אוניברסיטת חיפה 01.06.2026

שבוע 29 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

אתמול זכינו לביקורים מעוררי השראה ונדיבים עד מאוד. 

בחלקו הראשון של השיעור פגשנו את סיגל שלנו - כמשוררת, וגם כמסאית וחוקרת ספרות. אחרי היכרות בסימן של אוספים של כל אחת מאיתנו (וכה רבים הם! בדיקות קורונה, מדבקות, פותחנים/לשוניות של פחיות משקה, תקליטים, סימניות, ועוד ועוד). סיגל פתחה בקריאת השיר "מיומנה של מנהלת בית ספר", על המנהלת החתרנית שעושה מעשים שלא ייעשו, ומציבה מראה על הפחד הגדול שקיים בחברה, אצל אנשים, מפני הביטוי האמנותי, שאנשים מזדעזעים ממנו יותר מאשר מהדברים עצמם הקורים במציאות. השיחה התגלגלה להיבטים רבים - לחוויות בי"ס, בטקסים, ביומיום, לאופן קריאת השיר שמבליט את המוזיקה, הקצב שקיים בשיר (סיגל אמרה שככה בדיוק היא שמעה אותו במחשבות), לתהליך היצירה - עיבוד השיר מתוך סיפור שנכתב (בעקבות שאלה של מאיה - על ההבדל בין כתיבה סיפור לכתיבת שיר), ולעצם הכתיבה שתובעת עמדת התבוננות שמתחילה מהאישי אבל תמיד יש לה תוקף רחב יותר ומחשבה על הנמען, לקול של היוצר.ת - לזיהוי שלו. בעקבות שאלות, כמו האם את מתחילה תמיד בשורה הראשונה, ומתי התחלת לכתוב, סיגל קראה לנו גם את השיר הראשון שכתבה, בכיתה ד', "אני ראיתי עץ", שנכנס לספר השירה הראשון שלה, "מחלוטה". עומר שאל מה זה אומר, מחלוטה, וסיגל קראה גם את השיר שהוא תערובת של יידיש, ערבית ועברית, ושירים נוספים - מ"בוא נמציא אירוע", כולל השיר עצמו, "בוא נמציא אירוע", שהוא כולו עדות של לוחמת במילותיה שלה. שמענו גם קטע קצר של באך, בעקבות קריאת השיר "במרפאה" (ימי אמרה שזה מזכיר מטאל, ויערה אמרה שמוזיקה קלאסית היא הבסיס לכל הסגנונות). 

בחלקו השני של המפגש הגיעו אלינו יזהר מכיתה י"א ורותם, מדריכה ב"תנועת תרבות", שהעבירו לנו סדנה של יצירת פנזינים. הם הגיעו עם עגלה מרשימה, שכוללת "מדפים" עם פנזינים, מדפסת, חומרי גלם מגוונים (דבקים, מדבקות של חיות, של אותיות בערבית, דפים צבעוניים, חלקם מצוירים...). הם סיפרו לנו קצת על ההיסטוריה של יצירת פנזינים ומה זה בכלל פנזין, והנחו איך ניצור פנזין משלנו. אז ביחד עם כתבי עת, צילומים של תמונות וטקסטים פילוסופיים וספרותיים, וספר "אליס בארץ הפלאות" אחד משומש מאוד, התחלנו ליצור. ואיזה דברים נהדרים יצאו! ריאד יצר פנזין על תקווה; אלונה - על לולה, שאוהבת לראות סרטים ורוצה להיות שחקנית, אבל ההורים שלה רוצים שתהיה רופאה ("אבל לולה תעמוד על שלה ותהיה / שחקנית"); רוני - על הפחד להישאר לבד; עומר, בעקבות דקארט, על - "איך מוכיחים  שאתה קיים"; ימי - you may say I'm a dreamer - פנזין בעקבות חלום ("חלמתי שהביטלס עושים סדנת בישול בבית ספר שלי. ג'ון לנון היה עז..."). 

השעה שמונה הגיעה, ולא רצינו ללכת הביתה :)     

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

המפגש הלפני אחרון שלנו היה דל במשתתפים. בחצי הראשון למדנו את הסיפור היפה כל כך של המינגווי, "גבעות כמו פילים לבנים", ודיברנו על תאוריית הקרחון של המאסטר האמריקני, על דיאלוגים ומרחבים, ועל איך אפשר להגיד כל כך הרבה עם כל כך מעט.

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

הקדשנו את המפגש הלפני אחרון עם כיתה י״ב לפרזנטציות של כמה מעבודות החקר והגמר. ההתארגנות היתה ספונטנית. בהתחלה היו אלה נוי

 שכהכנה לאירוע סיום השנה הציגה את עבודת החקר שלה בנושא זכויות לבינה מלאכותית, ורותם שעתידה להגן על עבודת הגמר שלה בנושא ספרות זרם התודעה ופנומנולוגיה ורצתה להיעזר בבמה כדי להתכונן. יעל, נואמי וליאור הצטרפו אלינו לכיתה וזה הקנה אווירה חגיגית שעודדה תלמידות נוספות לעלות לקדמת הכיתה ולהציג באופן לא מתוכנן את עבודות החקר שלהן. רבקה דיברה על מוסר לעומת אותנטיות ב״שובר שורות״, אילה על תפיסת הגוף המערבית לעומת הבודהיסטית, וילי על האבסורד ב״הגלגול״ של קפקא, דרך קאמי.

היה מרגש לראות את הפרזנטציות שהוצגו בביטחון וברהיטות, שהציגו שאלות מעניינות ושטחו באופן מרשים את מהלך העבודות, ובכלל את ההיענות להציג בפני הכיתה, עם ובלי הכנה מראש.

בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל

האמת שלא היה שיעור. היינו בהכנות אחרונות לקראת סוף שנה, החלטנו שאנו לא מקריאים את העבודות שלהם כי אין טעם, ואנו נגיש קטע אמנותי קצר.

עלי הנשמה, החכם, האחראי והגיבור, עלי הקסום עבד עם עוד ארבע תלמידים על עבודת ההגשה וכמו כן עלי שקד עם האדי ועם עאהד על דברי סוף שנה במליאה. (אני נמרחת כאן כי כשאני עוברת ורואה את עלי על התלמידים אני ממש שמחה בשבילם, כזה מורה השראה) 

במקביל זיזי ואני חתכנו לאולם ריק עם מיקרופון, כדי להתאמן על קטע השירה שלנו במליאת סוף שנה. די לוזר.. המיקרופון, עבד חלש ממש ולא ידענו איך להגביר אבל לפחות סיפק לנו את היכולת להתאמן על העברת המיקרופון האחת לשנייה בדואט שלנו, מסקנות החזרה: מקווה שבמליאה יהיו שני מיקרופונים... 

אחר כך עבדתי ממש על לשכנע את אברהים שיקריא קטע קצר בעברית ושלא יהיה היסטרי, לא היה פשוט, הזעתי על זה, בסוף זה הצליח. כמו כן, קצת עזרתי לעאהד ולהאדי להתאמן על העברית שלהם בהקראה לסוף שנה. בקיצור הכנות, וקצת התכווצויות בלב, לכך שניפרד, אנחנו בהכחשה האמת. פשוט בהכחשה.