יסודי בת ים 04.04.2024

השבוע ה-19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה:

(אופק נגאר)

קראנו קטע קצר מתוך ״אדה״ מאת ולדימיר נאבוקוב, העוסק בזיכרונות מהעבר. השאלות שנשאלו: האם פגעו בו באהבתו הראשונה? למה קרו לו בילדות ״צירופים בלתי צפויים״? למה כתוב ״כאב ראשון או חלום בלהות״, למה לא דברים טובים ודווקא ״אהבתו הראשונה״? למה ואן שיחזר את עברו הרחוק ביותר ולא השאיר אותו כפי שהוא היה? למה שמישהו ישחזר משהו שהוא כבר עשה – ועוד משהו ממש מפעם? השאלה האחרונה נבחרה (פה אחד).

מאיה – יכול להיות שקרה משהו. אולי הוא רוצה לחזור להיות חבר של מישהו מפעם, או לחזור לאכול משהו.

ירין – לא כיף לחזור לעשות אותו דבר פעמיים. כשאנחנו מטיילים בחו״ל עם המשפחה אנחנו חוזרים על אותן פעילויות וזה לא כיף.

גלי – נכון שזה לא כיף לעשות פעילויות פעמיים. כמו החלקה על הקרח או חדר בריחה.

אלמה – נכון שהרבה פעמים זה לא כיף אבל יש פעמים שזה כן כיף. כמו מבחן שאתה כבר התאמנת אליו.

גלי – לא תמיד אני זוכרת מה היה נכון ומה לא.

מאיה – אלמה צודקת, אם אני עושה מבחן חוזר אני יכולה לקבל יותר ציון.

אלמה – יש דברים בטיולים שכן כיף לעשות פעמיים, פארק מים למשל, אבל מתישהו זה כבר נמאס אז זה תלוי.

גלי – את גם יכולה לעשות את המבחן שוב ולא לזכור את התשובה הנכונה.

*אופק – ולגבי טיולים וחוויות?

גלי – לי זה לא נמאס.

אלמה – הסיכוי לטעות בשאלה שצדקת בה מאוד נמוך.

מאיה – אם נפטרים, אפשר לשחזר את הפעם שלא נפטרנו. אם מישהו נפטר משחזרים את זה אבל לא באמת. הוא מנסה לשחזר את זה והוא נהיה אותו בן אדם [אם] לא היה נפטר.

ירין – אם הולכים לפארק מים ויש מגלשות מפחידות שלא עשינו – אז אפשר ללכת אליהן. אפילו שזה עלול להיות מסוכן.

מאיה – נכון אפשר להיפצע או לטבוע.

*אופק – עלמה מה איתך, את חושבת על פעם לפעמים?

עלמה – אני חושבת על הילדות, בא לי לחזור לילדות. עכשיו אני צריכה לעשות מטלות בבית.

אלמה – אם אתה נוסע לאנשהו ורואה מקום שהיית בו באמצע הדרך, אז זה גם שחזור.

ירין – כשאני חושבת על הילדות אני כן רוצה לחזור לשם, אבל באיזשהו שלב אני כבר לא רוצה לעשות את זה. למשל אני לא יכולה להיכנס לכסא אוכל [של תינוקות], יש דברים שאי־אפשר.

מאיה – אני הלכתי לבית־מלון בתורכיה. עכשיו [במלחמה] אני והמשפחה שלי לא רוצים כבר ללכת לשם.

אלמה – לירין, אבל את תראי כסא תינוק וישר תיזכרי. יש אנשים יש אנשים שזוכרים איך הם היו כתינוקות.

עלמה – אני לא יכולה להיכנס לכסא תינוק, אבל כן לנדנדה של התינוקות.

גלי – מקודם עלמה אמרה שהיא עושה עכשיו מטלות [בבית], ואני גם ככה. בגלל זה אני גם רוצה לחזור לילדות.

אלמה – גם אני משחזרת דברים מהעבר.

מאיה – לפעמים אני מצליחה לשחזר דברים. למשל היה לי פלייסטיישן, עשינו על האש עם המשפחה והיה כיף. ואני יכולה לשחזר את זה, זה כיף.

ירין – גם אני רוצה לחזור לתורכיה הבעיה היא שאי־אפשר.

גלי – גם אני הייתי רוצה לחזור למשחק כזה, שלא הרשו לי לשחק בו כי שיחקתי כל שעה, בצהריים ובערב.

אלמה – יש פעמים שאי־אפשר לשחזר. יש בעבר שלנו זיכרונות ותמונות. כל מיני דברים שעשינו והיינו במקומות. וזה קשה [לזכור הכל].

מאיה – יש דברים ששוכחים ואז אי־אפשר לשחזר אותם.

גלי – גם אני רוצה לשחזר את זה וגם אי־אפשר. יש רצון, אבל זה דברים שאי־אפשר לעשות.

עלמה – סבא שלי נפטר לא מזמן ואני רוצה שהוא יחזור. אי־אפשר לשחזר את זה.

מאיה – אם סבא נפטר, או מישהו שלא הכרתי, אי־אפשר לשחזר [את זה]. כמו סבא רבא־רבא, כי לא הייתי חיה.

אלמה – אי־אפשר לשחזר כי לא היית שם. את יכולה לראות תמונות אבל לא להבין מה היה, כי לא נולדת.

עלמה – את לא היית חיה אז את לא יכולה לשחזר את זה.

גלי – אי־אפשר לשחזר כי לא הייתי בחיים כשסבא רבא שלי היה חי.

ירין – כן אפשר לשחזר דברים כשישנים או חולמים, אז אפשר לשחזר. וגם אפשר קצת לשנות את החלום. למשל אפשר לעלות על המגלשה הכי מפחידה שבמציאות לא עליתי עליה.

אלמה – אם לא היית באותו מקום, ואת חולמת... או שכן היית אבל לא עלית על המגלשה המפחידה, אז זה לא נחשב שחזור. אם בחלום את כן עולה.

ירין – זה כן נחשב, אם עושים שינויים קטנים – גם בחיים לא תמיד נשארים אותו דבר. ואז גם אם נחזור לאותו מקום, לא בטוח נעשה אותו דבר בדיוק. אולי נעשה דווקא מה שעשינו בחלום.

גלי – לי קרה שהחלום המשיך לי למחרת. ציפיתי שהוא יתגשם אבל הלכתי לישון שוב והחלום המשיך.

עלמה – אני חלמתי שסבא שלי מתקשר אליי ואומר לי שהוא חי. ואז אמא שלי באה אליי ואמרתי לה שהוא חי. בסוף זה לא היה נכון.

*אופק – לגבי השאלה של מאיה, למה להשאיר את העבר כמו שהוא היה? וגם למה לא להשאיר אותו כמו שהוא היה?

ירין – כדי לשחזר חלום צריך לפני השינה לחשוב על הדמות [מהחלום] ואז הוא פשוט יופיע בחלום.

אלמה – לגבי אופק, אולי הוא לא רוצה להשאיר את העבר כמו שהוא כי הוא עשה מעשה רע והוא רוצה לתקן.

גלי – לגבי עלמה, אמא שלי סיפרה לי שהיא חלמה שהיא פוגשת את סבא שלי שנפטר, והוא אומר לה שהוא היה צריך חופש אז הוא הלך. והיא כעסה עליו אבל נתנה לו חיבוק.

אלמה – גם אני חלמתי חלום כזה וזה היה עצוב.

מאיה – לגב ירין, אם הדמות שרוצים שתופיע הייתה מפחידה זה היה סיוט.

גלי – אלמה זה קרה לך שבאמצע שיעור חשבת עליו וזה גרם לך לבכות?

אלמה – על סבא שלי בכיתי הרבה פעמים. ואני גם הרבה פעמים חושבת מה היה קורה אם הוא לא היה מת, אם אנשים היו נשארים לנצח.

גלי – אני חושבת על מה הייתי יכולה לעשות איתו.

*אופק – [מנסה לכוון לשאלה של אלמה, מה אם אנשים היו נשארים לנצח...]

מאיה – אני לא חולמת עליהם כי הם כולם לא נפטרו.

ירין – אצלי סבתא רבתא נפטרה וזה היה עצוב כי היא הייתה היחידה.

גלי – שלי כן נפטרו ובחלום אני לא יכולה לשלוט בזה כי אני מתגעגעת אליהם.

אלמה – גם לי הייתה סבתא רבתא שמתה וזה היה עצוב, והיא השאירה לנו כלב שמזכיר לנו אותה וזה עצוב.

גלי – סבתא שלי כל הזמן מעמידה תמונות של סבא שלי, וכשאני שומעת שירים מסוימים זה מזכיר לי אותו ואני מתחילה לבכות.

*אופק – [משתף קצת על סבתא שלי שנפטרה...]

ירין – לפני חצי שנה בערך, יום לפני המלחמה עשינו על האש, ומאז המלחמה לא ראיתי את אותו הפארק וזה ממש עצוב.

מאיה – גם אני יום לפני כן עשיתי על האש.

אלמה – גם אני, היינו בטיול בקיבוץ בצפון... [משתפת על היום הראשון למלחמה].

כאן הסתיים הדיון בערך. כל אחת שיתפה עוד קצת על תחילת המלחמה ועל השביעי באוקטובר. על האזעקות, על הפחד, על שזה בא בהפתעה, על טיולים שהתבטלו וכו׳. השיחה הייתה רגשית ותרמה לגיבוש הקבוצה עם התלמידות החדשות שהצטרפו (גם השיחה על סבים וסבתות הייתה טובה במובן הזה), אבל מבחינה פילוסופית היא פחות קידמה את הדיון. החלק המעניין ביותר בדיון הפילוסופי היה, בעיניי, הויכוח הקטן שנפתח בין ירין לאלמה לגבי האם זה נחשב שחזור אם אני משנה חלק מהפרטים או לא. אהבתי את הטיעון של ירין ש״גם בחיים דברים לא נשארים אותו דבר״ – הפנייה ל״חיים״ כמקור תיקוף היא מעניינת בעיניי.

(הדר הירש):

הדיון הפילוסופי בבת ים נפתח עם טקסט שהבאתי מספר של ולדימיר נאבוקוב שעוסק בהזכרות.

השאלות שנכתבו:

למה צריך  להתייחס בעיקר לצירופים?

מי היתה אהבתו הראשונה?

למה ואן שיחזר את עברו?

למה הוא אומר שצריך להתייחס לדימויים מילדותו כצירופים בלתי צפויים, הרי בדימוי שזוכרים אותו מה יכול להיות לא צפוי?

מה הקשר בין הקטע שקראנו לזיכרון?

למה ואן נזכר דווקא בזיכרונות הרחוקים ביותר ולא בזיכרונות קרובים?

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות.

נויה ר- בגלל שאולי היה בזה משהו כיפי שהוא נזכר בו. אולי בזמן שהיה קרוב הוא לא היה עם המשפחה,  לא יצא לטיולים

גאיה- זיכרונות זה דברים שקרו לא במיידי, לא לפני כמה ימים.  כשאתה ילד אתה חווה חוויות כפיות כי אין לך אחריות . כשאתה טס למשל עם ההורים הם אחראים על המון דברים. זה מלחיץ. הילדים רק נהנים.  זיכרונות זה דברים טובים שיש לך בראש.  אני לא זוכרת דברים רעים כי אני לא רוצה להזכר בהם

דניאל- אולי הוא רוצה להיזכר בדברים מהעבר הרחוק כי הילדות שלו היתה יותר מעניינת

שירה- זיכרון זה משהו מהעבר הרחוק, לא מלפני כמה ימים

דניאל- כשאתה ילד אין עליך הרבה אחריות. אם אתה בן 12 יש לך אחריות. למשל להקשיב להורים,  לעשות שיעורים. זה סוג של דברים שהם שלך, אך ורק שלך

אלמה- למה הוא נזכר באהבה הראשונה שלו? מה זה היה האהבה הזאת? אולי זה זיכרון רע?

נויה ר- דניאל צודקת.  אין עליך אחריות כשאתה קטן. כשאתה בן שש יש כבר הרבה אחריות

אני- יש סוגים שונים של אחריות?

נויה ר- בגיל 11 יש דברים שאני אחראית עליהן כמו לעשות כביסה, לטפל באחים הקטנים שלי, להכין שיעורי בית.  בגיל שש יש חובות קלים. האחים הגדולים מטפלים בך

גאיה - זה הפרש גילאים.  כשאתה גדל גדלה אחריות. כשאתה בן 12 אתה צריך להצטיין, להשקיע בלימודים.  כשאגדל עוד קצת כבר יהיה לי מותר לנסוע לבד באוטובוס למשל

שירה- כשאתה גדול יש הרבה דברים שאתה יכול וצריך לעשות ולכן האחריות גדולה. כשאתה קטן אתה עושה פחות דברים והאחריות שלך קטנה בגלל זה. קטנים צריכים להשקיע, אבל לא כמו הגדולים

אלמה- איך בסוף תמיד מגיעים לדבר על בית ספר?

דניאל- עם האחריות שגיאה דיברה עליה מגיעה גם אשמה. אם לא תהיה אחראי על דברים אז יאשימו אותך. יש אנשים שרק דעתם חשובה בעיני עצמם

נויה ר- יש מי שלא לוקח אשמה על מה שהוא עשה.

גאיה - למה מדברים על זיכרון? כי כל דבר שנזכרים בו זה זיכרון,  זה דבר שקרה. לא נזכרים בדמיון אלא בדברים שקרו לך פעם. אני חושבת שהקטע מדבר על זיכרון והגענו לדבר על בית ספר כי הגענו בשיחה לדבר על אחריות

אלמה- למה תמיד הגדול מסתבך והקטן לא? זה לא תמיד צודק

נויה ר- אם האח הקטן לא אומר אמת על מעשה רע שהוא עשה אז האח הגדול יכול לקחת את האשמה עליו כדי שאחיו לא יקבל עונש

נויה כ- למה להגיד את האמת? עדיף לי לשקר

גאיה- תינוקות. לא באמת מסתבכים

אלמה- זה גם יכול להיות שהאח הגדול בן 20 והקטן בן 19

גאיה (בחיוך)- תמיד מאשימים אותי כי אני גדולה

שירה- אם אני רבה עם אחותי תמיד יאשימו אותי כי אני יותר גדולה

דניאל- יש אנשים שהם פרפקציוניסטים. הכל צריך להיות  בדיוק כמו שהם רוצים. כדי להיות כזה צריך הרבה אחריות והרבה ביטחון עצמי,  כמוני. גם אני כזאת.  בגלל זה  ההורים שמים עלי יותר מידי אחריות

נויה כ- אני משקרת לפעמים כדי להציל את עצמי. אם אני מחייכת אמא יודעת שאני משקרת ואז היא כועסת. היא לא נותנת עונש. היא רק כועסת אז זה לא נורא

לירי- אם תשקרי הרבה אז בפעם שתגידי את האמת היא לא תאמין

גאיה- אם אני רבה עם אחותי תמיד מאשימים אותי. זה מעצבן אותי שההורים שלי שומרים את כל החוברות שאני עשיתי בהן את שיעורי הבית כדי לתת לאחותי כשהיא תגיע לכיתה ה'. זה מעצבן כי איך היא תלמד ככה?

דניאל- כשאני רבה עם אחותי אז אני אומרת תמיד "בסדר,  השלמנו" רק כדי לא להמשיך לריב, אבל זה לא בהכרח נכון

נויה ר- לדעתי גם שקר לבן לא יפה לדבר כי אתה צריך לקחת אחריות וללמוד מהטעויות.  בגלל זה לא צריך לשקר. תגיד את האמת ואז יסבירו לך איך ומה לעשות כדי לשפר.

עם האמירה הזאת, מלאת האמון בזולת, סיימנו את הדיון שלנו