יסודי בת ים 24.02.2022

קבלו את השבוע ה 20 שלנו ב'תרבוטק':

הדר הירש:

פילוסופיה:

היום הגיעו כמעט כולם! התפצלנו לשתי קבוצות.  קראנו מספר בראשית לז על אהבת ישראל ליוסף וקנאת האחים.

השאלות שנכתבו: למה ישראל עשה ליוסף נותנת פסים? למה קראנו מהתנ"ך? מה זאת אומרת שישראל אהב את יוסף? למה ישראל אהב את יוסף למרות שהוא היה הבן הקטן? למה האחים שנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום?

השאלה האחרונה נבחרה.

אלרואי: שמעתי את הסיפור הזה הרבה פעמים. ישראל מאוד אהב את יוסף. האחים קינאו

אדיר: אולי היו בריב. אולי יוסף הצדיק להם לכן לא אהבו אותו

אור: פשוט קינאו. אני לא מבינה למה לקנא. הוא לא יכול לשלוט ברגשות של אבא שלו

ליאורי: מסכים עם אור. זו לא אשמתו

אלרואי: אולי יוסף לא יכול לשלוט ברגשות של אבא שלו אבל הוא יכול לגרום לאבא לאהוב אותו יותר

אדיר: אולי האחים קינאו כי הוא הגיע להישגים בלימודים

אורי: קינאו בגלל הכותונת. אם היו נותנים לאח שלי קונסולה חדשה ולי לא, הייתי מציק לו כל היום

שני: כל האחים קינאו ביוסף כי אבא שלו אהב אותו הכי הרבה אז בטח שיקנאו

אדיר: נשמע מוזר שמישהו יקנה בגלל כותונת אבל בתקופת התנ״ך זה היה ממש יקר

אור: כתוב שהוא אהב את יוסף בגלל שהיה בן זרועים. זה לא פייר לאהוב בגלל גיל

ליאורי: לפי מה שכתוב לא יודעים אם זה בגלל גיל או בגלל משהו אחר

תהל: כתוב שבגלל שהוא בן זקונים והאחים שנאו אותו בגלל כותונת פסים שזה כמו אייפון 13 היום

אלרואי: קינאו כי אבא שלו אוהב את יוסף הכי הרבה, אבל לא רק בגלל שהוא היה קטן

אור: אצלינו כל תשומת הלב הולכת לאחותי . היא בצבא

שני: אלי ואל אחותי ההורים מתייחסים שווה. אם אחותי רוצה משהו קונים לה. אם אני רוצה משהו קונים לי גם

תהל: אצלינו אין אחד מועדף . כולם שווים . אם מישהו מצליח במשהו כולם מפרגנים

שני: אם דוד שלי רואה שאני ואחותי מצליחות במשהו הוא נותן לנו מתנה קטנה

אדיר: גם אצלי הכל שווה. כשאיש מאיתנו משיג משהו ההורים מפרגנים

אני: איזה השיגים למשל?

אדיר אני זכיתי במדליית ארד בתחרות ריצה. אחותי  מופיעה בהיפ הופ

ליאורי: אחי זכה בגביע כדורגל. לקח אליפות

שני: ציונים גבוהים, זה ההישג שלי. גם לימדתי את התוכי לתת יד. זה הישג גדול בשבילי

אור: לי יש השיגים  בריצה. אני השנייה הכי מהירה בכיתה. אני טובה גם בשחמט

עדי: לפני שבוע אופק אמר לי שאני אוכלת מעט. היום אכלתי חצי כריך והוא אמר לי " כל הכבוד"

אני: קינאתם פעם באח?

אור: אני מקנאה באחותי שהולכת לבד לקניון

עדי: ההורים מרשים לאחי ללכת בערב לגינה, לאן שהוא קו

שני: אני אוהבת לקנא כי אם אני אומרת שאני מקנאה אז קונים לי גם כזה

עדי: אמא אומרת שקנאה עושה קמטים

תהל: זה ביטוי. לא באמת עושה קמטים אומרים את זה בשביל שלא יקנאו

שני: פעם לאחותי קנו מחשב ממש חדש. לי קנו מחשב רק אחרי כמה שנים. אני אוהבת לקנא, לא יודעת למה

עדי: לחברה קנו כלב והיא כל הזמן דיברה על זה. בסוף אמרתי לה שזה לא מעניין ולא אכפת לי כי יש לי כלבה

אור: אז זה לא באמת קנאה כי כבר היה לך כלב

עדי: היא ניסתה להשוויץ

אלרואי: מעצבנת

תהל: אצלי אף אחד לא כועס כי לא מקנאים כי אני מקבלת הכל

אורי: אני מוציא כעס על מי שנתנו לו את הדבר

ליאורי: אם ההורים קנו לאח שלך ולך לא קנו, הכעס אמור לצאת על ההורים

אורי: הוא אומר לי שהוא קיבל ואני לא. זה מעצבן

עדי: כשקונים לאחי סושי , המאכל האהוב עלי, אני קובעת עם דודה שלי ואנחנו הולכות למסעדה של סושי ואני מנסה שאחי יקנא

אור: אני מקנאה באחותי . אני מציקה לה שתיתן לכם. אם היא לא מסכימה אני גונבת לה

אורי: אני גם עושה את זה, אבל לא גונב. אני לוקח, אני משאיל...

שני: דודה הביאה מגרוזיה קופסאות שוקולד לכולנו. לא רציתי שיגמר לי אז אכלתי כמעט הכל מהקופסה של אבא שלי

אלרואי: אני מחביא ממתקים

ליאורי: אם יש ממתקים אני לא גונב ואני לא משאיל. אני לוקח

אורי: אם זה משהו שהוא רוצה אז אפשר להחליף

תם הדיון.

ספרות:

הזכרנו את היצירה ואת היוצרות משבוע שעבר (נורית זרחי ורותו מודן). הילדים שמחו להקריא את תרגילי הכתיבה שלהם, המשך לסיפור אמבטים. הפעם הם ביקשו להקריא גם את התגובות שלי.

 סיפרתי על לוין קיפניס וקראתי את המעשה באפרוח שהלך לחפש לו אם אחרת. דיברנו קצת על אימהות ועל חינוך. הקדשנו זמן לכתיבה. (לכתוב על האמא המושלמת).

היו ילדים שהיו טיפה נבוכים, כך הרגשתי, מהתרגיל. עדיין לא קראתי את העבודות שלהם.

אופק נגאר:

פילוסופיה:

קראנו שני משפטים מתוך טקסט של ז'ורז' בטאיי על חייתיות. השאלות שנשאלו: מה זה פנימיות? למה הוא טורף את חבר שלו? מה זאת אומרת שהנטרף הוא עמיתו של הטורף? השאלה האחרונה נבחרה.

דניאל: הם חברים, משחקים תופסת והטורף צריך לתפוס את הנרדף. הוא נהיה תופס כשהוא בבטן שלו.

אוריה: אני חושבת שזה לא כל כך הגיוני שהם משחקים תופסת.

דניאל: קודם כל זה מחובר לסיפור כי הם אומרים שהטורף או הנטרף נטרף על ידי העמית שלו, וזה קשור לסיפור כי אמרתי שהם משחקים תופסת, וזה קשור למה שקורה בין חיות.

אלין: זה לא בהכרח בין חיות.

דניאל: זה כן חיות, למשל אריה רודף אחרי זברה ואז הוא צריך לתפוס אותה.

אמילי: אני חושבת שלמשל אם אני רבה עם מישהי אז היא האויב שלי, אבל הסוף משלימים, לא תמיד אבל לפעמים מרגישים רחמים על מישהי אחרת, אולי עברה עליה איזו תקופה לא טובה. אז אולי זה הטורף והנטרף.

למשל יש לי חברה שאנחנו תמיד רבות ואז אנחנו משלימות.

אוריה: אני חושבת שיותר הבנתי את מה שדניאל אמר, נגיד שזה טרף בשביל אריה או משהו כזה, ויכול להיות שזה פשוט חיה שטורפת חיה בשביל האוכל שלה.

אמילי: לא הבנתי איך הוא עירב זברה ואריה לתוך הסיפור. מדובר על טורף. נגיד מישהו הורג מישהו, אז זה טורף. טורפים יכולים להרוג, וגם בן אדם יכול להרוג. לא יכול להיות למשל שבן אדם יהיה חבר של אריה, סיכוי נמוך,

אני לא שמעתי על זה אז אולי מדברים על טורף כמו בן אדם שרוצה להרוג מישהו.

אוריה: לא מבינה את אמילי. זה נכון שבן אדם לא יכול להיות חבר של אריה, אבל לא הבנתי אם את מסכימה איתי שאני אומרת שהוא בעצם טרף לטורף.

שירה: דניאל רק נתן דוגמה.

אמילי: אני אמרתי שהאריה הוא הטורף. ולגבי אוריה - יכול להיות גם חבר, יכול להיות אדם שהוא הטורף. למשל - מי האויב של הכריש? דגים, כי הוא אוכל אותם, זה האוכל שלו, זה טרף, והדגים מפרשים את זה ככה.

ואם אדם הורג אדם זה הטרף שלו.

אוריה: בשר יכול להיות האויב של כל חיה כי חיות אוכלות בשר, לא כמו בני-אדם.

דניאל: לגבי אמילי, לקחתי טורף ולקחתי נטרף, שילבתי ויוצא אריה וזברה. את אומרת שגם בני אדם יכולים להיות טורף ונטרף אבל זה רק דוגמה.

אוריה: אני חושבת שהסיפור של אמילי ומעיין זה ממש כמו שקרה פה. הטורף והנטרף הם חברים אבל הם תמיד רבים. בעל חיים אחד טורף והשני נטרף, כל פעם מישהו אחר.

אמילי: יש לי דוגמה לטורף ונטרף. הטורף זה שליו שהרביץ לי מכות, אבל אז אני אהיה הטורפת כי אני אלך להגיד אותו למורה שלי. ועוד משהו - יש לנו מורה שתמיד נכנסת לכיתה עצבנית, אז הלכתי למנהלת ואמרתי לה שהמורה

אמרה לנו לסתום. אבל אמרתי לה שלא תגיד את השם שלי ואת הכיתה, ואז היא אמרה את השם והכיתה, ואז בהפסקה ראיתי את המורה שלי מדברת עם מורה אחרת על זה שאמרתי למנהלת וזה היה מביך וכל פעם שאני עוברת הן מסתכלות עליי.

מכאן התחיל דיון על מורות בבית הספר שלהן, ובזה סיימנו את השיעור.

במבט לאחור: הטקסט היה הרבה יותר מידיי קשה, מופשט, לא קונקרטי מספיק. הוא לא יצר את הניצוץ הרצוי. להבא אביא טקסט יצירתי יוצר.

ספרות:

קראנו קטע נוסף מתוך התפסן בשדה השיפון, שמדבר על ילדות לעומת בגרות. דיברנו על מה המשמעות של למות למען מטרה לעומת לחיות למענה. נראה שהן מתחברים יותר לקונספט של למות למען מטרה, ופחות מבינים את הכוונה של לחיות למענה. לא הסברתי להם את הפירוש שלי לנושא, אלא נתתי לזה להעסיק אותם במטלת הכתיבה. מטלת הכתיבה הייתה לכתוב על מטרה שהם מוכנים למות למענה ומטרה שהם מוכנים לחיות למענה.