אוניברסיטת חיפה 19.01.2026

שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

שיעור משותף לכיתה י' (ענבל ודניאל ) ולכיתה יא' (גל ועופר)

פתחנו את השיעור בהדרכה משותפת עם כיתות י' בספריה על כיצד צדים מקורות, מהם מקורות ראשוניים ומשניים, ועל אופן השימוש בכותר, מפתח חיפה, וכו'. הם שרדו יפה את הפלוריסנטים וההדרכה, ובשעה השנייה עברנו לשיעור משותף שהועבר בעיקרו על ידי דניאל פלדי ובסיועי הצנוע, בנושא קאנט והחידוש הסינטתי אפריורי שלו.

כיתות י''א סיימו בדיוק ללמוד על יום, כאמפריציסט וכשעון המעורר לדוגמות של קאנט, ונדרשו להסבר על כיצד שבר קאנט את המחלוקת בין הרציונליסטים לאמפריציסטים. המצגת של דניאל הייתה מעולה, והסבירה את המהפכה הקופרניקאית של קאנט, ונגעה גם בשאלות של חתירה לאמת, כיצד כותבים ביקורת בפילוסופיה וכו'. על אף שקאנט הוא בחור מעט קשוח להבנה, ניכר שהקהל הבין את המועבר והביקורות היו טובות מאוד באופן גורף. אין על דניאל, ואין על קאנט.

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

העבודה שלנו על כתיבת המסות-עבודות-החקר נעשית ברובה בכיתה, ולצד הכתיבה אנחנו קוראות יחד מסות שונות כדי להכיר, לעורר השראה, לאסוף כלים. את המפגש היום הקדשנו לז׳קלין כהנוב ולמסה שלה ״לזכור את מצרים״ שהכיתה מתחילה לקרוא.

בחצי הראשון צפינו בפרק ״העברים״ על כהנוב. חשבתי (עדי) שזאת הזדמנות טובה לראות איך סיפור החיים של הכותבת הוא באמת החומר שמתוכו היא יוצרת, ואיך הפרספקטיבה הספרותית-הגותית-פוליטית שלה התעצבה ממש מתוך ההתנסות האישית. בהמשך לשיעור שעבר שבו הכיתה התבקשה לכתוב דיאלוג, באיזושהי צורה, הצגתי את כהנוב כדוגמה נוספת לדיאלוגיות בכתיבה. לא בהכרח כצורה ״דיאלוג״, אלא כשיחה ערה בין רכיבי זהות, בין השקפות.

קיבלתי את הרושם שהסרט והדמות של כהנוב עניינו את הצופות (ייתכן?), וקיוויתי שההיכרות המוקדמת איתה תעשיר את הקריאה.

התגובות של התלמידות והתלמידים לפתיחת המסה היו מעניינות. הן הצביעו על הנושא ״זמן״ שמופיע במסה דרך המרחב הפיזי והגיאוגרפי הקונקרטי, ועל כך שאובייקטים במרחב (הפירמידות) ״מחזיקים״ זמנים שונים.

אחרי ההפסקה התלמידות המשיכו לכתוב את הטקסטים שלהן, ולקראת סוף השיעור ביקשתי

מכל אחת שתתאר בפני הכיתה מה עשתה בשעה האחרונה, מה כתבה או אילו קשיים נתקלה בהם.

בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל

פתחנו את המפגש בחזרה על אחד הטקסטים הקלאסיים של הסופר "אלג'אחז'", טקסט פרוזה עם מאפיינים ספרותיים על סיפורה של מרים, הדמות שמוזכרת ביכולתה לנהל משק בית ולדאוג לעתיד הבת שלה שהיא הכינה את חתונתה דרך חיסכון בקמח בנפח כף ידה.

לאחר הקריאה והדיון סביב הטקסט, פתרנו שאלת בגרות בשאלון 2024, וסיכמנו את הטקסט.

לאחר ההפסקה חזרנו אל תרגיל כתיבה מכוון דרך טקסט פתוח של המשורר הפלסטיני המנוח זכריא מוחמד. השאלה המוכוונת הייתה: לכתוב את האשמות שנטמנות בתוך הזיכרון שלנו או החטאים.

הטקסט של זכריא מוחמד:

השלכתי את המגל (المنجل) על האדמה,והותרתי לשמש שתקלֶה את בלוטיה בתנור לבדה,ונמנמתי נמנום קצר מתחת לסלע.

המגל הוא חטא גדול, יא שירין.והחיטה חטא גדול ממנו,והשמש חטא שלישי, גדול משניהם יחד.

כל מה שיפה הוא חטא.כל מה שהוא אותנטי הוא חטא.ולכן החיים הם שרשרת של חטאים.

וכל קטע שכתבתיהוא קטע מתוך מזמור התנצלות ארוךעל החטאים האלה.התנצלות על חטאים שעשיתיועל אחרים שלא עשיתי.

כי בחשבון האחרוןאתה אחראי לחטאך ולחטא זולתך.אתה אחראי לכפירתך ולכפירת אחרים.

אין אי מבודדשבו שוכנים החפים והחפים מאשמה.אין זרוע שלא הוציאה אש מניצוץ.

לכן אני מיטהר בשינה, יא שירין.נמנום מתחת לסלע,ונמנום דומה לו מתחת לעץ החרוב.

השינה היא פולחן, יא שירין,והעֵרוּת — כפירה.

ושם יונה קוראת תמיד על הענף,ואיש אינו יודע אם היא שרה או בוכה:״האם בכתה היונהאו שרה על ענף ענפה המתנודד?״

ואני רוצה לדעתמי היא היונה הבוכה על הענף כאן, יא שירין?האם זו את — או אני?

ואני רוצה לדעתמי הוא הצועק בקטע הזה, יא שירין?את — או אני?

השלכתי את המגל, יא שירין.חתכתי את החבל ביני ובינךכדי לדעת מי אני,וכדי שיתבהרמי מאיתנו הוא האשם,ומי הוא כפרת החטאים.

 אחרי קריאת הטקסט, הקדשנו 25 דקות זמן כתיבה, והשמחה הגדולה הייתה לשמוע את היצירות של התלמידות, למרות שחלק היה לו קשה להתחבר למשימה.