אוניברסיטת חיפה 23.02.2026

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

השבוע המשכנו בדיון שלנו על פנומנולוגיה ואיך היא יכולה להעשיר את הכתיבה שלנו.

פתחנו בחזרה קצרה על הנלמד בשיעור הקודם, ואז קראנו את השיר "הגיבונים" של נתן זך. 

בשיר ראינו איך זך משתמש בשני ערכים אנציקלופדיים זה מול זה באופן שאנה אבחנה יפה כאירוני. 

דיברנו על איך הוא יוצא מתוך הגדרות (בדומה לפנומנולוגיה השואלת את שאלת ההגדרה/מהות מהו X) וכן יוצר איזושהי הזרה ביחס לאנושי והחייתי, שמאפשרת למשהו חדש להתגלות.

לאחר מכן, עברנו לחלק היצירתי של השיעור שלנו, תרגיל כתיבה מתגלגל:

בשלב הראשון התלמידים והתלמידות בחרו מושג הנקשר למסה שלהם והעלו שאלות בנוגע למושג. (למשל: גורל - האם אפשר לשנות את גורלנו או שכל שינוי הוא בהתאם לגורל?). לאחר מכן, חיפשנו וכתבנו קלישאות והסתכלויות "יומיומיות" על המושג.

לאחר מכן עברנו לכתיבת רצף הנוגעת למושג/השאלה שהעלינו.

לאחר מכן, כתבנו בעקבות השיר של זך - התלמידים בחרו מושג נוסף (קשור או אקראי) וניסחו הגדרה אנציקלופדית למושג, ואז כתבו טקסט המחבר בין שני המושגים/ההגדרות. 

למשל: גורל-פצצה (אנה), זמן-חיים (ליהי), חברות-אנימציה (ימי), התבגרות-תמימות (עומר) ועוד. 

לבסוף, כל אחת חזרה למושג המקורי אותו חילצה המסה וניסתה לספק פנומנולוגיה שלו, ללכת מעבר ליומיומי, האנציקלופדי והקלישאתי אותם אספנו לאורך היום ואל עבר ניסוח של החוויה החיה של האובייקט.

אלכס למשל גילה שהעצב הוא דווקא רגש חיובי, שמניע אותו לפעולה.

רוני, שחקרה את מושג "הסביבה הפסיכולוגית" התרעמה על השאלה ה"משעממת" מי הייתי אם הייתי גדלה אחרת ואז צללה לתוכה. 

ליהי קשרה בין חיים וזמן (וזיהתה הדים היידגריאנים בתוך מה שכתבה)

ועוד ועוד.

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

יום הלימודים נחלק לשני חלקים: החלק הראשון הוקדש לעבודות החקר. הלכנו לספריה והתלמידים.ות המשיכו בהעמקה של היצירות השונות. כמעט לכולםן יש כבר שתי יצירות, ואנחנו בתהליך האינטגרציה המרתק של הפילוסופיה והספרות.

בהתחשב ביצירות וברצינות העבודה, אני צופה שיעלו תוצאות מרתקות ומפתיעות.

את החצי השני התחלנו בחזרה על סארטר והאקזיסטנציאליזם. דיברנו על עקרונות הפילוסופיה המרתקת הזו, וסקרנו את דמויות המפתח שבה, לקראת קריאה מעמיקה בשבוע הבא ב"האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם".

בחצי השני של החצי השני חזרנו ל-1984, קראנו על עבודתו של וינסטון במיניסטריון האמת ועל מחיקת העבר - כיצד הוא עסוק במחיקת כל ידיעה הסותרת את דעת המפלגה הנוכחית. דיברנו על הסיסמה המפורסמת: "מי ששולט בהווה שולט בעבר, ומי ששולט בעבר שולט בעתיד," הן בהקשר של הרומן והן בהקשר של ימינו, כשדיברנו על נסיונה של הממשלה לשנות את שמה של מלחמת חרבות ברזל ל"מלחמת התקומה" ועל רצונה למחוק את המילה "טבח" מהרשומות, ומה המשמעות של המעשים האלו.

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

המפגש התקיים באתר מפתיע - הבית של קובי! הכיתה כולה הוזמנה אליו לבנימינה לצפייה בסרט, רעיון שקובי הציע כבר בתחילת השנה והכיתה ציפתה למימושו בקוצר רוח.

קובי הבטיח ״נשנושים״ והימם את כולנו בשולחן אוכל ערוך ומלא סירי ענק ומאכלים של ממש. פסטה, סלטים, בגטים, בקבוקי סודה כיד המלך. כשהגעתי ראיתי את תלמידי י״ב רכונים מעל הצלחות, מרוכזים כפי שלא נראו מעולם. ניכר שכולם התרגשו ושמחו להתארח אצל קובי, והיה יפה לראות אותם כאורחים וחברים. 

אחרי הארוחה - היה קשה להיפרד משולחן האוכל - הכיתה עברה להשתרע על הספות ועל הפוף ולצד בובת נחש ארוכה שצצה מחדר נסתר. הסרט שנבחר: ״קן הקוקייה״. קובי הקדים את הצפייה בהסבר על הסרט, והתחלנו. תוך כדי הצפייה תהיתי מה חושבות התלמידות, שלפי השקט (מלבד לעיסות פופקורן, גרעינים שחורים ולבנים, פיסטוקים, בוטנים) תפס את תשומת ליבם. כשהסרט נגמר אדם אמר: ״זה אחד הדברים הכי יפים שראיתי בחיים שלי״. 

נחכה למפגש הבא כדי לשמוע את הרשמים מהצפייה.

תודה לקובי על האירוח הנדיב והשופע!

בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל

התכנסנו בכיתה, תלמידים וצידניות כי רמאדן. סחתיין שהגיעו בצום, לפחות סחתיין על החלק שצם. רצה הגורל המר ונפלנו עליהם כבד עם אפלטון ביום צום… אבל הנה, הם שרדו אז אני אספר. נזכרנו בקצרה במדינה האפלטונית, קראנו לה לצורך העניין אפלטוניה- שם בדוי. היא קמה כאמור מתוך צורך, וגם סוכם בהיגיון שהצורך של המדינה שישרת את הכלל, הוא שהכי טוב שכל אחד יעשה מה שהוא טוב בו, וכך תהיה מדינה משובחת. חנין העירה "וגם את מה שהוא הכי אוהב"- כאן הדגשתי שאני מאוד אוהבת לשיר אום כלת'ום וגם זיזי, אבל אני חובבנית וזיזי מקצוענית ויש לה קול מהמממם! אז בגדול כנראה שמי שתבחר להיות הזמרת הרשמית של אפלטוניה תהיה זיזי, ואני לעומתה בטח אלמד פילוסופיה ואשיר אום כלת'ום במקלחת ואלך להופעות של זיזי. המדינה בנויה כך כל אחד יעשה טוב את מה שעושה, וזה יעניק אפשרויות לחיי פנאי ובידור כי היא תתפקד מעולה. 

אמרנו שחלקי המדינה: רוב העם- יצרנים למיניהם, החלק של השומרים- צבא ומשטרה והחלק של השלטון. וכעת נבדוק את חלקי הסגולה הטובה, הלוא הם חכמה, אומץ, יישוב דעת (אנו קוראים לזה הרמוניה) וצדק, כפי שיבואו לידי ביטוי במדינה האפלטונית. שאלנו מתי נאמר על מדינה שהיא חכמה, איפה נמצאת החכמה במדינה? וראינו שאין צורך שכל אזרחיה יהיו חכמים אלא שיהיה שלטון חכם, שיחוקק חוקים טובים וינהל את המדינה בחכמה. השליטים צריכים להיות משכילים, בתחומים רבים כגון פוליטיקה יחב"ל, כלכלה, אבל לא רק, רחבי אופקים, אנשי רוח, כמובן שפילוסופים, כי פילוסופיה חובקת כל ובעיקר יודעים שהם לא יודעים, יודעים להקשיב למומחים, כאשר מה שמנחה אותם הוא טובת המדינה ולא השלטון. הם יודעים לשאול שאלות, יודעים להשתנות, ולא פועלים מאגו, ובטח לא בשביל להיות בשלטון, אלא שואלים איך אנו מנהלים את המדינה המורכבת שלנו על הצד הטוב ביותר. מדינה חכמה היא מדינה שהשלטון שלה חכם, ומנהל אותה בחכמה, מחוקק חוקים טובים וחכמים עבור כל הגוף הזה שהוא המדינה, על כל אזרחיה.

יצאנו להפסקה מוקדמת לטובת פתיחת צום. רימה שנשארה בכיתה, קראה לי וברוגע מקסים אמרה לי (בעברית! שזה מרגש כל פעם מחדש שהיא מעזה השנה לדבר עברית למרות הקושי) "אני לא מסכימה עם מה שאמרת בפעם שעברה על להט"בים, שזה טבעי אצלם והם נולדים ככה ושזה לא בגלל שזה טרנד, אבל אני מקבלת את זה שאני בורה בתחום, ושאני לא מספיק יודעת, כפי שאמרת, כי אני לא מכירה. אני באמת חושבת ב99 אחוז שאני צודקת, אבל החלטתי שבגלל האחוז אחד שאני לא, אני אקרא על זה, אני אקנה ספרים ואפתח לחקור את התחום." וזהו.. המשכנו מכאן את השיחה מחדש וכולי, להעלות נתונים וטיעונים אבל מכאן והלאה  who facking cares??? אני במשפט הזה האחרון,  אין לתאר מה עבר לי בגוף כשרימה אמרה את זה, האם היא תנטוש את גזענותה להטופובית העיקשת אי פעם? אני לא יודעת היא מצד אחד כה עמוקה וחכמה ומצד שני היא תוצר של חברה מסורתית נוקשה ממש! אבל ממש! וואיי עלינה ועל הדעות הקדומות הנטועות ומושרשות אצלה בשכל ובלב. אבל אז היא אמרה את זה ויצרה בי תחושות נוגדות מאז הפינוי לא הרגשתי ערבוב כזה לא קשור של תחושות. מצד אחד, הבטן שלי שאני כל היום מרגישה אותה כי שיניתי תזונה (החזרתי פחממות ינעל העולם) נעלמה מהמרחב, פתאום היא וכל הגוף שלי הפכו למשהו קליל ומרחף ומתעלה, התרוקנתי, התאדיתי כשהיא אמרה את זה, נעלמתי פיזית. הגוף שלי לא ידע איך להכיל את רגע החסד אז הוא פשוט התפטר בעדינות לכמה רגעים. מצד שני בראש שלי אני מדמיינת שאילו זו הופעת רוק- זה השלב שבו אני שוברת את הגיטרה על הבמה, בטירוף, שבעת רצון, נטולת שאיפות להמשך, שובררררת את הגיטרה בראבק!!!! 

זהו, חזרנו מההפסקה ובהמשך שמנו לב הפלא ופלא, שהמדינה האפלטונית לא דמוקרטית. והבנו למה. הרי אם כל אחד עושה את מה שטוב בו, ונרצה את מגדל העגבניות הטוב ביותר, וכן את אנשי ההיי טק, מה יותר חשוב מאשר שהשליטים יהיו אנשים שמומחים ומוכשרים לשלוט? בשביל לקבל מדריך למוזיאון אנחנו נבדוק קורות חיים וכישורים, אבל בשביל להנהיג מדינה, אפס ציפיות! בדמוקרטיה מספיק לשכנע אנשים ולעיתים על המכנה הכי עלוב, וזה עובד. אפלטון אמר שכמו שלא עושים הצבעה על החלטות רפואיות והולכים למומחה, כך אין זה הגיוני כלל וכלל לעשות הצבעה על הדבר הכי חשוב בחיינו, על מה שיקבע את כל הדברים הכי קריטים לנו החל מחיים ובריאות והמשך בזכויות ואפשרויות הגשמה. ועוד, דמוקרטיה בנויה כך שאינטרסים קטנים מניעים את השלטון ויוצרים פילוגים ומפלגות, ואז כל אחד דואג לסקטור שלו ולא לכל המדינה. מדינה חכמה היא כזו ששליטיה מחליטים וחכמים ומנהלים נכון את כל המדינה כגוף שיהיה הטוב ביותר עבור סך חלקיו. 

מתי נאמר על מדינה שהיא מדינה אמיצה? כאשר החלק החזק בה, עשוי מאנשים מובחרים שראויים לתפקידם וחונכו והוכשרו לשמור, אבל לא זה לא מספיק אלא מדינה אמיצה כאשר החלק הזה שמכיל את העוז, את כוח הפעולה, ישרת את השלטון, ואת החוקים החכמים שהשלטון חוקק. השליטים טובים ביצירת חוקים וכללים למדינה, וכשהשומרים יאכפו אותם בתוך המדינה או יפגינו את יכולותיהם וכוחותיהם בשמירה על המדינה, אז נאמר שהגוף הזה הוא גוף אמיץ, כי הכוח והכישרון לבדם לא יועילו מבלי שנפנה אותם לכיוון הנכון, הלוא הוא בחירת השלטון שעושה את מה שהוא הכי טוב בו- מנהל את המדינה בחכמה. הדגמנו על חוקים שיכולים להיות טובים למדינה כמו איסור עישון בתוך מבנה ציבורי וכיצד החכמה והתועלת של חוק זה לא שווה ללא אכיפתו. כך גם צבא חזק לא יעזור אם לא יקיים את החלטת השלטון לשמור על המדינה בדרך זו או אחרת. השומרים מקיימים בפועל את החכמה של השלטון וכשזה קורה אז המדינה אמיצה. 

מדינה היא הרמונית ומיושבת בדעתה, כאשר היא במצב שהאזרחים בעלי האינטרסים השונים מקבלים בנועם ובשגרה את החוק החכם שהשלטון חוקק לטובת כולם, בלי שצריך לאכוף אותו בכוח ובאגרסיביות, ואז כולם מבסוטים אל חמדולילה… 

כששלושת החלקים הראשונים של הסגולה הטובה מתקיימים במדינה, היא מאליה מכילה כבר צדק.

הדגשנו שוב שאפלטון לא חושב בגדול שהמדינה הזו יכולה להתקיים במציאות, אבל כשהוא חושב על מדינה אידיאלית זה המודל שלו ויש לו סיבות טובות. 

עם כל הצדק הזה שמנו לב שתלמידים למעשה ביום לא פשוט, אז החלטנו במקום להמשיך את החומר, לתת להם תרגיל כתיבה, שזה המועדף עליהם תמיד כאמור. "כתבו מהם היתרונות והחסרונות של מדינה דמוקרטית, בהתייחס למה שלמדתם מאפלטון" איזה הורסים הם, אם תכננו לשחרר אותם מוקדם כי בשבע הם גססו, הכתיבה לא רק העירה אותם, הם כמובן רוצים כולם להקריא, את הכל, ושכולם יקשיבו, אז יצא שסיימנו באיזה כמה דקות אחרי 20.00- ממש התעללות בימי רמאדן. מה שכן הם כתבו דברים ממש יפים שסיכמו וחיזקו את מה שלמדנו, לכאן ולכאן, אשתף רק בכמה פנינים שנאמרו שם: אברהים כנגד הדמוקרטיה כתב ש"חסרון בשלטון העם זה שהוא פועל מיצרים ולא משכל" (הרים להנחתה לשיעור הבא) רימה המדהימה והמתנשאת מעל כל אדם כתבה (משהו כמו… ) : "בדמוקרטיה  לאידיוט ולחכם יש את אותו משקל וכובד השפעה" והם כתבו דברים יפים רבים אך אסיים עם מה שזיזי כתבה- היא דיברה עם קצת צחוק והרבה אומץ על חסרונות הדמוקרטיה הישראלית ועוולות שישראל עושה כלפי ערבים, קצת גיחכה אולי ממבוכה נוכח המורה היהודייה שלה, ואמרתי לה שהיא צודקת, זה בשיא הרצינות מוכר וברור וידוע וטוב שאומרת את זה, ושתמשיך… והיא הקריאה: ועדיין עדיף לסבול את "הגיהנום" או את ה"חרא" (סליחה על המילה, גם היא התנצלה) של הדמוקרטיה בישראל ולחיות כאן, מאשר לסבול את הגיהנום ממדינות לא דמוקרטיות ערביות" איזה מאלפת. סיכמנו שזה מאוד מבטא את מה שאפלטון דיבר עליו, אם להיות מציאותי. ובלבי אני שואלת: למה כבר שברתי את הגיטרה בהופעה הקודמת???