מכללת אורנים 17.05.2026

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון

חלקו הראשון של המפגש שלנו הפעם הוקדש לביקור בספרייה של מכללת אורנים. התזמון התאים מאד – מזג האוויר המתבהר והתחושה שהנה יוצאים החוצה, גם אם כדי להתכנס בסוף במבנה סגור. הספרייה מצדה עוברת סידור מחדש, מה שהפך את רוב הספרים ללא נגישים, ואת השיטוט למוגבל ביותר. אבל (!) פגשנו את מריה שהדריכה והסבירה, הכרנו את ספריית הילדים הנהדרת על שם מרים רות (שאיננה כלולה בסידור מחדש), והתלמידות שאלו והתעניינו כדרכן. החיפושים נערכו לטובת כתיבת המסה האישית ובהמשך לשיחות שערכנו בשבוע שעבר. כך יצא שכעבור שעה בכל זאת היינו צריכים לשלוף תלמידות מקריאה וצילום נמרצים לטובת יציאה להפסקה. זאת גם הייתה הזדמנות לבדוק קצת עם כל אחת בנפרד מה מצבה ותחושותיה ביחס לכתיבה. בהחלט עשה לנו חשק לחזור כשהספרייה תתאושש קצת.

חלקו השני של המפגש הוקדש למִינֵי תיאומים: תוכניות, לוחות זמנים של כתיבת המסה, התרגשויות, בהלות, הרגעות, תזכורת על האפשרות של עבודת הגמר, ולבקשתן, שלא לומר הפצרתן, של התלמידות – שיחה על הבגרות בי"ב. הו, כמה ששמחו לשוחח על כך! מבוגר.ת לא תבין זאת. האווירה הייתה חגיגית, נאספו תאריכי יום-הולדת, עמוס ויעל נשאלו לעיסוקיהם מחוץ ל"דרך רוח". כנראה שסוף השנה מתקרב.

בכיתה יא' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

המפגש כולו הוקדש להתקדמות בעבודות האישיות של התלמידות. בהמשך לסיום המפגש הקודם, שוחחנו עוד קצת על שלבים בתכנון העבודה, בדיוק של שאלות המחקר ובמחשבות על מבנה העבודה ועל יצירת חיבורים מעניינים בין הטקסטים שבחרו לעבוד איתם. לאחר מכן הקדשנו שעה לעבודה עצמאית, במהלכה ניתן היה גם להיעזר בנו ולהתייעץ לגבי המשך הכתיבה. התאספנו שוב, ומיד התחלקנו לקבוצות - למשוב עמיתים. כל אחד הציג בפני הקבוצה רעיונות מרכזיים לכתיבה, ולאחר מכן התבקש לרשום, מבלי להגיב, שאלות והערות שקיבל מהשאר. נאספנו שוב בפעם האחרונה, לשיתוף במחשבות אחרונות, ואז נפרדנו - מקווים שמוכנים יותר להמשך הכתיבה, ולהגשות בשבוע הבא. מחכים לקרוא! 

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

את השיעור אתמול הקדשנו לתהליך הקריאה. הסיבה לכך קשורה בעבודות החקר שהחלו להגיע בטפטופים קלים במהלך סוף השבוע. בעבודות ניכרו חשיבה מעמיקה, ויכולת דיון והבנה של תכנים פילוסופיים. אבל מה שהיה חסר הוא קריאה קשובה בטקסט הספרותי. במקום להתייחס לטקסט הספרותי כאל מקרה מבחן שיש להכיר היטב את כל פרטיו, הם בחרו להתייחס אל סיכום כללי כלשהו של העלילה או אל מאפיין אחד או שניים של הדמויות. באף אחת מהעבודות לא ניכרה בקיאות בפרטי הסיפור כולו, שלא לומר בקיאות בעמדת המספר או תשומת לב לתחבולות אמנותיות. אם היו עוסקים סיפורים שלא למדנו - ניחא, אבל מדובר בטקסטים שנלמדו בכיתה ולכן אכזבתי הייתה רבה. מדובר בתלמידים נבונים, אך לא קשובים. אין להם סבלנות ואין בהם נחת, יש בהם רהב שאופייני לגילם ולכן כשזה מגיע להתנצחויות פילוסופיות הם מגלים שנינות ואפילו זיכרון לא רע. אבל כשמדובר ביכולת לתת מקום לטקסט הספרותי, לדמויות, לשפה, לרמזים - שם הם כושלים. על מנת להסב את תשומת ליבם לדבר הזה וגם בשביל לסיים את השנה עם עוד התנסות אחת בקריאה צמודה של סיפור קצר, החלטתי לפתוח את השיעור עם הסיפור "לפעמים אנשים מחליקים באמבטיה" מאת מעין אבן, שמצאתי בפרוייקט הסיפור הקצר ומאוד מצא חן בעיניי. 

הסיפור משעשע וחכם בעיני. בתחבולות רטוריות מעניינות הוא מוביל את הקורא לרגע אחד עוצמתי בין שני בני זוג שנראה כאילו נלקחו ממחזה של חנוך לוין. סיפרתי לתלמידים על הרעיונות המרכזיים של "המלך במבט אירוני" ועל הטענה שבתהליך הקריאה מתמלאים הפערים בטקסט וגם מושמות הנחות שבשל טיבה הלינארי של הקריאה, מקבלות אישוש או לא מקבלות ולמעשה כך נבנית משמעותו של הטקסט הספרותי וגם החוויה הספרותית. הבנת התהליך הקוגניטיבי של הקריאה מאפשרת לנו, בשלב הבא, להיות ביקורתיים כלפי הטקסט ואפילו להיות בעמדה שמאפשרת לנו להעריך אותו ולומר, למשל, איזה סיפור מבריק! ברגע שחווינו על עצמנו את השימוש המיוחד של סופרת או סופר בתחבולותיה השונות של הספרות אז מגיעה ההנאה מן האסתטיקה של היצירה, גם אם היא סיפור קצרצר שמשך קריאתו הוא שלוש דקות. חלק מהתלמידים בהחלט התחברו וחלק נותרו מכונסים בעולמם ולא נתרמו מהמהלך כלל וכלל. אני חושבת שמי שייכנס לקישור ויקרא את הסיפור הקצר, יוכל מייד להבין מדוע מצאתי בשורה האחרונה שלו חיבור מעניין לשלוש התמות הפילוסופיות שבחרנו לשנה זו: אותנטיות, אהבה והנשגב.