יסודי בת ים 14.11.2024

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

אופק נגאר:

פילוסופיה:

קראנו קטע קצר מתוך ״התפסן בשדה־השיפון״, שבו הולדן מסביר לאחותו, פיבי, על החלום שלו להיות ״התפסן״ כשיהיה גדול. השאלות שנשאלו: למה הדבר היחיד שהוא רוצה להיות זה התפסן? למה מדובר על משפט קופצני, זה לא לגיטימי? האם זה באמת שגעוני לתפוס אנשים לפני שהם רוצים לקפוץ מצוק? איזה משחק בשדה גדול של שיפון וכל זה? מה הקשר בין השדה של הילדים לבין הצוק שהוא עמד לתפוס ממנו? למה דווקא בשדה שיפון? למה הילד עומד על קצה הצוק ומנסה לתפוס ילדים? מה זאת אומרת ״התפסן״, זה נשמע קצת פדופילי כי הוא המבוגר היחיד שם וזה חשוד? השאלה האחרונה נבחרה.

אגם - בסיפור מדברים שהוא רוצה לתפוס אנשים מצוק, אבל הוא רק רוצה להציל אותם - הוא לא פדופיל.

עדי - זה נשמע לא טוב שהוא המבוגר היחיד שם, מה הוא ישמור עליהם שעתיים שלא ייפלו? שפשוט ישימו גדר.

אמה - זה נכון, אם זה בלילה ויש שם בן־אדם, או אפילו בבוקר ויש מישהו שאתה לא מכיר - הם יכולים לנסות לשמור על עצמם.

בר - אני חושב שזה חשוד כי הוא המבוגר היחיד ששומר על הילדים, וההורים שלהם לא אחראים עליהם. זה חשוד כי הם נותנים למבוגר הזה להיות אחראי עליהם. במקום ההורים.

ירין - מסכימה עם עדי שמעדיף לשים גדר.

מאיה - זה באמת מוזר, אם אני הייתי עם חברות ובן־אדם היה שומר עליי אז הייתי נלחצת. הוא גם יכול לתת להם ליפול מהצוק. או שיישארו לבד.

אמה - אולי הוא בא לתצפת עליהם, אולי לא שלחו אותו - לא כמו בייביסיטר.

עדי - אם הוא בא לעצמו זנה עוד יותר מוזר. בלי שיגידו לו ובלי שישלמו לו על זה. ועוד לחכות שהילדים ייפלו מהצוק. עדיף לשים גדר או אפילו קיר גבס.

אגם - יכול להיות שזה קצת נכון. למה שהוא יבוא לשמור עליהם בלי שהם מכירים אותו. ואולי אם הוא עוצר אותם הוא יכול לעשות איתם משהו.

הלל - אני חושב שאני מסכים עם אגם. הוא כן יכול לעצור את הילדים ואז לעשות איתם דברים אחרים. לשמור אותם, ויכול להיות שהוא פדופיל זה נשמע מוזר.

עתי - למה הוא מציל ילדים ולא עושה משהו אחר בחיים?

מאיה - אם אני בשדה שיפון משחקת, ובן־אדם שאני לא מכירה בא, הוא יכול לקחת אותי או לשמור אותי. הייתי בורחת משם. למה בן־אדם צריך לשמור על ילדים שהוא לא מכיר?

הלל - אני חושב שאם הייתי שם והייתי מנסה ליפול מהצוק, והוא היה נותן לי ללכת אני הייתי מפתח מזה טראומה. ולא הייתי רוצה לבוא לשם יותר.

ירין - הוא אמר שהוא מדמיין אלפי ילדים - איך הוא תופס אלפי ילדים מאותו צוק?

עדי - זה צוק ארוך, זה בעיה.

עתי - למה הוא עושה את זה אם הוא לא מקבל כסף? זה סתם לא לעשות כלום.

רום - איך הילדים הגיעו לצוק?

אמה - השדה נמצא על הצוק. אבל למה שהם ירצו ליפול?

אופק - אחת מהשאלות האחרות התייחסה אליו גם בתור ילד. מה אם הוא גם ילד עצמו? נגיד נער, אבל לא פדופיל?

יואב - אולי ההורים של הילדים מכירים את הנער, והם משלמים לו.

ירין - אולי זה קרה למישהו שהוא מכיר טוב והוא החליט שהוא לא רוצה שזה יקרה לאף אחד אחר.

עדי - אולי הוא שמע על זה בחדשות אז הוא עושה את זה בעצמו ואפילו לא מקבל על זה כסף. אז חושבים שהוא עושה משהו אחר. אולי הוא הכיר מישהו מהמשתתפים.

הלל - אני חשוב שזה סתם נער שיכול להיות שזה גם קרה לו והוא לא רוצה שזה יקרה למישהו אחר. אולי זה היה דבר מפחיד, או דבר שבלתי־אפשרי להחזיק בו מעמד.

אופק - מה הנפילה מהצוק מייצגת לדעתכם?

הלל - לראות את המוות.

מאיה - אולי זה קרה לחבר שלו, שמת מזה, והוא לא רוצה שזה יקרה לילדים קטנים. הם לא… נגיד בן־אדם בן 80 הוא כבר חי את החיים. וילדים קטנים, עד גיל 70 הם עדיין לא חיו את החיים כי הם קטנים. נגיד ילד בן 9 הוא רק חי 9 שנים. אדם בן 80 חי 80 שנה כבר, זה מספיק. כאילו, לא ״מספיק״, אבל הוא חי. ואם הוא מת בגיל 100 זה גם יכול להיות בסדר. אבל ילד קטן לא היה חי כמו האדם בן ה־100.

יואב - אני חושב שהילדים הקטנים עוד לא בילו [?] דברים בחיים, ובן ה־100 כבר בילה הרבה.

ירין - יכול להיות שעוד כמה שנים תהיה אטרקציה כזאת ליפול מצוק ואנשים זה יהיה החלום שלהם. זה יהיה על אחריותם בלבד.

הלל - אני רוצה להוסיף שהבן 100 חווה חוויה שקוראים לה חיים. והילד אם הוא לא יחווה אותה לא יהיה לו באמת מה לספר בגן־עדן.

כאן היה אמור להסתיים הדיון (מבחינת הזמן), אבל הרגשתי בלתי־מסופק. אז שאלתי אותם: איפה כל המבוגרים בסיפור הזה? חלק אמרו ״בבית״, חלק אמרו שאין מבוגרים. חיכיתי שמישהו יגיד ״למטה״, אבל אף אחד לא אמר…

בדיעבד ייתכן שזה חלק מהבעיה עם הטקסט שהבאתי, שקצת מנעה דיון פילוסופי - כלומר שהייתה מצידי ציפייה מסוימת, הייתה ״פואנטה״. אני גם מרגיש שיש להם נטייה חזקה מאוד לקיים דיונים טכניים מאוד, שהם מתרחקים משאלות שמעוררות אי־נחת ונשארים עם השאלות הטכניות שקל לדבר עליהן. אולי זה בגלל מחסומים רגשיים שקשורים לנושא שבו הטקסטים עוסקים, אבל אולי הם גם לא מרגישים עדיין בנוח לחוות את דעתם האמיתית לגבי החיים. אולי הם מפחדים ״לטעות״. הרבה יותר קל, כלומר הרבה פחות מאיים, לטעות בדיון טכני - מאשר בדיון שהוא פילוסופי. כלומר אם אני אומר שצריך לשים גדר, ויתקנו אותי ויגידו שגדר זה לא מספיק כי א׳, ב׳, ג׳, וצריך בעצם חומה - לא קרה כלום. אבל אם לא מסכימים איתי על טענה שהבעתי בה דעה אישית יותר, זה מאיים. אני מרגיש שעוד לא נפתח המרחב שבו אפשר לומר הכל, ואולי זה ייקח קצת זמן. אני תוהה מה אפשר לעשות כדי לעזור להם להרגיש יותר בנוח.

הדר הירש :

היה לנו כיף השבוע בבת ים. המפגש שלנו התחיל בבדיקת הזיכרון של החברים. לשמחתי הילדים זכרו! על השיר שקראנו במפגש הראשון הם אמרו "הוא רצה עיניים כדי לראות כמה העולם יפה, כדי להלל את העולם". שקד זכר גם את שם המשורר! הזכרנו גם את מפגש פילוסופיה הקודם, את הקטע שקראנו מ"יש ילדים זיגזג" בו הילד אומר שהוא לא מאמין לאוהבי ילדים. הזכרנו את מהלך הדיון. הדגשתי את נקודת המוצא של השיחה והפתיחות, החופשיות בזרימה שלה. לא היתה ציפייה לדיון מסוים, הבנה קונקרטית.

המשכנו לטקסט של היום, השיר של ביאליק שכל ילד ישראלי מכיר מגיל אפס, "נדנדה".

השאלות שעלו:

למה אחד צריך להיות למעלה ואחד למטה?

למה שנינו שקולים בין הארץ לשמים?

למה נדנדה זה כמו משקל?

כמה זמן אתם מכירים את השיר הזה?

למה המילה נד נד חוזרת על עצמה?

למה הוא כתב את השיר הזה?

מי הילדים שמתנדנדים ולמה הם לא יודעים מה למעלה ומה למטה?

מה הקשר בין הארץ לשמים?

למה יש דברים למעלה, למה יש דברים למטה?

(רק מהשאלות עף לי המוח...)

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה קולות.

אלמה- לא כל דבר יכול להיות למעלה. אם מישהו מת הוא עולה למעלה לשמים. אולי הוא מת, אבל הוא לא חי למעלה

דניאל - טיפה קשה, אבל אפשר לשים מיטה באוויר. גם קשה לנשום, קר, אין אמצעים זמינים

ארז- יש אנשים שחושבים שכשמתים עולים למעלה

נועה- כשמתים צריך להיות עם אלוקים בשמים. אלוקים בודק אם אתה טוב או רע

אוולינה- לא הבנתי מה קשור אלוהים. גם מטוסים עולים למעלה לשמים

ארז- יש אנשים שחיים למטה, כמו כורים במכרה

גאיה לארז- הגופה בקבר, אבל נשמה עולה למעלה, זה חצי חצי

דניאל - מסכימה עם ארז. יש אנשים שחוקרים מערות, בונים יסודות של בניין והם למטה. יש גם אמצע. אנחנו למשל חיים באמצע

גאיה- זה מזכיר לי אנשים כמוני שהם לא החלטיים. לפעמים אני בוחרת משהו ואז אני מתחרטת וזו תחושה כזאת של למעלה ולמטה. למעלה זה כשאת יודעת מה את רוצה. למטה זה לא לדעת מה את רוצה

נועה- מאזניים זה כמו נדנדה. מי שעולה עליה לפעמים למעלה ולפעמים למטה

אוולינה- יש לי משהו להגיד, אבל זה רגיש

אני - זה משהו פרטי? את רוצה שכולנו נדע או שאת רוצה לחשוב על זה רגע? (היה לי חשוב להתערב כדי להגן מפני חשיפה שבדיעבד היתה יכולה להיות בעייתית מבחינת אוולינה)

אוולינה- לא, זה לא דבר פרטי. זה בקשר למה שארז אמר. לפעמים לא חוזרים מהמכרות. אני מדברת על החטופים.

אני - תודה שהזכרת אותם. גם אני מוצאת שהרבה דברים בחיי היומיום שלי מזכירים לי את החטופים והחברים שלהם, המשפחות שלהם שעדיין נמצאים בהכי הכי למטה.

שקד- נדנדה זה לא תמיד כמו מאזניים כי היא לא עוצרת באמצע. למאזניים יש נקודה שהם באמצע, מאוזנים

נועה לשקד- אבל אפשר לעצור אותה, לאזן עם הרגליים

גאיה - נדנדה זה דבר שמרחיק אותך. אתה רחוק ממי שמתנדנד איתך. כשאתה למעלה הוא למטה וההיפך. אנחנו מחכים לחטופים. הם למעלה, אי אפשר לגעת בהם, הם רחוקים ואנחנו למטה, עצובים

אלמה- (בעיניים קורנות) עליתי על משהו! נדנדה זה כמו מאזניים כי אלוהים שוקל את המעשים הטובים והרעים ואז מחליט מי ילך לגן עדן ומי לגיהינום.

דניאל - נדנדה זה בחירה. מאזניים זה גורל. בנדנדה אני בוחרת אם לעלות, עם מי אני עולה. אם אני עולה אם מישהו מתמיד זה אומר שנמשיך את הדבר עד הסוף. אם אני בוחרת מישהו שהוא לא מתמיד אז הדבר לא יגמר עד הסוף

שקד- אי אפשר לבחור מישהו למות איתו. נגיד מישהו צריך למות והוא ירצה שהתינוק שלו ימות איתו. זה נורא...

אוולינה- מסכימה עם שקד

גאיה לאלמה- אנשים נשפטים אם ילכו לגן עדן או לגיהינום. חרדים שומרים על החוקים של הדת בגלל אלוהים וגם בגלל שהם רוצים להגיע לגן עדן . כשאתה שם דברים טובים ורעים במאזניים זה יקבע לאן תגיע

נועה- אלוקים בודק. אם הוא עושה דברים טובים אז הוא ילך לגן עדן

ארז- נראה לי שכל הקטע הזה של מי שעולה ומי שיורד כשמתים זו סתם אגדה. מי שמת פשוט יעלם

אלירז- אני חושב שמה שארז אמר נכון. זה לא מוכח. אולי מי שמת נשאר לחלום

(השתגעתי מהמשפט האחרון של אלירז. נראה לי שהשיחה על המוות קשה לו. אני כל כך שמחה שהוא בחר להביע מחשבה).

אוולינה- מסכימה עם אלירז. ראיתי בטיקטוק שיש אנשים שאומרים שבכלל הנפש שלהם עוברת לאנשים אחרים ואז שוב ושוב ושוב אותו דבר. נפש אחת הופכת להיות אחרת

נועה - יש אנשים שחושבים שאלוקים לא אמיתי. אם הם חושבים ככה שיגידו את זה לעצמם. הם לא יכולים לדעת את זה

גאיה - מוות זה דבר מפחיד. יום אחד נמות. זה נורא. לדעת שכל המחשבות, כל האהבות, המשפחה, הכל ילך לפח, לא יהיה לי את הדמיון שלי... בגלל זה אני שונאת את הלילה. כולם בשקט, אני מרגישה שהכל הולך לפח

דניאל - מסכימה עם גאיה כי קשה לדעת בחיים מתי ואיפה... בתקופה התנ"כית אפשר היה לדעת אבל הוציאו את זה מהחוק. זה מפחיד להיות ער כשכל הבית ישן. כל צליל יכול לעורר חשד

אלירז- לא מסכים עם גאיה. המוות לא מפחיד. צריך להשלים עם זה שבסוף כולם ימותו. לא צריך לחשוב על זה. זה פשוט יקרה.

תם הדיון. היה מדהים. הם נבונים כל כך.

אחרי ההפסקה חזרנו למפגש ספרות. חזרנו על האירועים גם כדי להיזכר וגם כדי להכניס את שקד דניאל אלירז ואלמה שלא היו במפגש ספרות האחרון. הילדים זכרו יפה את הסיפור. קראנו עד סוף הפרק הראשון. חילקתי את. תרגילי הכתיבה. הילדים קראו את הטקסטים שלהם וגם את התגובות שלי. היה מפגש נהדר. תודה רבה!