצא של החקירה הפילוסופית, והיחסים בין הגוף והנפש. נכנסנו אל הדיון הזה דרך שיחזור כיתתי משותף של זכרונות על אריסטו, שהיה זמין לתלמידות.ים בזכרון במיוחד, ועל כמה קדם-סוקרטיים. אחרי שהשווינו והנגדנו ניקזנו את הדיון בחזרה אל הקוגיטו והרחבתי אותו מעט מעבר למה שקראנו בהגיונות. הבנו מה זה אומר שדקארט הוא יסודתן בנוגע לידע, דיברנו על האופן שבו הקוגיטו מוצג גם כתובנה ("אני חושב, אני קיים") וגם כטיעון (במאמר על המתודה), ועל החשיבות שיש להבחנה הזאת בשביל דקארט הקפדני שלקח על עצמו את הספק הרדיקאלי; נזכרנו בתכונות מהותיות והולכתי את הדיון מההבחנה של דקארט בין מה שהוא יכול לייחס לעצמו בודאות ומה שהוא לא יכול לייחס לעצמו בודאות – תארים שונים – להבחנה בין סוגים שונים של דברים: דבר חושב ודבר מתפשט. לפני הסקירה הכללית הזאת של הדואליזם של דקארט העמקנו בקוגיטו בעזרת שני טקסטים: קטע מ"אליס מבעד למראה" ו"ג'ואנג-דזה חולם להיות פרפר". את הקטע מאליס כבר שלחתי לכיתה כהשראה למשימת מחשבה; לקראת סוף הפסח נתקלתי במאמר מעניין של אורי ליבוביץ', פילוסוף מקומי בן-זמננו. הקטע משמש במאמר להעמדת דוגמא נגדית לקוגיטו (במאמר הוא תופס תפקיד משני לצד טקסט של בורחס, אבל די לנו בלואיס קרול). קראנו איך טווידלדי וטווידלדם מטילים את קיומה של אליס בספק אך לא את היותה חושבת. הם עושים זאת באמצעות התקרצצות גסת רוח ובפרט על ידי העלאת האפשרות שאליס היא "דבר בתוך חלום" של המלך האדום. שאלתי אם טווידלדי וטווידלדם מצליחים לדעתן.ם לתת דוגמא נגדית לקוגיטו (כטיעון) – כלומר האם הם מוכיחים שזה אפשרי שההנחה שלו אמיתית והמסקנה שקרית. במהלך הדיון בנושא תלמידות.ים העלו שלל תהיות מעניינות על מובנים שונים של קיום, על מודעות ואי מודעות למחשבות, על האפשרות שהאפשרות שאנו יצירי חלום היא מבעיתה ועל האפשרות שהיא לא מבעיתה – ואגב כך הגענו גם להבחנה בין שיקולי כדאיות ואוטונומיה ושיקולי מהות ומשמעות ולרעיון כללי של אקזיסטנציאליזם. סיפרתי קצת על ג'ורג' ברקלי. עלתה מהתלמידות.ים גם התנגדות אחרת ומצוינת לקוגיטו לפיה קיומה של מחשבה לא חייב להעיד על קיומו של דבר חושב.

חשבנו על החשיבות של הדיבור בגוף ראשון לכוחו של הטיעון ועל ההבחנה בין לומר שאני "אני" כלשהו לבין להבין מה זה להיות איזשהו מישהו ספציפי. אחרי זה עברנו ל"ג'ואנג-דזה חולם להיות פרפר"; אני לא יודעת לקרוא בסוגה אליה משתייך הקטע הזה ואך בקושי לאפיין אותה בכלל אז ביקשתי להשתמש בקטע רק כהשראה. עדי עזרה לתלמידות.ים להבין את ההתפתחות של הפרספקטיבה בטקסט (שהיא לא מאוד שונה מהדיאלקטיקה שראינו בהגיונות). תוך פזילה חיננית לכיוון האמפיריציסטים הצעתי להסתכל על הקטע כמזמין דיון על המושג של "אני" ספציפי, ועל הנגישות שלו אלינו: ג'ואנג-דזה לא רק לא יודע אם הוא ער או חולם, אלא לא יודע אם הוא הוא. ניסינו להבין אם זה יתכן והאם זה מערער את ודאיותה של ההנחה של טיעון הקוגיטו ולפיכך את ודאיותה של מסקנתו. סיימנו, כאמור, בתמונה כללית של הדואליזם של דקארט לא רק בנוגע לגוף-נפש אלא בנוגע לדברים, להוויה, בכלל. עדי נאלצה לצאת אחרי ההפסקה עם אור, יעל ונוריאל שמגיעים מחוץ לעיר; אז כינסתי את הכיתה מחדש לשיעור לוגיקה קצרצר-ולא-בדיוק-כובש-לבבות בו עשינו היכרות עם ריבוע הניגודים של אריסטו, עם הנחת הקיום שלו והויתור עליה בלוגיקה מודרנית וגם עם המושג של צורה של טיעון.

כיתה יא' – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:

חזרנו מהחופש ובלי שהיות התיישבנו לעבוד על המסות. לפני החופש כמעט כל התלמידות שלחו לנו את שני החלקים הראשונים של המסה: תיאור אירוע מחייהן ופיתוח של שאלה פילוסופית שעולה מתוכו. השבנו בחידוד של השאלות ובהמלצות קריאה.

ביקשנו מכל תלמיד/ה להגיע לסדנה עם טקסט פילוסופי או ספרותי שמתחבר לשאלה, וכעת הנחינו אותן לשבת לכתוב על הטקסט הזה ולדון בשאלה מתוכו. חלק הגיעו מוכנות עם טקסטים, חלק לא (ואלה שלא חשבו תוך כדי הסדנה על שיר, ספר, סרט, יצירה כלשהי שהן מכירות ומתחברת לשאלה) - בשביל כולן זו הייתה הזדמנות לשבת קצת מול דף ריק, להתמודד עם הבהלה ולהתחיל לאט לאט למלא אותו במחשבות.

כיתה יב' – אור פיינר ואילן בר דוד:

הכל עצר עם תנועת הרכבות. האש בחוץ השתוללה ואיימה על סגל ההוראה שהיה בדרך לדרך רוח. דרכה של השגרה נשבה ליותר מכיוון אחד. התחלה טובה לשיעור פילוסופיה. סיבתיות כבר למדנו. אין ספק שקיימת היררכיה של כוחות שולטים. השיעור אמור היה להתחיל במצגת של שוהם – דקארט ומתודת הספק – אך שוהם קיבלה רגליים קרות והעדיפה להשהות. כדי לחזקה ולתת לה רוח גבית שלפתי ספר הרצאות על ההיסטוריה של הפילוסופיה החדשה וקראתי פסקאות נבחרות על דקארט ועל תפקידה של הפילוסופיה בעיניו – לא רק לנתח אמיתות אלא גם (רחמנה ליצלן) לגלותן! איך מגלים את האמת? העיקרון הקרטזיאני כרוך בספקנות רדיקלית אך חשוב לדעת שזהו רק עיקרון מתודולוגי. השיח על ההיגיון הראשון והשאלות שעלו באופן ספונטני עזרו לשוהם לאזור אומץ. או כך לפחות היא חושבת, היא קיימת. ואז אור נכנסה פתע ושמחנו לראותה והיא סיפרה על הדרך שהתארכה, וסיפרנו לה על התמיכה הפסיכולוגית להצגה הפילוסופית של שוהם. שוהם טענה שנותרו רק 20 דקות, אז ניצלנו אותן לדיון על מה אנחנו מעדיפות לעשות בסוף השנה. לייזר טאג או באולינג? סדנת שוקולד או לונה פארק ומתקני אקסטרים? רומי שלחה טבלת הצבעות ואנחנו עדיין מצביעות.

בתחילת השיעור השני הכל נע עם עצירת הרכבות. אוטוטו הרכבת האחרונה וכל סגל ההוראה שטורח להגיע מהמרכז עף בדרך רוח חזרה. נותרנו שוב בדד ללא אור. שוהם לימדה אותנו דקארט באמצעות מצגת. שאלנו אותה שאלות, הבהרנו מהלכים: כיצד מהוודאות היחידה יוצאים אל העולם החיצון? דיברנו על ההיגיון השני ועל חתיכת שעווה, התפשטנו בחלל והיינו עטופים בעצם החושב. מכיוון שהיה זה שיעור שנועד להכנה לקראת המתכונת הם רצו ללמוד גם על פילוסופיית המוסר של קאנט. פתחנו בכך שלדעת קאנט אדם לא פועל באופן מוסרי אם הוא פועל מתוך רגש. משם נדדנו לרצון הטוב, לצו הקטגורי, לציות לכלל המעשי ולהבדל בין פעולת האדם שהיא בהתאם לחובה המוסרית לבין פעולה שהיא מתוך חובה מוסרית. עלו לא מעט שאלות והדיון תפס תאוצה ואמוציות. אנו הרי מדברים על מוסר בערב יום הזיכרון לשואה.