יסודי בת ים 05.01.2023

שבוע תשיעי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. הנה לפניכם מה שהתרחש שם בחמישי האחרון:

אופק נגאר:

פילוסופיה:

קראנו עם התלמידים קטע מתוך ספר של ג׳מי בנת׳ם, אבי תורת התועלתנות, העוסק ביחס מוסרי כלפי בעלי-חיים. במהלך הקריאה פירשתי מילים לא ברורות, ובסוף הקריאה שאלתי אותם על מי מדבר הטקסט. בהתחלה הם ענו על הצרפתים והשחורים, אבל אז קראנו שוב את השורות האחרונות והם ענו שהטקסט מדבר על בעלי-חיים.

השאלות שנשאלו: איך הכותב חשב לכתוב את זה? מה הטקסט אמור להביע? למה הצרפתים רוצים לפגוע באנשים שחורים? על מה מדובר בטקסט? למה הטקסט כל-כך ארוך? ולבסוף: למה לבנת׳ם היה חשוב לכתוב את זה? השאלה האחרונה נבחרה.

מאיה - אולי הוא ראה דברים ורצה להגיד אותם.

ליאור - זה היה בתקופה שלא נתנו לאנשים [לעשות דברים]. אנשים בישלו, דאגו לבית, ולא בחרו. וגם עשו כל מיני דברים לאנשים חומים - אפליה, גזענות.

ליאורי - בתקופות האלה לא הייתה מודעות לזכויות של שחורים ונשים, והוא רצה להעלות את המודעות.

ליאור - בטח ידעו שיש זכויות רק לגברים.

ליאורי - התכוונתי להגיד שהם לא ידעו שזה לא בסדר לעשות את זה.

גיא - מה זה אפליה?

רוי - אפליה זה כשמישהו [מנהיג] אומר משהו שהוא רוצה שיעשו ואנשים אחרים מתנגדים לזה.

אופק - זו לא אפליה, זו סרבנות.

עדי - אפליה זה כשנותנים רק למישהו אחד משהו ולשני לא.

ליאורי - אם יש מישהו שהוא לא אותו צבע עור למשל, אז מפלים אותו ושמים אותו בצד ולא מביאים לו זכויות, גם נשים למשל.

מאיה - לא הבנתי.

ליאור - אפליה זה משהו שמישהו לא מקבל את מה שהאחר מקבל. [דוגמה של משחק של מכבי מול בני סחנין, שלא הגיעו אוהדים של בני סחנין]

ליאורי - זו לא אפליה, כי זה מה שיש לאוהדים, אם היה יותר [אוהדים] היה יותר מקומות ישיבה.

עדי - זה לא אפליה כי אם הם אוהדים קבוצה מסוימת זו זכותם.

ליאור - זו אפליה של האצטדיון שלא מכיל מספיק כסאות.

רוי - זה לא אפליה כי בקבוצה אחת [של אוהדים] יש יותר אנשים ובשנייה פחות.

ליאורי - כשיש משחק במגרש בית של קבוצה מסוימת, הם מביאים 2-3 יציעים לאוהדים של הקבוצה השנייה.

עדי - זה לא אפליה, מותר להם לאהוד קבוצה אחרת וקבוצה שנייה לא.

רוי - זה לא קשור לאצטדיון, יש אנשים שאין להם כוח להגיע לאצטדיון ואולי הוא גם רחוק.

ליאורי - אם יש אפליה זה לא לגבי הכמות [של האוהדים] אלא לגבי האמירות והזכויות של הקהל. לא רוצים שתהיה אפליה במגרשים, אז מביאים זכויות, כמו אבוקות שמכניסים וזורקים וזה לפעמים עוצר את המשחק כי הם [האוהדים] זורקים על הדשא.

אופק - [נותן דוגמה של מסיבת יום-הולדת, שמזמינים למשל רק את הבנים בכיתה].

ליאורי - זה לא אפליה כי אתה עושה מסיבה רק לבנים, עם דברים לבנים.

אופק - ומה אם בת בכל זאת רוצה להשתתף?

ליאורי - אם אני מזמין רק חברים זה לא אפליה, אם זה רק בנים אז אולי זה אפליה.

מאיה - זה אפליה כי אם לא מזמינים אותך ואת כל הילדים כן אז ברור שזה אפליה, אבל אם זה הפוך שמזמינים רק ילד אחד ואת השאר לא זה לא אפליה.

רוי - חייבים להזמין את כולם, אבל אם יש מגבלה של אנשים אז זה לא אפליה.

אופק - אז זה לא קשור ל״רק בנים״ אלא למגבלה של אנשים.

רוי - כן, אם יש מגבלה נגיד ל-5 ילדים.

ליאורי - אם מאשרים לך רק 5 חברים אז זה יהיה החברים הכי טובים. וגם אם מאפשרים לך יותר אבל אתה רוצה רק חברים הכי טובים זה לא אפליה.

ליאור - אני חושב שזה לא אפליה, רוי צודק כי נותנים לך סכום אחד של ילדים, נגיד 12 ואז אי אפשר להביא את כל הכיתה שזה 24.

מאיה - אפשר לעשות את זה גם לא בבית, אם אומרים לך רק 12 אפשר לעשות בגינה.

רוי - אם אני רוצה להזמין רק את הבנים אבל אני כותב להם בקבוצת ווצאפ עם הבנות אז זה אפליה וזה גם לא יפה כי הן רואות, אז או שפותחים קבוצת ווצאפ נפרדת ליום-הולדת או להגיד לילדים בבית-ספר.

ליאורי - בכל מקרה לא הייתי מזמין את כל ה-16 אפילו אם היו נותנים לי, הייתי מזמין רק את החברים הכי טובים.

אופק - [מפנה את תשומת הלב של הילדים למשפט מתוך הטקסט שסביבו בעצם נסוב הדיון: ״מהן אם כן התכונות האחרות המסמנות את הקו הבלתי-עביר שבין הישויות שיש להתחשב בהן לבין כל השאר?״ אני מסביר את המשפט ושואל אותם, מה דעתם, מה הם הקריטריונים להחלטה במי צריך להתחשב ובמי לא?]

ליאורי - למה לנכה מותר לחנות בחנייה רגילה?

ליאור - אישה בהריון שנוסעת באוטו מותר למי שמסיע אותה לחנות איפה שהוא רוצה.

מאיה - איך אנשים נכים נכנסים לאוטו?

אופק - [אחרי התייחסות קצרה לשאלה של מאיה] - למה פרה אנחנו אוכלים וכלב מלטפים?

ליאורי - זה העדפה אישית. אנחנו מעדיפים לקחת את הכלב כחיית מחמד ואת הפרה כאוכל. יש מקומות מסוימים כמו סין שאוכלים כלבים, ויש מקומות כמו הודו שאסור להרוג פרות כי זה קדוש.

רוי - אני מהאנשים שהכלס שלי הוא בשבילי כמו בן-אדם, כל מה שקורה לי בחיים אני מדבר איתו. ואני חושב שיש אנשים שלא אוהבים חיות מחמד, ולא רוצים ללטף חתולים כי אולי מפחדים.

ליאור - [סיפור על כלב שהם מסרו לאימוץ]

ליאורי - לפי דעתי חיות מגדלים / אוכלים לפי העדפה אישית, כמו תרנגולות שיש אנשים שמגדלים בשביל אוכל ויש כאלה שמגדלים לא כדי לאכול.

אופק - וזה לא אפליה?

ליאורי - לא.

אופק - איפה עובר הקו? במי מתחשבים ובמי לא?

רוי - אם יש חיות לא כמו כלבים וחתולים אז לא מתחשבים בהם, אבל צריך. כי הן חיות, ממש כמונו, דומים לנו. כמו בן-אדם, אבל חיה. יש אנשים שלא אוהבים סוג ספציפי של חיה אז הם לא מתחשבים.

ליאורי - אם יש חיות שאנחנו אוכלים את הבשר שלהן, אז למה בני-אדם אחרים מעדיפים לאכול את הבשר של בני-אדם אחרים? למה זה אסור לאכול בני-אדם, ולאכול חיות מותר?

רוי - גם חיה אסור לאכול, כמו שלא אוכלים בן-אדם גם חיה. אני משתדל לאכול כמה שפחות.

ליאור - אני אוכל הרבה בשר ואוהב מאוד בשר. בן-אדם הוא בן אנוש, הוא יכול להיות העתיד של המדינה. אם אתה תהרוג הרבה אנשים [בשביל לאכול אותם] יכבשו את המדינה בקלות, ילד שיש לו כוחות פיזיים טובים, הצבא יכול לגלות אותו ולתת לו את היחידה שהוא רוצה, אני למשל רוצה להיות בצנחנים.

ליאורי - בעלי-חיים הם בעלי-חיים, ואנחנו גם סוג של בעלי-חיים כי יש לנו חיים. אז למה בעלי-חיים אחרים, שאם הם לא היו אז העולם היה מפסיק להתקיים, אותם מותר לאכול ובני-אדם אסור? אני חושב שאנשים מתייסחים לחיות כאילו הן לא יכולות להועיל, מבחינה של טכנולוגיה, הן לא מפתחות את הטכנולוגיה, ואפילו הורגים חיות למען המדע [ופיתוח הטכנולוגיה].

רוי - בני-אדם זה כמו בעלי-חיים, כי הם [בעלי-החיים] אפילו יותר חכמים מאיתנו.

ליאורי - חיות הן לרוב לא יותר חכמות, יש להן פחות IQ, פחות שכל והשכלה. אחרת למה הם לא יכולות להבין אותנו, את השפה שלנו, לעמוד או לתקשר?

מאיה - הן יכולות להבין את השפה שלנו.

רוי - הן יותר חכמות, אבל הן לא מתקשרות איתנו באותה שפה, אלא בשפה אחרת, שפה משלהן. הן מבינות אותנו אבל לא עונות באותה שפה.

ליאורי - בודקים את זה כל הזמן בניסויים, ובכל מקרה מבחינת IQ יש לאדם יותר.

כאן תם הדיון, ולסיכום קראתי להם שוב את השורות האחרונות בטקסט, שמציגות את העמדה של בנת׳ם לפיה הקריטריון הוא לא יכולת שכלית או דיבור, אלא היכולת לסבול.

הדר הירש:

פילוסופיה:

הגיעו הפעם שמונה ילדים מהקבוצה שלי. התכנסנו אחרי ארוחת צהריים למפגש. הטקסט היה של ג'רמי בנתם מתוך  "מבוא לעקרונות המוסר והחקיקה" ונגע למוסר מול בעלי חיים.

השאלות שנכתבו:

למה מדברים  פה על בעלי חיים? מה הטקסט אומר? " האם זו יכולת חשיבה רציונלית או שמא יכולת דיבור "? "גחמותיהם", על מה מדברת המילה הזאת? למה מספר הרגליים אינו מהווה נימוק לזנוח יצורים? אלין- למה צריך להתחשב בכולם אותו דבר?

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות.

אלין- בני אדם לא מוזנחים. חיות מוזנחות.  תלוי מתי. לא תמיד. יש גם אנשים  מוזנחים, לפעמים שלא מרצונם. החיות לא מוזנחות. כלבים הם מטופלים,  חיים בבית. יש מי שמאמץ כלב ואז מתעלל בו. אסור לעשות את זה.  הכלב הוא חברו הטוב של האדם. החיות בטבע מוזנחות כי אף אחד לא מטפל בהם

אלמה- בני אדם יותר מוזנחים. יש כאלה שעושים  עליהם חרם

גאיה- מסכימה עם אלמה. בני אדם מוזנחים יותר מחיות. חיות לא יודעות לאכול עם סכו"ם

דניאל בת- חיות ובני אדם לא מוזנחים באותה מידה. מעטים הם האנשים המוזנחים בעולם

אלמה- יש אנשים שמאמצים חיות אבל אז מתעללים בהם

אלין- לא תמיד. את צודקת שלפעמים מביאים הביתה חיה רק להראות לכולם. יש מי שמאמץ חיה ואז לא אוהב אותה (כמו בג'ורג'י )

אביאל- זה לא פיר. חיות זה כמו בני אדם

דניאל בת- מסכימה עם אלמה. אנשים עושים את עצמם כאילו הם אוהבים חיות

אלין- אנשים שפחות קל להם לעשות דברים כמו קושי פיזי או עצלנות,  זה נחשב הזנחה עצמית. הם לא שולטים בזה. במקום להתקלח הם מעדיפים להיות במיטה מוזנחים

אלמה- מי שמזניח את עצמו זה עצלנות

הדר מצטטת: "הלא סוס שהגיע לפרקו או כלב בוגר הם בלי ספק יותר ראציונאלים בהתנהגותם לעומת יונק אנושי בן יומו"

גאיה- כלבים נובחים. לא מתקשרים.  אין איך לתקשר איתם

אלין- קל יותר להתחבר לכלבים מאשר לחיות אחרות . כלב מכשכש בזנב

אלמה- לא כולם אותו דבר. יש כאלה שמתחברים לאוגרים, שרקנים, יש כאלה לסוסים

גאיה- נכון. יש אנשים שלא יודעים מה זה אומר כשכלב מכשכש בזנב

אלין- אם כלב בא אליך זה סימן שהוא יותר מתחבר אליך. כלב מפחד לא יתקרב. את זה אפשר לדעת גם בלי ללמוד

אלמה- את מנסה להגיד שזו שפה של כלבים?

אלין- יש חיות שדומות לבני אדם

דניאל- סוס וכלב זה חיות שונות.  הם לא מבינים מה אתה רוצה מהם ומה הם רוצים ממך

דניאל בת- לא מסכימה. אפשר לתקשר עם כלבים. מבינים מה רוצים מהם

אלין- מסכימה. יש תקשורת בסימנים. לא ביום הראשון מתחברים,  צריך לתת זמן להתרגל

הדר מביאה ציטוט: " השאלה כלל אינה האם הם מסוגלים לשקול בדעתם או האם הם מסוגלים לדבר, אלא האם הם מסוגלים לסבול"

אלין- יש התנהגות מסוימת שצריך להתנהג עם בעלי חיים או אנשים. לפעמים יש ילדות קטנות מאיתנו בהפסקה שבאות לבקש עזרה. אנחנו סבלניות. מתנהגות איתן יפה כי יותר קשה להן

דניאל הבת- יש לי מחת אסתמה. רק לחלק מהכיתה דואגת לי. אני יכולה לסבול אבל יש לי פתיל קצר. יש ילד שלא אכפת לו. הוא מעצבן. לא קל לי

אלין לדניאל- ואת לא אומרת לאף אחד ? למורה? אמא שלו?

דניאל- אמרתי למורה. הוא מציק לכולם

הדר- למה חשוב שחיות לא יסבלו?

דניאל- כי בעלי חיים יכולים לעזור לך מתישהו

אלמה- חיות נכחדות. זה יכול לגרום נזק גם לך. אם אתה מתעלל בחיה אפשר לקרוא למשטרה

גאיה- כשמישהו מרביץ. לחיה צריך לעזור לה. מישהו בטלוויזיה אמר שכל מי שרוצה כלב יקבל 20 שקל. פחדנו על הכלב שלי

אלין- זה לא טוב להתעלל בחיה. הייתי עוצרת מי שמרביץ לחיה, גם כזאת שאני לא אוהבת. עדיין זו חיה, זה לא נעים לך אז למה לעשות את זה לאחר? שומעים יללות כשהוא בוכה

דניאל בת- גאיה צודקת. לא צריך לעשות  דברים כאלה.  מי שעושה את זה מפסיד אהבה. מה שיותר חשוב מכסף זו אהבה.

תם הדיון שלנו. אני מרגישה שהושקעה הרבה אנרגיה בגישושים נבוכים בניסיון להבין את

הטקסט. אולי הייתי צריכה לכתוב אותו באופן פשוט יותר.

מפגש ספרות

איחדנו קבוצות.  הבאנו שני שירים של אברהם חלפי.  קראנו את השירים כמה פעמים בניסיון להיות ערים לקריאה נכונה כמו שסיגל לימדה אותנו במפגשים הקודמים.

אופק שאל ונענה על צלילים שמאפיינים כל אחד מהשירים.  דיברנו על תחושות שהשירים מעוררים בקורא, על האוירה בשירים, שיערנו באיזה חלק מהיום כל אחד מהם מתקיים, דיברנו על הדובר בשיר ועל מושא השיר.

הילדים התפנו גם למשימת כתיבה. היה עליהם להשלים את המשפט "אני רוצה להגיד שבשני השירים יש..." חלק מהרעיונות שהועלו:

בשני השירים יש התייחסות למרחב. באחד כפרי ובשני עירוני

בשני השירים יש אלמנט של רוח. באחד הרוח טובה ובשני הרוח רעה

בשיר האחד יש שימוש במילים רגועות ובשני מילים סוערות

שמרנו את הטקסטים להמשך עבודה בשבוע הבא.