top of page

אוניברסיטת בן גוריון 28.10.2026

תמונת הסופר/ת: דרך רוח
דרך רוח
27 באוק׳
זמן קריאה 4 דקות

שבוע רביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. 


בכיתה י' של יעל איזנברג ונוריאל פריגל

(נוריאל) לאחר הקריאה החופשית והכיפית של הפתיחה של הפוליטיאה, בשיעור הזה התחלנו לעסוק בנושא הפוליטיאה, המדינה הצודקת, או לפחות איך מגיעים לעסוק בשאלה מהי.

התחלתי בחזרה על חשיבות הפוליטיאה, הדיאלוגים של אפלטון בכלל ודמותו של סוקרטס. לשמחתי הפרובוקטיבית התפתח דיון שהמחיש את חשיבותו וערך מטרת אפלטון (וסוקרטס), להגיע לאמת כלשהי, לבסיס מוצק או תוכן ברור של הדברים שהכי רווח לנו. בתרבות שלהם דיברו על חוכמה, צדק, מתינות ואומץ, ודברים כמו היפה והמכוער. והנה, אנחנו זורקים מבין שינינו כל מיני מילים גדולות כמו זכות, חובה, שוויון, עוול ועוד, וכשאנחנו נדרשים להסביר מה זה, אנחנו נתקעים, וזה בדיוק הדיון שנערך עם מספר תלמידים ותלמידות, למשל שוויון בין המגדרים, מי אמר ומי קבע? אוהו זה הצית את הדמיון ואת התסכול בכיתה. וכל תשובה ועל התנגדות המחיזה את הדיון הסוקרטי והמחישה את הערך שבו.

אהבתי שהדיון וההמחזה קדמו להסבר של השיטה הסוקרטית והתפיסה האפלטונית. עברנו למצגת והצגת את סוקרטס, עיסוקו במידות הטובות (מה הן), והחיים המאושרים, האירוניה שהיא אותה בורות תמימה כביכול שראינו כשקראנו בטקסט שבוע שעבר, ולבסוף את שיטת החקר, האלנכוס שלמעשה לא מבקשת למצוא תשובה, אלא להביא את בן השיח לכשל מחשבתי ולתסכול (אותו תסכול שכמה רגעים לפני כן הומחש בכיתה בדיוק באותו האופן!).

אצל אפלטון דיברנו על חלוקת התקופות של הדיאלוגים השונים וחשיבות תורת האידיאות ואיך בין השאר מהווה התייחסות ופתרון לאפוריה, אותה דרך ללא מוצא שהדיאלוגים המוקדמים הסתיימו בה ולמעשה ביטאו יותר דמות סוקרטס האמיתי ולא סוקרטס האפלטוני שמוצג למשל בהפוליטיאה.

ערכתי לכיתה תקציר עניינים של החיבור והצגתי את היעדים (הנושאים) המרכזיים במהלך החיבור, משאלת הצדק עד להצגת אוטופיה ובאמצע אי פותרים אי רציונליות ותורת האידיאות, כלומר מהי ידיעה?

הדיון הבא שהתעכבנו עליו קרה כאשר שאלתי מה הקשר של הנושאים שמתחיל ומתמשך בדיאלוג והיא הדרך מצדק לנפש ומנפש למשטר. הרבה ענו תשובות שלכולן היה משהו משותף: הכול נסב סביב היחיד, נדע מהו היחיד כדי שנדע מה מהמדינה הטובה עבור היחיד. ושוב זה היה דיון נהדר שהמחיש כמה טמונה התפיסה הליברלית-המודרנית בראשנו כאילו הייתה אינטואיציה ברורה. כשאמרתי שהסדר הוא הפוך, כלומר לדעת את המדינה הצודקת כדי להבין את הנפש ומשם נבין איך לחיות חיים מאושרים, זה היה קצת שוק. עיניו של תלמיד אחד אפילו נפערו.

החלק הסוגר של השיעור עסק בתפיסת הצדק של תרסימאכוס (גיבורו של ניטשה) האומרת שהצדק היא תועלתו של החזק ביותר וזה החזיר אותנו לדיון הראשון שביטל כל בסיס להטיל חובה על

אחרת על ידי שימוש במילים מפוצצות אבל כשמנסים לבסס אותן, לרגע קופצת האימה שהיא בסוף ריקות מתוכן. בשבוע הבא נשאל מהו למעשה תוכן (אמת).

 

בכיתה יא' אור פיינר ואושי קראוס

את החלק הראשון פתחנו בחזרה על ההבחנה מן השיעור שעבר, בין שאלות וטענות מטא אתיות לשאלות וטענות אתיות, ונתנו דוגמות. 

בהמשך, הצטרפו אלינו נואמי ורותם, שהציגו את מבנה הבגרות והקורס המקוון. 

בשיעור השני עברנו לעסוק במושג הבחירה. תחילה מיקמנו את שאלת הבחירה החופשית כתשתית לעצם הדיון האתי והדרישות החברתיות המוסריות, בוודאי אלו שנאכפות בדין. 

תשובה אחת לשאלה האם הבחירה היא חופשית מצאנו אצל אוה אילוז. קראנו מתוך המבוא והפרק הראשון בספרה מדוע האהבה כואבת, שבו היא מחילה את הביקורת שלה על הפרטת סוגיות חברתיות אל תחום הפסיכולוגיה והעזרה העצמית. גם בספר הזה כמו באחרים היא מדגישה את התנאים התרבותיים, כלכליים ופוליטיים שבתוכם נלקחת בחירה, כדוגמת בחירה רומנטית, שעומדת במרכז עניינה בספר הזה. כלומר, מבהירה כי הבחירה המתחפשת לחופשית איננה כזו, אלא מוגבלת ומוכוונת על ידי בעלי אינטרס. ניסינו לבחון מהם הגדרות המגבילים מראש החלטות מסוגים שונים, ומה תרומתו של ההיגיון הקפיטליסטי להפרטת הבחירה הרומנטית. מי מרוויח ממיקום האומללות האנושית בעצמי בלבד? אילו תעשיות מתפרנסות מאומללותם של האוהבים הנכזבים? וכיצד כל זה תורם לשימור השלטון ואי השוויון? כאן עצרנו לתרגיל כתיבה: ביקשנו מהם להציג בכתב בחירה חשובה שעשו, ולפרש בדיעבד את האקולוגיה של אותה הבחירה: מה - פסיכולוגית סוציולוגית - השפיע על בחירתם. 

לסיום ביקשנו שיחזרו בבית למסות שלהם, ויאירו את רכיב הבחירה בתוך הנושא שבחרו, בין השאר כדי להחזיר את המסה לקדמת הבמה.

 

בכיתה יב' עדי חבין ותמר חנה נקש רות

החצי הראשון של המפגש היה, מסתבר, בסימן כלליות. המשכנו עם ג'ון לוק ועם הבחנות כלליות. חשבנו על היחס של מונחים כלליים למניהם לממשות: האם הם אינם אלא תוצר של פעולות שכליות, שאין לו קיום מחוץ לשכלים? האם הם ישים מופשטים בעלי קיום משל עצמם? דיברתי (תמר) על החשיבות של השאלה ובמיוחד לדיונים שעוסקים באידיאות שמורכבות מאידיאות מסוגים שונים ("אופנים מעורבים", בלשונו של לוק – דברים שמצוינים על ידי מילים כמו גניבה, הצטדקות וכו'). הצגתי את הקשר בין המורכבות של האידיאות והמרחק ממה שלוק מזהה כמציאות מוחשית לבין הקושי בהפיכת מחשבה פרטית ספציפית לפומבית דווקא בנושאים שהם במרכז החיים בחברה. הראיתי גם חלוקה גסה לריאליזם ולנומינליזם ושכללנו זכרונות מאפלטון. חלפנו מרחוק על פני קראטילוס והרמוגנס. לפני ההפסקה דיברתי אולי באופן קצת יותר מדי כללי על יחסים בין שפה, מחשבה ועולם ועל הניסיון לנתק ביניהם או לקשור אותם או לתת קדימות לאחד מקודקודי המשולש המפורסם כשעושות/ים חקירה פילוסופית או יוצאים/ות למתקפה אנטי-פילוסופית.

בחצי השני שמחנו לארח את נואמי ואת רותם להסבר מפורט על הבגרות והקורס המקוון. טוב לדעת שהתלמידות יודעות שיש עוד חברות צוות בדרך רוח, ושתמר ואני לא מנסות לעבוד עליהן.

אחרי שהאורחות עזבו, מוקדם מהרצוי, פנינו לתרגיל כתיבה אוטומטית. במסגרת ההתמקדות בכישורי כתיבה, רציתי לתרגל את זה בייחוד למען התלמידות שמאוד קשה להן להתחיל או שהן מאוד מוטרדות מאיכות הביצוע שלהן, עד כדי שיתוק. אני מתכננת להמשיך בזה במהלך השנה. הסברתי קצת עם מי הטכניקה מזוהה ומה עשוי לצמוח ממנה, ושמתי סטופר לחמש דקות. שמחתי לראות שכולן כתבו (הנחתי שעלבונות עליי, אבל אולי אני סתם פרנואידית). אחרי הכתיבה ניסיתי להצביע על כך שבסיפור ״בורחס ואני״ הפיצול שחל בין ה״אני״ ו״בורחס״ נובע באיזשהו אופן מעיון של הכותב בכתביו, ובהמשך לכך ביקשתי גם מהן לעיין בטקסט שזה עתה כתבו, ולסמן משפטים, צירופי מילים או רעיונות שהופיעו על הדף ושהפתיעו אותם.

כתיבה אוטומטית נשארת פרטית, אז בלי לחלוק כלום עברנו לקריאת התרגילים שכתבו בשבוע שעבר, בעקבות משפטים שליקטו מהמרחב סביבן. שלוש תלמידות קראו, והיה מעניין לשמוע גם את המשפטים שבחרו וגם את הטקסטים שנבעו מהם. ניסיתי לעגן את סבב התגובות בשאלה בהשראת נטלי סארוט: אילו שכבות חשפו הטקסטים מתחת למילים? נדמה לי שבעיקר אני ״דנתי״ והן יותר ״התרשמו״, אבל, שוב, אולי אני עדה לא מהימנה. 

תגובות


  • Facebook

ליצירת קשר
liorp67@gmail.com
050-587-5544

דרך רוח

לקידום מדעי הרוח בישראל

(חל״צ)

bottom of page