יסודי בת ים 16.05.2024

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

ספרות:

התחלנו בקריאת הטקסטים שהתלמידות כתבו בשבוע שעבר. רובן קראו בשמחה, והסכימו שנקרא גם את התגובות שכתבה הדר כדי שנוכל ללמוד מכך כולנו. לאחר מכן הסברנו קצת על שלבי הכתיבה העיונית שמצפים לנו, והתחלנו לנסח טענה אודות השיר שבו אנו עוסקים, ״ולא היה בינינו אלא זוהר״. במשך כמעט חצי שעה ישבנו וכתבנו באופן מחושב מאוד משפט אחד בודד על דף שורות קטן, שמתחיל במילים ״אני רוצה להגיד ש…״ אנחנו רואים שלתלמידות יחסית קל בשלב הזה להצביע על מה יש בשיר, מתוך נקודת המבט הייחודית והמעניינת שלהן, אבל קשה להן יותר להגיד מה האלמנטים השונים שהן מוצאות בשיר עושים בתוך השיר, מה הם מעוררים, למה הם גורמים. ניסוח הטענה הוא השלב החשוב והארוך ביותר: אם יש טענה ברורה ומעניינת, כל השאר (דוגמאות, ציטוטים וכו׳) בא בקלות. לכן גם בשבוע הבא נמשיך לחדד את הטענה שלנו ונתחיל לחקור אותה מבחינה מושגית.

פילוסופיה:

המשכנו לעסוק במגדר דרך השיר מספר משלי "אשת חיל". קיצרנו את הטקסט אבל לא שיננו מילים. כמה מהבנות זיהו את השיר מהבית.

השאלות שנכתבו:

למה מתכוונים כשכתוב "ותשחק ליום אחרון"?

למה היא תשחק ביומה האחרון,  למה שלא תעשה משהו כיף?

למה אשת חיל ולא גבר חיל?

למה צריך לאשר אותה, זה כמו להחפיץ אותה?

למה שתחשוב שהיא תהיה עצובה ביומה האחרון? אם היא אדם טוב היא תעלה לגן עדן.

למה כתוב "קמו בניה", למה לא כתוב "קמו בנותיה"?

למה הבנים צריכים לאשר את אמא שלהם? זו חוצפה!

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה קולות.

גלי- חושבת שזו חוצפה כי הם לא צריכים לאשר לה שום דבר, זו אמא שלהם. זו החלטה שלה.

אלמה- לא חושבת שזו חוצפה. אם זה כתוב בתורה ככה אז יש לזה סיבה

אמה- בתורה לנשים לא היה ערך. רק שיביאו ילדים.  לא היה אכפת להם מנשים. גברים שלטו וניהלו הכל

עדי- אם רשמו את זה בתורה אז כנראה שיש סיבה. הסיבה היא שגם האישה וגם הילדים שלה הם בני אדם ויש להם זכות לקבל החלטות

דניאל- זאת חוצפה גם אם זה רשום בתורה. יש הרבה דברים בתנך שאין להם סיבה למה שקורה היום

נויה- מסכימה עם גלי. זו באמת חוצפה ולא משנה אם זה כתוב בתנך. הם הבנים שלה, למה שיתחצפו אליה? לא צריך לתת לה אישור. מה זה "אני מאשר" לאמא שלך? אמהות אמורות לאשר ילדים,  לא ההיפך

מאיה- לא יכולים להחליט על אמא שלהם

אלמה- זו לא חוצפה כי יכול להיות שהיא עשתה משהו ומפרגנים לה. היה כתוב שהם מאשרים לה, זה בקטע טוב. יכול להיות שזה תלוי בטון. בגלל שזה כתוב ולא שומעים אז אי אפשר לדעת

ירין- מסכימה עם אמה. לפני כמה מאות שנים לא העריכו את הבנות.  הבנות עשו את כל העבודה בבית

אופק לאלמה- את מאשרת לאמא שלך דברים?

אלמה- כן ולא. מפרגנת לה כשהיא נוסעת לחול. היא עובדת קשה. מגיע לה

עדי- זה כמו שהיא תחליט בשבילם. זה רצונם להגיד לה "אמא זה בסדר ". זה אמור להיות  משהו טוב ואם זה בתורה...

דניאל- בתנך אין דברים שרומזים על העתיד. בתנך כתובים דברים שאין להם ממש הסבר כמו הסיפור על תיבת נוח.לא יודעים אם זה נכון כי לא יודעים מי כתב. בהקשר של "אשת חיל" - אישה בזמן ההוא רק ילדה ילדים והכינה אוכל. אם היו לה רק בנות לא היו מפרגנים לה

נויה- זו גם חוצפה וגם לא. זו לא חוצפה כי אפשר לאשר שהאוכל היה טעים ודברים טובים אבל מצד שני זה לא כל כך יפה לאשר לאמא שלך. למשל זה יכול להיות מוזר לאשר לאמא שלך "אני יאשר לך להיות אמא שלי "

גלי- בכל מקרה  היא הביאה אותו לעולם, גם אם הוא לא רצה. אין מה לאשר פה . זו חוצפה שמאשרים לה , במיוחד ביום האחרון שלה

אופק- יש דברים שהם יותר חוצפה מדברים אחרים?

נויה- להיות אמא. אם יגידו לה "אני יאשר שתהיי אמא שלי" זו חוצפה

מאיה לדניאל- אני חושבת שאת צודקת כי אם נגיד באמת אי אפשר לדעת מה היה בזמן התורה . אם היינו חיים אז היינו יודעים.  יכול להיות שזה לא נכון

גלי- נויה אמרה מקודם שכל הדברים שיש בבית הם בעצם של האמא. זה הכסף שלה , המיטה , האוכל ובכלל הילד קיים בזכותה

עדי- מצד ראשון חושבת שכל העניין שהוא מאשר לה זה בסדר אבל תלוי מה הוא מאשר. אם ילד יגיד שהוא מאשר לאמא שלו את האישור זה מצחיק כזה (אם היא מרשה לו ללכת.לגינה לשחק עם חברים ). יש דברים שאי אפשר לאשר למשל ללכת לבית הספר.  זו חובה ובסהכ זה עוזר לו

מאיה לעדי- נגיד תחשבי שהיית אמא והיה נגיד ספר שהבן שלך היה רוצה וזה נורא יקר. הוא יגיד לך "אני מאשר לך לקנות לי את זה". לא ישאר לך כסף, לא יהיה לך כלום

אלמה- לפעמים צריך ללמוד להגיד לא. לפעמים צריך לדעת לשחרר

עדי למאיה- לא התכוונתי במובן של כסף. אם הוא רוצה לקנות משהו ולאמא לא ישאר כסף אז זה לא קשור לאשר את זה

אופק- לא מסכים.  לא קשור למחיר שהדבר עולה. זה מה שהילד מאשר. כדי שאני אהיה בעמדה של אישור זה מציב אותי בעמדה יותר גבוהה- כבר חוצפה. בתנך כתוב בגלל שהם במים הם בעמדה גבוהה יותר משל האמא

גלי- חושבת שגם דניאל אמרה משהו על כסף.  הוא לא צריך לאשר לה כי זה צריך לבוא מההורים,  לא מהילדים

אמה- רוצה להתייחס למשפט "ותשחק ליום אחרון ". היא רוצה לצחוק ליום האחרון אבל היא תהיה עצובה בגלל שהיא תפרד מכל מי שהיא מכירה

ירין- לא תשחק ביום אחרון. היא מגיעה לעולם חדש שלא כולם זוכים להגיע אליו, לגן עדן. אם עושים דברים טובים בלי לצפות לשכר אז יש יותר סיכוי להגיע לגן עדן. ככה אמרה לנו המורה פנינה. צריך לצבור נקודות

מאיה לירין- גן עדן וגיהנום. תחשבו שאם הילד שלכם מאשר לכם זה אומר שהוא יחליט אם תלכו לגן עדן או גיהנום. מי שרוצה ללכת לגיהנום הבן שלו יאשר לו לעשות קעקועים ואם רוצים ללכת לגן עדן לא עושים קעקועים ושהילדים שלכם ישתעממו בבית כי משעמם שם.

הדיון שלנו הסתיים עם האמירה מעוררת המחשבה והמשעשעת של מאיה.