מכללת אורנים 04.05.2025

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל אבוקרט והודיה בונן

התחלנו את השיעור בתרגיל ציור. 

התלמידים קבלו דף A3 והתבקשו לסמן בו עיגול באמצע כגרעין ומסביבו מעגלים חיצוניים. בגרעין הפנימי הם התבקשו לצייר חדר קטן ובתוכו אדם, פרטי ריהוט בסיסיים וחלון אחד. במעגל השני התבקשו לצייר מחוץ לחדר את הסביבה המיידית. לבחור אם החדר נמצא בבית או בבניין, או כולו באמצע גינה, ולצייר בהתאם , כולל אנשים או מה שנמצא בסביבה המיידית כשיוצאים מהחדר. במעגל הבא התבקשו לצייר את הסביבה הרחבה , בקנה מידה גדול יותר, סמלי ולא פרופורציונאלי לבית. להחליט ולצייר חלקים מהעיר בה נמצא הבית (רחובות, בניינים נוספים, פארקים) או לחילופין שדות, חוות, יער או כל מה שמציין את הסביבה בה נמצא החדר. לאחר מכן התבקשו להוסיף במעגל חיצוני שמייצג את העולם הרחב יותר- ארצות אחרות, ימים, הרים, יערות וגם תופעות עולמיות, אולי שינויי אקלים, מלחמות, התפתחויות וקשרים בין מדינות. לבסוף התבקשו להוסיף מעגל אחרון שמיצג מציאות שמעבר למה שניתן לראות בעיניים: עולם הממשות ולא התופעות. כפי שהם תופסים אותו. אם בציור, בנוסחאות, או בכתב. מה מקיים ומניע את העולם שלהם- חוקי הפיזיקה שמשפיעים על העולם, רעיונות מופשטים, אמיתות פילוסופיות, אלים או כוחות רוחניים או ממדים אחרים. 

אחר כך התבקשו להסתכל בציורים שלהם ולכתוב במחברת: 

1. בהנחה שזהו אדם שנולד וגדל בחדר זה, ומעולם לא יצא ממנו, לפי הציור שלהם מה הוא יכול לראות דרך החלון? ומה הוא יכול לדעת על העולם מתוך מה שרואה מהחלון ומה שקיים בחדר שלו. 

2. איזה דברים חשובים קורים ממש מחוץ לחדר שהאדם לא יכול לדעת עליהם?"

3. אילו אירועים חשובים מתרחשים בסביבה, במעגל השני ובמעגלים האחרים שמשפיעים עליו מבלי שיוכל לדעת.

לאחר ההפסקה הם התבקשו לקפל את הציורים ולהביא לשיעור הבא, ולצד זה להתאפק ולהתמודד עם הסקרנות לגבי הקשר בין התרגיל של השיעור הראשון לשאר השיעור. התחלנו את השיעור בהבהרה על המסות, בטיפים והמלצות להמשך ובעניינים טכניים של יעדי הגשה. לאחר מכן חיברנו את מה שהיה בשיעורים האחרונים לתמה שלנו, "חיי החקירה" והפנינו לתשומת ליבם שהמסה היא לכשעצמה פעולת חקירה אישית שלהם בנושא שכל אחת ואחד בחרו. ואז עברנו לקריאה של משל המערה. 

אמיתי הקריא את הטקסט ותוך כדי העמדנו מיצג של התלמידות בכדי להבין מה באמת מתואר. הדבקנו שלט של פתח המערה, ובקשנו שלושה מתנדבים להיות אסירים. הראשון להתנדב היה אורן, התלמיד התזזיתי ביותר של הכיתה, שקפץ להתנדב ל"משחק" עוד לפני שהבין מה נדרש ממנו- לשבת עשרות דקות אזוק ברגליים בלי לזוז, משהבהרנו לו במה מדובר ובכל זאת לקח על עצמו, הכרזנו שזו הזדמנות לנקמה על ההפרעות בשיעור והושבנו אותו ועוד שני אסירים על הרצפה אזוקים בשוקיהם עם חוטי טריקו. נציין כבר כאן שאורן עמד בזה באופן ראוי לשבח וקבל על כך את כל השבחים הנלווים. בקשנו מהאסירים להסתכל קדימה כאילו הצוואר שלהם מקובע וקשור, למרות שלא קשרנו אותם המיצג שלנו. זה היה אתגר עבורם אך הקפדנו על כך שיסתכלו קדימה (ואבוי! לא אחד על השני). מאחוריהם שמנו שולחן, ועליו מדורה מבלונים בצבעי אש. שני תלמידים מתחו סדין שסימל את החומה המפרידה בין האסירים למדורה. מאחורי הסדין שלוש תלמידות אחזו חפצים, שיהלי ציירה את הצל שלהם על דפים. את הדפים עם הצל אחזו תלמידים שישבו מול האסירים. הבנו פתאום כיצד נראה המשל שאפלטון מתאר, והמשכנו לקרוא על הצללים והמופעים שהאנשים עושים עם החפצים, ומה בעצם האסורים רואים ויכולים לדעת. קבלנו רושם וחוויה של הסיטואציה. המשכנו לקרוא ונורי השתחררה ראשונה מהאזיקים לקראת יציאה מהמערה. עוד לפני שהטקסט גילה לנו את ההמשך, שאלנו כל פעם מה יעבור עליה, והבנו עוד לפני התיאורים של אפלטון על הסנוור, על הכאבים, על הזזת הראש האיטית אחרי שתמיד הסתכל קדימה, וכך הלאה הבנו ממש את הרצון הפיסי והנפשי להישאר בנוחות ובמוכר. סיימנו להקריא את כל שלב היציאה מהמערה, ועד להתרגלות להסתכל על האור. והשיעור הסתיים בשאלה האם המשתחרר ירצה לחזור, שאלה שגם ילכו איתה הביתה. 

בכיתה יא' של נגה וייס ויונתן דיין

השבוע היה מפגש מצומצם למדי בעקבות יום חופש לפני בגרות בלשון של כמעט כלל תלמידי הכיתה. מצומצם אך איכותי.

היתה התלבטות לפני המפגש האם כדאי לקיימו עם כמות קטנה של תלמידות, ונטייתו לכיוון הרצף וההמשכיות על חשבון ההיקף.

בחלקו הראשון של המפגש ישבנו בחברותא לנתח שירים במסגרת עבודת הסיום הספרותית שהתלמידים עובדים עליה בשבועיים האחרונים. הסתכלנו מקרוב על שירים פותחים ונועלים מתוך מחזורי שירים של יונתן גפן ואווה קילפי, ספרים אותן בחרו התלמידות עצמן. בסבב קשוב, ניסינו לחלץ פשר מתוך השירים, לראות מה יש בהם, מה נרמז, ומה אינו. הרגשנו שהם קיבלו הצצה לאפשרויות השונות לגשת לטקסט לירי, באופן בלתי תלוי בטיב השירים עצמם ובעוגני הפרשנות.

חלקו השני של המפגש הוקדש לאיסוף העיסוק שלנו בשפינוזה שנמתח על פני שלושה מפגשים, דרך צפייה בסרט 'המוחרם'. הסרט נהדר, עשוי היטב, ומטפל באופן בהיר בסוגיות מתוך ההגות שלו והביוגרפיה הייחודית לו, אותן פגשנו במהלך השיעורים. חבל לנו שמספר מצומצם של תלמידים זכו לצפות בו ולהשתתף בדיון עליו. גם בשבוע הבא נפגוש אתגר דומה עם יום חופש לפני בגרות במתמטיקה.. נחשוב כיצד נערכים.

בכיתה יב' של רותם וגנר ועומר בן דוד

פתחנו בחזרה על האתיקה הדאונטולוגית של קאנט: שוחחנו על הביקורת של קאנט ביחס לתורות תוצאתניות, כמו גם על הביקורת שלו כנגד תפיסת האושר כתכלית המוסרית שמציעה תורת המידות; סקרנו את מושג הרצון הטוב, ואת האופן בו קושר קאנט בינו ובין מושג החובה; נזכרנו כיצד מפריד קאנט בין פעולה הנעשית מתוך הכרה בחובה, לכזו המתאימה לה ביד המקרה וסיימנו בנוסחים השונים לצו הקטגורי. 

את החלק השני של השיעור הקדשנו לקריאה ולימוד של הסיפור הקצרצר 'שלוש אחיות' מאת ש"י עגנון, שלמדנו בתחילת כיתה י'. כך שבעצם חזרנו אל הסיפור כחלק מהחזרה לקראת הבגרות, ומתוך מחשבה שמספר טקסטים ספרותיים שלמדנו לאורך השנים ישולבו במבחן.

הקראנו את הסיפור בקול, ויולי שעסקה בו בעבודת הגמר הציגה את הפרשנות שלה, והעלתה כמה רעיונות והבחנות שליוו את הדיון, למשל היחס בין ארוס לטנטוס.

התייחסנו להקדשה לברל כצנלסון ושאלנו על משמעותה. נתתי הקדמה קצרה על השילוב שיש בסיפור בין תבנית של אגדה לבין סיפור חברתי.

מכאן פנינו אל הסיפור וקראנו אותו פסקה אחר פסקה, תוך ניסיון להבין איך בסיפור קצר כל כך נבנית תמונה כה חזקה וכה טוטאלית של המצב האנושי.

ראינו שממשפט הפתיחה ודרך האקספוזיציה כולה מעמיד הסיפור תמונה שלמה של חייהן של שלוש האחיות, שמקיפה את המרחב ואת הזמן, את מצבן האישי-משפחתי-חברתי-מעמדי ואת הכפיפות הגמורה שלהן למלאכתן. עוד ראינו שביסוד התמונה שמצטיירת לעינינו יש שורה של ניגודים דיכוטומיים בין אופל ללובן, בין האחיות לבין האחרים, בין עמל לברכה, בין שובע לרעב, בין אדם למכונת-עבודה או בין אנושיות להעדר אנושיות.

שאלנו מה גרם למעגל השעבוד המעגלי והבלתי נגמר שתיארה האקספוזיציה לנקוע ממסלולו, כלומר, מה השינוי שמעורר את תחילתו של סיפור המעשה. התחקינו אחר הדיאלוג שנבנה בין האחיות, וראינו שהשתיקה שהופרה וההיוודעות אל מצבן פוקעת את מהלך החיים הכמו-אוטומטי, חושפת רגשות שהודחקו והופכת את חייהן האיומים לטרגדיה.

עקבנו אחר המעבר מאנחה, לדיבור, לניסיון להסות את הדיבור, להתפרצות של הצער בחומרי הגוף: דמעות ודם. התייחסנו לכל מיני חומרים סמליים: היחס בין כתונת לכלה לתכריכים, בגדים ועירום, כתם הדם. ראינו שהסמליות מגיעה לידי שיא בכתם הדם שטינף את הכתונת ומחזיק את הניגוד המקוטב שבין כתם דם בתולין ששייך לעולמה של הכלה לבין כתם דם של חולי ששייך לעולמן של שלוש האחיות, שהוא הביטוי העז ביותר למתח שבין ארוס וטנטוס.

לבסוף התייחסנו לסופו של הסיפור וניסינו להבין מה קורה כאן למספר, למה הוא חורג מהעולם המסופר ועובר לדיון על אודות הסיפור כאילו שאין הדבר בידיו לקבוע את הסדר שבין דמעות לדם.  ראינו שהמספר למעשה טוען שהסיפור כפוף לסדר חזק ממנו, שהוא המציאות החברתית-אנושית עצמה, והכלים שיש בידו, אין בהם כדי לשנותה או להשפיע עליה.

מכאן חזרנו להקדשה לברל כצנלסון, מנהיג ומייסד של תנועת העבודה וחבר קרוב של עגנון, וניסנו להבין האם הברכה שעגנון מקדיש לו היא אירונית או מתכוונת לעצמה, כלומר, האם הסיפור מגלם חוסר אמון גמור באפשרות לשנות ולתקן את אי הצדק שמוטבע במבנה החברתי או שהוא מעניק לאיש המעשה את הברכה בכדי שישכיל לתקנו?

לסיום שאלנו איך התפיסות האתיות שבהן עסקנו יכולות להאיר את הסיפור? יאיר חשב שהצו הקטגורי של קאנט לא נותן מענה למצב החברתי המעוות שהסיפור מציג; האדם בו אכן אינו תכלית לעצמה ואין דרך לחלצו ממצב זה. עומר העיר שהתפיסה המרכסיסטית רלוונטית לסיפור, כיוון שהיא מצביעה על כך שהמבנה החברתי-כלכלי-מעמדי הוא מקור האי צדק.