top of page

אוניברסיטת בר אילן 08.02.2026

  • תמונת הסופר/ת: דרך רוח
    דרך רוח
  • 7 בפבר׳
  • זמן קריאה 3 דקות

שבוע 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. 


בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר

השבוע התחלנו בשמחה ובהתרגשות את סדנת המסות, נוסח קזין. הסתמן כי החלק הראשון של הסדנה יתקיים בשני שלבים, היות ומחצית מן הכיתה לא הגיעה, בעקבות מבחן במתמטיקה.

יחד עם התלמידים שהגיעו שרטטנו את מהלך העבודה שלנו בשיעור: מעבר על הנושאים והשאלות הראשוניות שניסחו בבית, ואחרי כן פנייה לכתיבה עצמית. הנושאים שחשבו עליהם התלמידים היו מעניינים, ונוגעים, ובאופן מפתיע, גם מאוד קרובים אליהם, ולחוויות החיים שלהם.

יכולנו לפגוש זאת ביתר שאת, בחלק של הקריאה. לא צפינו את מידת החשיפה, ובאופן מעורר השראה, התלמידים ידעו להתהלך בטון הנכון, ולנסח את שאלותיהם באופן כזה שמכבד את חבריהם, ושומר עדיין על גבולות הפרטיות שלהם. הם כתבו על חוויות של בדידות בחברה, אכזבה מעולם המבוגרים, רעיון ההתאבדות, השם שלי והיחס אליו ועוד. שאלות רבות עלו השולחן, וחשנו כי לפני כל כאחד מהם יש נתיב להלך בו להמשך הכתיבה, בשבוע הבא.

 

בכיתה יא' יעל איזנברג ואושי קראוס

הגענו לשיא של השנה מבחינת קושי לימודי; אני מתחיל מתחיל ומתחיל ללמד את ההקדמות של קאנט. וזה טקסט לא פשוט וחומר לא פשוט.

את קאנט קשה ללמד, ולא "רק" קשה ללמוד.

ואני מנסה בכל מחזור ללמד אחרת.

הפעם העזתי.

אני מנסה להצמיח הבנה של קאנט מתוך הביקורת של יום על המדע ובעזרת התלמידים. כלומר, אני לא מלמד קאנט

אנחנו מדברים.

מדברים על בעיית יום ומנסים להעלות דרכים לפתור אותה; להציל את המטפיזיקה, ואולי את המדע.

יש מוותרים; סיבתיות היא באמת פסיכולוגית לגמרי.

יש חדשנים; תפיסת הסיבתיות היא פרי התנסות התבונה במהלך אבולוציוני.

זה קנטיאני? אני שואל את עצמי.

נראה לי שכן, אבל אני עצמי – באמצע השיעור הזה – לא בטוח.

אנחנו משתמשים במטפורה של משקפיים ומנסים להבין איזה משקפיים יועילו לנו פה.

מתחילות להשמע תובנות מבעד לאנחות, אבל אני מתחיל לאבד תלמידים.

לאט לאט, העיניים בוהות בטלפון שכבר לא מאוד מוסתר.

אנחנו מדברים על מערכת הפעלה; למשל חלונות, או על תוכנה כמו וורד, ועל מה שכותבים בה.

אני מנסה לתפוס את המרקם של הסינתטי א פריורי, בלי להזכיר בשם.

אני נשאר עם שלושה תלמידים 😊.

אחרי ההפסקה, אנחנו רושמים את רשימת הנושאים שעליהם התלמידים כותבים את המסות שלהם.

רשימה יפה.

שנאה, אהבה, אובססיה וגם "למה?" או "ככה!", כמושגים.

המשימה שנותנת יעל.

לכתוב על עולם; העולם שלנו כאשר המושג שלי לא מתקיים בו.

מהו עולם ללא אהבה?

ללא אובססיה?

עולם ללא "למה?"?

התלמידים עובדים כעשרים דקות ומתחילים להקריא.

קשה שלא להתפעל.

הם רהוטים, הם חכמים ומקסימים.

קאנט החיה אותם 😊.

 

בכיתה יב' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

בשבוע שעבר נעדרתי מהשיעור כי הייתי חולה. כמה התגעגעתי! כל כך שמחתי על המפגש המחודש עם התלמידות, עם יפעל, עם אריסטו ועם סופוקלס. הכיתה שלנו נהדרת. מלאת חוכמה והתלהבות.

זהו השיעור השני בו אנו קוראות יחד את האתיקה הניקומכית של אריסטו. כהרגלנו, פתחנו במשימת כתיבה: תארי מיהו אדם מאושר. מבין התשובות, עלו כמה שמכוונות לדעתו של אריסטו: אדם מאושר הוא אדם השמח בחלקו, לא זקוק לכבוד, לתדמית או לעושר.

בשלב זה המשכנו את קריאתנו באריסטו, תוך שהרחבנו מעט את ההקשר – דיברנו עוד על אריסטו האדם, על מקומו בפילוסופיה היוונית ועל האסכולה הפריפטטית שלו.

את הקריאה ליווינו בשאלה המרכזית של חלק זה של הטקסט: מיהו אדם מאושר. למדנו לאורך הקריאה, כי אנו תרים אחר אושר שמקורו פנימי ולא חיצוני (ועל ביקורתו של אריסטו על תורת האידיאות של ידידו אפלטון – ביקורת שהוא מנסח בעדינות ובחמידות גדולה לאור אהדתו למורו); למדנו כי האושר, לדידו של אריסטו, כרוך בפעולה, וכן נזכרנו כי הפעולה אחריה אנו תרים צריכה להוות תכלית ולא אמצעי.

הקריאה לוותה בהתפעלות מאריסטו. נדמה היה שהוא צופה את התגובות שהטקסט עורר בתלמידות – כמעט בכל פעם בה מישהי קראה תיגר על טיעוניו, המשך הטקסט סיפק תשובה הולמת. אני אוהב לסיים שיעורים באמצע הטקסט, במהלך התנופה, כשאנחנו יודעים מהיכן נמשיך בעוד שבוע.

בחלקו השני של השיעור חזרנו אל סופוקלס. קטונתי מלספר עד כמה גאוני המחזה הזה, אבל אני יכול לדווח על פיות פעורים, שקט מתוח וקריאות התפעלות שעלו מן הקוראות. על אף שהיה כואב להתבונן באדיפוס, לא יכולנו להסיר את עינינו ממנו. הגיבור הטראגי שלנו לא שעה לתחנוני הסובבים אותו, והמשיך לחתור אל עבר סופו המר.

לאורך הקריאה בחלקו האחרון של המחזה יפעל הפנה אותנו אל מה שלא דובר – השתיקה של יוקסטה, נסיונות ההתחמקות של רועה הצאן, תפקיד ראש המקהלה, והשינוי שעובר אדיפוס לקראת סופו של המחזה. זה היה נורא וזה היה נפלא, ושוב הבנתי על בשרי מהו קתרזיס.

מטבע הדברים, אדיפוס משתלב בטבעיות גמורה עם האתיקה הניקומכית. בשבוע הבא נעמיק בשילוב של שני הטקסטים.

תגובות


  • Facebook

ליצירת קשר
liorp67@gmail.com
050-587-5544

דרך רוח

לקידום מדעי הרוח בישראל

(חל״צ)

bottom of page