אוניברסיטת חיפה 25.05.2026

שבוע 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

אתמול פתחנו עם עוד קצת פסואה, נכנסנו יותר לעומק הביוגרפיה והיצירה של שלושה מההטרונימים שלו: אלווארו דה קמפוס, ריקרדו רייס ואלברטו קאיירו. 

קראנו גם מתוך ראיון של פסואה בו הוא מסביר שהמנגנון הנפשי שהוא מקור ההטרונימיות שלו מבוסס על עקרונות של דה-פרסונאליזציה וסימולציה שאינם מתבטאים בחייו של פסואה עצמו כלפי חוץ. דנו בהבחנה בין פיצול אישיות כאיזושהי הפרעה נפשית, לבין הטרונימיות שהיא בראש ובראשונה מעשה אמנותי פוליפוני. שאלנו גם האם יש הבדל כל כך משמעותי בין משורר שעוטה עליו דמויות שונות לבין סופר שלוקח על עצמו לדברר דמויות שונות (למשל בסוגת הרומן שאותה מנתח באכטין באמצעות מושג הפוליפוניה). 

לאחר מכן עברנו לחלק היצירתי.

בשלב הראשון כל אחד נדרש לבנות לעצמו הטרונים עם איזושהי "תעודת זהות" (שם, שנת לידה, מקצוע, תחביבים, אופי וכו' וכו'). 

בשלב השני עשינו "דייטים" בין הטרונימים, התלמידים התחלקו לזוגות/שלישיות וחקרו את ההטרונימים שלהם דרך שיחה בה התבקשו ללכת מעבר לשאלות ה"יבשות" לטובת היכרות עמוקה עם מי שמולם. דוגמאות לשאלות שהוצעו:

מה המראה הכי יפה בעולם לדעתך?

מה משמעות החיים לדעתך?

מה את/ה מעדיפ/ה - אטומים או גלקסיות?

היה מעניין להרגיש איך תוך כדי שיחה הולכים ההטרונימים ומקבלים עומק ואופי.

ולבסוף - הסתכלנו כל הכיתה (שכעת נראתה לי קצת זרה, כל אחד מתחבא מאחורי זהות שעוד לא ידועה) על הציור "הקריאה של סנט מתיו" של קראווג'יו (1600) וכל אחד ואחת היו צריכים לכתוב טקסט בשם ההטרונים שלהם בעקבות ההתבוננות בציור. וכך היה:

מגי, בת 6, סיפרה על טיול למוזיאון בו הפריעה למדריך סיור שטעה בתארוך העבודה של קרוואג'יו.

ז'אן, חובב ציפורים מהמאה ה19, תהה על מה המריבה. 

רוזלין, בת 41 מתל אביב שמתגוררת כעת בניו יורק, התרגשה מהשימוש באור וצל. 

ולסוניה, בת 30 (חובבת אגרוף ואופרות סבון) אלומת האור המגיע מהחלון הזכירה זרקור בזירת האגרוף.

לסיום, היה לנו זמן לעוד פעילות נחמדה - "בופה טקסטים" - פיזרנו חלקים מטקסטים שקראנו לאורך השנה, התלמידות שייטו ביניהם ובחרו פיסת טקסט אחת להגיב לה באיזושהי צורה (בטקסט תשובה, בציטוט, בשיר מחיקה...). היה כיף לראות את הפרצופים הנזכרים ולשמוע תגובות.

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

בחצי הראשון של המפגש סיימנו את הקריאה במיתוס של סיזיפוס - דיברנו על הקרב של סיזיפוס נגד האבן והאבסורד שהיא מסמלת, ועל הניצחון האפשרי שלו דרך קבלת גורלו ומציאת אושר בו.

לאחר מכן קראנו את הסיפור "נמלים" מקובץ הסיפורים "דורסים" של עבדכם הנאמן. דיברנו על ילדות, על שטיון, על ההכרה הנוראית, שקורית לכל אחד מתישהו, שהאהובים לו ביותר לא יהיו יום אחד, ואיך הרגע הזה ניתן לביטוי בספרות.

בחצי השני של המפגש עלינו לספריה והמשכנו בעבודת החקר. חלק מהכתיבה ממש מתקדמת, וכולנו תקווה שעד סוף השנה יהיו תוצרים טובים.

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

היום נערכה בחינת הבגרות במטאפיזיקה. בהצלחה לנבחנות ולנבחנים!

בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל

היתה סוף סוף נוכחות מרשימה ביותר, טוב נו, סיימו עם רוב הבגרויות. את השיעור הראשון העבירה רים. רים הגיעה אלינו במסגרת התלמדות בהוראת פילוסופיה, להעברת שיעור פילוסופיה בערבית. השיעור היה על הספק של דקארט. את הפירוט שלו כתב עלי שכמובן הבין מה נאמר, ואני הבנתי באופן כללי, כמו שרואים מטושטש בלי משקפיים, וכשהיה לי מסקרן מדי אז דימא או עלי תרגמו לי. נראה בכל אופן שהכיתה נהנתה. בשיעור שאחרי ההפסקה עלי ואני דיברנו עם הכיתה על מה שיקרה בשבוע האחרון במסיבת הסיום, תכננו תפקידי הקראה, ותכננו את המפגש הבא. ואז נשארתי עם הכיתה ועלי הוציא תלמידים בודדים לשם גימורים אחרונים בכתיבת העבודה. אני בשיעור שלי, איכשהו קודם כל מוצאת את עצמי נוזפת בהם שיזיזו את החת ילמדו עברית כמו שצריך, הם חיים במדינה שעברית היא השפה הרשמית בה והמדוברת בה בכל מקום והם צריכים לדעת עברית. שבוע הבא אנזוף בהם עוד קצת. אחר כך, בתרגומם המסור של האדי ושל דימא המשכתי קצת לספר להם על דקרט, על כך שהיה דתי ורצה להוכיח את אלוהים ולחדד את המהלך שלו, את המוטיבציה להוכיח את האל או לדבר את ההיגיון בכך שיש אל, מתוך תבונה, שתפנה לכל האנשים ולא מתוך דת, שאליה אנשים נולדים במזל זה או אחר. העליתי להתבוננות את העניין שאנו לוקחים מובן מאליו שהאמיתות הדתיות שלנו הן בטוח נכונות רק בגלל שנולדנו אליהן, ואיזה אמיץ וחכם דקרט שהוא באמת האמין באלוהים אבל ניסה באומץ לדבר אותו לחילוניים. אמרתי בספויילר שההוכחות שלו של אלוהים לא הצליחו מי יודע, אבל הוא נתן לנו את הספק המתודי כמתנה יפה ללמוד ממנה ולפעול על פיה בחיינו, כמובן בפרופורציות. הדגש החשוב של השיעור היה באמת לנסות להיפתח ולהטיל ספק גם במורים שלנו, ובהורים שלנו. וגם הטלת הספק כדי כן להגיע לאנשהו, ספק מתודי ולא רק כזה שמבאס לאנשים את החיים. היה נחמד ומעניין, ורץ לו השיעור ונגמר ואנו לא מאמינים שנשארו לנו רק עוד שני מפגשים. אהובים שכאלה.