אוניברסיטת בר אילן 27.04.2025

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן .

בכיתה יא' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

איזה ערב זה היה!

אני כותב את הסיכום בסיומה של המליאה. זה היה האירוע כה משמעותי, שאני יודע שבימים הקרובים עוד אמשיך לחשוב עליו ולעבד אותו. על כן, מה שאתאר עכשיו הוא רשמים מיידיים גרידא.

הערב התלמידות שלנו היו המורות, ואנחנו היינו חלק מצוות ההוראה יחד איתן. בעקבות אילוצים של הרגע האחרון, הערב היה בהשתתפות כיתה י' בלבד, מאחר וכיתה יב לא יכלו להשתתף. האכזבה הגדולה שהתעוררה בעקבות היעדרות כיתה יב, התחלפה באופי חדש שקיבל הערב. התלמידות שלנו למעשה לימדו רק את הצעירים מהן, והעבירו אותם סוג של מסע חניכה. בזכות היעדרות התלמידות הגדולות מהן, תלמידותינו הפכו במובהק מתלמידות למלמדות.

בימים האחרונים לקראת המליאה, בנוסף לציפייה ולהתרגשות, התעוררו בנו גם חששות. לא ידענו איך יראה הערב בפועל. מייד כשהערב התחיל, ניכר היה שהכל בסדר: היינו נהדרים! אני מרשה לעצמי לכתוב כך, על כמה נהדרים היינו, כי זו לא הייתה עבודה של יפעל ושלי. הערב הזה היה בתכנון ובביצוע של התלמידות ושלנו יחד, והבמה הייתה בראש ובראשונה שלהן.

לאורך החזרות וההכנות הרגשנו יחד היכן נכון שיפעל ואני נשתלב. קיבלנו על עצמנו תפקידים קטנים בלבד, שיתמכו בערב. זה היה מאוד נעים להרגיש חלק מצוות רחב שכולל את התלמידות כולן ואותנו. זו הייתה התחושה הערב: העברנו ערב כצוות, בשותפות. המחשה לאופן בו הרגשנו היום? לאחר שסיימתי את החלק שלי, ניגשו אליי כמה תלמידות בשקט, תוך כדי שהערב ממשיך, והחמיאו לי על חלקי – ממש בדומה לאופן שבו יפעל ואני ניגשנו לתלמידות אחרות להביע את הערכתינו על התפקידים שלהן.

כל מה שתכננו התממש ועף עלה על הציפיות. כל המשתתפים שהגיעו קיבלו דף מלווה ובו טקסטים ומקומות לכתיבה שהכינו התלמידות, וכן "מקלות הצבעה". הערב נפתח בדיאלוג של שתי חייזריות יודעות-כל, שהובילו אל משימת כתיבה: האם אנו בוחרים לדעת את האמת על קיומנו, מבלי שנוכל לחזור לאחור, או שמא נבחר להישאר בחיי נוחות מלאי בורות. לאחר שיתוף קצר, עברנו להצבעה עם "מקלות ההצבעה", בה המשתתפים הציגו את הכרעתם: גלולה אדומה או גלולה כחולה.

הערב המשיך עם כניסתו של אפלטון שלנו, בכיכובה של ג'ורג'יה, שהציגה את משל המערה. משם עברנו לקריאה משותפת של המשל (יפעל בתפקיד סוקרטס, מירי בתפקיד גלאוקון), כשברקע המוקרנת אנימציה המציגה את המשל. עצרנו את הקריאה במקומות שתוכננו מראש, בהם התלמידות שלנו הסבירו את מה שקראנו.

לאחר מכן הצגנו בקצרה את משל הקו המחולק של אפלטון, מתוך ההבנה כי רק ידיעת משל הקו המחולק תאפשר הבנה מלאה של הנמשל של משל המערה. משל הקו המחולק מציג את מבנה המציאות ואת תורת האידאות. 

משם עברנו על למה שהתברר בדיעבד כשיאו של הערב: חילקנו את תלמידות י' לארבע קבוצות קטנות, וכל קבוצה כזו זכתה בשתיים או שלוש מנחות מכיתה יא שלנו. התלמידות שלנו קיבלו כל אחת את מקומן כמורות והובילו דיון עם תלמידותיהן החדשות, באשר לנמשל של משל המערה.

בשיתוף שערכנו בסופו של הערב, רבות מהן ציינו את הרגע הזה בתור רגע השיא - הן בשל המקום שהן קיבלו להציג את ידיעותיהן, הן בשל התובנות שהתעוררו מעצם נקודת המבט שלהן כמורות ולא פחות מכך, מתוך המבט שהן פגשו בעיני תלמידי כיתה י', שהתבוננו עליהן. נדמה היה כי תלמידי י' מדמיינים לעצמם, איך בשנה הבאה הם יוכלו לעמוד במקומן וללמד את הצעירים מהם. לאחר מכן העברנו עוד משימת כתיבה, דיון קצר ומשחק משעשע בהשתתפות הקהל.

את הערב סיימנו ברגע דרמטי: כיבינו את אורות האולם ,שתי תלמידות האירו בפנס חזק מאחורי הקהל ורגמו לקהל להפנות את המבט אל האור. שאר התלמידות עמדו בחושך אל מול הקהל והקריאו בקול אחד את הטקסט הנפלא הבא, שכתבה רוני: 

הָעֶרֶב הַזֶּה, בַּמַּסָּע שֶׁעָבַרְנוּ בְּיַחַד, הִתְנַסֵּיתֶן וַעֲמַדְתֶּם אַתֶּם בְּהִתְנַסּוּתָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמְּעָרָה. 

בְּדוֹמֶה לַמָּשָׁל, נִסִּינוּ אֲנַחְנוּ לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשְׁכֶם אֶל הָאוֹר וּלְלַמֵּד אֶתְכֶן אֶת אָמָּנוּת הַלְּמִידָה. לְהַצִּית בָּכֶם אֶת נִיצוֹץ הַתְּבוּנָה. 

אַךְ זִכְרוּ – כְּמוֹ בְּמָשָׁל הַמְּעָרָה, הַמּוֹרֶה יָכוֹל רַק לְהַרְאוֹת אֶת הָאוֹר וּלְהַפְנוֹת אֶת מַבָּטוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד. הַהֶמְשֵׁךְ הוּא כְּבָר פְּרִי מַעֲשָׂיו וּבְחִירוֹתָיו.

הָעֶרֶב חָלַקְנוּ עִמָּכֶם מִפְּרִי תּוֹבְנוֹתֵינוּ וּתְבוּנָתֵנוּ אַךְ לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִכָּךְ. מֵרֶגַע זֶה, מִיָּד לְאַחַר שֶׁתֵּצְאוּ מֵאוּלַם זֶה, הַבְּחִירָה נְתוּנָה בִּידֵכֶם. אַתֶּם אֵלּוּ שֶׁתִּבְחֲרוּ מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַיֶּדַע. אַתֶּן שֶׁתַּחֲלִיטוּ הַאִם לְהַמְשִׁיךְ וְלָצֵאת אֶל הָאוֹר.

נכון שזה נפלא? זהו המסר של התלמידות שלנו, המסר של משל המערה.

את הערב כולו צילמנו בוידאו. עוד נצפה בו, על מנת להבין את כל מה שעברנו. זה היה ללא ספק שיא נהדר לשנה נהדרת. איזה כיף שלפנינו עוד שישה מפגשים לחגוג את הביחד שלנו.

זוהי כיתה מופלאה. הערב הזה ממלא אותנו בהתפעלות, בגאווה ובהתרוממות רוח.

בכיתה יב' של מורן בנית ושי אטר

השבוע התכנסנו לאחר המתכונת.

ברוב המבחנים הייתה תחושה שהשאלה שהתקשרה לספרות הייתה הקשה ביותר לתלמידים, ואולי בעיקר שהם פחות השקיעו בהתכוננות אליה. זה התבטא במבחנים שבהם בשתי השאלות שעיקרן פילוסופיה התלמידים קיבלו קרוב למלוא הנקודות, ובשאלה השלישית הרבה פחות (ולא בגלל שאני בוחן רחום ומורן בוחנת קשוחה). ניסינו לשכנע אותם שכדאי להם להשקיע בלמידה זמן ומאמץ סבירים גם בחלק הזה. 

סה״כ ציוני ההגשה טובים, ולא כי אנחנו רחמנים גדולים, אבל אנחנו מקווים שזו תהיה קריאת השכמה שתעזור להם למצות מה שאפשר מהלמידה שעוד נותרה. המשכנו בעבודה בעקבות הבחינה - עברנו על טעויות חוזרות או שאלות שעלו במהלך הבחינה. במובן הזה אני יכול לומר שכן קיבלתי מצידי משוב לגבי דברים שהיו לא ברורים, מקווה שעכשיו הם התבהרו.

בחלקו השני של השיעור התמודדנו עם ההתקלה שהותקלנו: להוסיף שאלה על אריסטו לבגרות - שלא הספקנו ללמד עדיין. אז אנחנו לומדים את האתיקה של אריסטו. זה חומר חמוד, ובמילותיה של מורן - יש משהו אסתטי בעקביות של העמדה שלו - בין המטאפיזיקה לאתיקה, בין מודל הנפש לתפיסת האושר. הוא גם לא מאוד מסובך, והיה נחמד לראות שנדמה שכן עשינו משהו בשנתיים האחרונות, כי על אף השעה, ועל אף נפילת המתח לאחר המתכונת, כן הצלחנו לקרוא מהאתיקה וללמוד. לצערי, הורגש שאנחנו לומדים ״לבגרות״, למשל כשהיינו בעיצומו של דיון מעניין לגבי תפיסת האושר - והמנעד של חוויות ששונות ממנו או מהוות חלק ממנו - והתקדמנו למרות שלתחושתי הוא לא מוצה. נמשיך בשבוע הבא.