יסודי בת ים 16.01.2025

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה:

אחרי שהתייחסנו בשבוע שעבר למצגת של הדר על הנס הולביין בתור טקסט, השבוע התייחסנו לאוסף ציורים ויצירות מתוך ספר אמנות מאת ירדן הירש. השאלות שנשאלו:

למה כל התמונות הן ריאליסטיות?

למה קשקשו על הציור של המונה ליזה, אם הוא מאוד יקר?

למה כתוב בציור ״דגדוגים, כאב, גירוד״ - מה זה קשור?

למה בכל תמונה יש פרצופים?

למה כתוב ״the simple man״ בכמה מהציורים?

למה הכל מדבר על סוג של מוות?

למה הילד היה בקופסה הזאת? התייחסות לאחת היצירות]

למה חצי מהציורים נראים כמו סרט אנימציה? וגם, יש ציורים נוראים - זה הגיוני להראות את זה לילדים?

למה בכל הציורים מעורב משהו שטותי או ילדותי?

למה רוב הציורים נראים כאילו משתמשים בדברים מהזבל? - השאלה האחרונה נבחרה.

עדי - כנראה אין מה לעשות עם הדברים האלה, אז במקום לזרוק אותם לפח עשו מהם ציורים, תמונות, פסלים - זה יצירתי.

אמה - כשלוקחים דברים מהזבל אפשר לעשות מהם משהו חדש.

שקד - גם לנו עשו את זה בכיתה, ביקשו שלא נזרוק דברים שאנחנו לא צריכים, והכנו חנוכיות.

ארז - מיחזור זה טוב, לקחת מהזבל יכול להיות מגעיל אבל בכללי הציורים היו מעניינים.

עומרי - מיחזור זה טוב, זה לא כמו זבל. זבל מזיק לסביבה, אבל מיחזור לא מזיק. במקום לזרוק לרצפה מעדיפים למחזר. אם אתה לא משתמש במשהו, עדיף לא לזרוק אותו לפח אם הוא היה יקר, עדיף לתרום.

אופק - נראה שזה לא יקר, החומרים האלה מהזבל. לא עדיף לעשות אמנות מחומרים יקרים ואיכותיים?

מאיה - לגבי עומרי, מה יש לאדם עני ברחוב לעשות עם דף קרוע למשל? יאכל את זה? ואם אני אביא לו עיפרון שבור? מה הוא יעשה עם זה? יש דברים שאפשר להשתמש בהם, אבל לא כל דבר. יש דברים שאין מה לעשות איתם. אם אני מסיימת קורנפלקס אין מה לעשות עם הקופסה. רוב הדברים בזבל מסריחים, ולא כל דבר [שצריכים] אפשר למצוא בזבל. כמו שאני אמצא בזבל חולצה ויש עליה נמלים, או שהיא קרועה או שרופה. אין מה לעשות איתה. או אפילו ציפורן שאנחנו זורקים לפח.

דניאל - לדעתי יש דברים שלא טוב למחזר. אי אפשר למחזר הכל. יש פח למיחזור אוכל, אבל לְמָה ימחזרו את זה?

הדר - האם יש משמעות לעובדה שזה ממוחזר? כי אפשר לקחם גם דבר חדש ולהשתמש בו, אבל הוא בחר למחזר. הוא לאו דווקא הלך לפח ואסף קופסאות קורנפלקס, אבל אולי שמר קופסאות ריקות וכו׳. אבל השאלה שלי היא האם יש ערך לאמנות שעשויה מחומרים ממוחזרים? [מעבר לערך האקולוגי]

עדי - למאיה, תמיד יש מה לעשות עם זה, גם עיפרון שבור. אפשר לצייר רקע של ים, לעשות רעיונות יצירתיים. ומצד שני אולי לא, זה יכול להיות מגעיל. לא הכל אפשר למחזר, אבל לרוב אפשר.

מאיה - התכוונתי לעיפרון ששבור לחתיכות קטנות ואי אפשר להשתמש בו. אם אני רוצה צבע זהב, אני אקפוץ לזבל ואחפש? לא, עדיף ללכת לקנות. לא כל דבר שאני צריכה יהיה בזבל.

שקד - יש עניים שיכולים לעשות מזה יצירת אמנות ואז להרוויח כסף, זה יכול להיות יקר ערך.

אמה - אנשים לא יודעים ממה מכינים את האמנות, הם אוהבים את האמנות.

גאיה - שקד צודק, אפשר לעשות מלא דברים עם דברים ממוחזרים, כמו הבננה ההיא שהדביקו עם סלוטייפ כסוף והיא שווה המון. גם מחידודי עיפרון אני יכולה לעשות אמנות, למשל חצאית בלרינה - רק צריך יצירתיות.

ארז - זה מזכיר לי את הכתבה על הבננה הכי יקרה בעולם.

אגם - אמני מסכימה עם גאיה ושקד, אני יכולה גם מבגדים קרועים ליצור משהו יפה. מה שבחנות אולי עולה 300 שקל, ומה שבזבל הוא משומש אבל רק חצי [לא הרוס לחלוטין], אני יכולה לקחת את זה.

עומרי - לפעמים יש חומרים [ממוחזרים] שאנשים יכולים להשתמש בהם, ויש חומרים שלא. יש חומרים חשמליים שאולי נרטבו ואז אתה עלול להתחשמל. אנחנו ממחזרים כדי לשמור על הטבע.

דניאל - למה לאנשים כל כך אכפת מהים? זה 3/4 מכדור הארץ, אפשר להשתמש בפלסטיק ולעשות ממנו עוד ארץ.

אופק - איך אתם חושבים שהדיון על הערך של האמנות קשור לשאלה האחרת שעלתה - ׳למה קשקשו על המונה ליזה אפילו שזה יקר׳?

עדי - אם אתם תראו כסף בפח, קצת עבר דברים - אתם עדיין תיקחו אותו.

גאיה - לא הייתי לוקחת אם זה מגעיל אותי, גם לי יש גבולות. ויש הבדל בין משהו מהזבל לבין מיחזור. מיחזור זה כשאת שומרת [דברים] כמו חנות יד שנייה, מעבירה את זה הלאה. וזה לחסוך כסף, אצלנו מעבירים טלפונים, שומרים דברים גם אם הם מלפני 10 שנים.

מאיה - לגבי שקד, התכוונתי לאנשים שיש להם כסף. ברור שעניים יחטטו בפח, אבל אין להם כסף לקנות טושים. או מחשב וזה. אז הם יכולים לחטט בפח ואז למצוא מחשב ולתקן אותו. ואם אני רוצה מסרק משומש - עלולים להיות בו כינים, אז אני לא אשתמש בו. או כל דבר משומש שהוא ׳חצי׳, לא כל דבר אפשר ׳חצי׳. משקפיים אי אפשר ׳חצי׳, אין מה לעשות עם ׳חצי׳ משקפיים.

גאיה - אני חושבת שאפשר למחזר מלא דברים, ויש עמותות מיחזור לאנשים עניים, ולא כל העניים נכנסים לתוך פחים. ולגבי עדי, אם זה היה סכום מאוד גבוה אולי הייתי לוקחת, אבל זה פח זבל - זה לא כמו מיחזור. אם זה מגעיל, זה זבל.

שקד - גם תורמים לעניים כסף, ואז אפשר לעשות [איתו] דברים.

פה הסתיים הדיון שלנו, שהיה מרתק! התלמידים נעו בין שאלות פילוסופיות על ערכה של האמנות, ערכו של מיחזור, הגדרתו של הזבל והבחנתו ממה שאיננו זבל. היה פשוט תענוג לשמוע את הדעות המגוונות, לעתים חתרניות, שלהם!

ספרות:

לאחר ההפסקה חזרנו למפגש ספרות, ובו שבנו לעסוק בחמשירים. התלמידים זכרו טוב מאוד את חוקי החרוזים, וגם את המבנה הכללי של חמשיר. חילקנו את העבודות שלהם מהפעם שעברה, ורובם שמחו לקרוא בקול את מה שעשו. חידדנו ביחד שוב את נושא הקצב והמוזיקליות המאפיינים את החמשיר, ושלחנו את התלמידים לעבודה נוספת על חמשירים. כולם כתבו ברצון רב, ועוד התייעצו איתנו וגם אחד עם השני על חרוזים ועל הקצב. היה כיף גדול לראות אותם מתמסרים למלאכת הכתיבה, משהו שהתגעגעו אליו מאוד (רבים מהם ממש התחננו שהיום נכתוב!).