מכללת תל-חי 05.05.2025

שבוע מספר 25 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:

השבוע ירון היה חולה ולכן היה לנו זמן להתעכב בממלכת פנטסיה.

המשכנו בקריאה בספר "הסיפור שאינו נגמר" והפעם עברנו לפרק השני שמתקיים בפנטסיה ובראשיתו מסופר על האור המתעה (שבדרך כלל תפקידו להטעות את האחרים ) טועה בדרך בעצמו (שזה עניין יוצא דופן בפנסיה). תלמידה תהתה אם זה אומר שעכשיו הוא דווקא מכוון את ההולכים למקום הנכון...

בשיחה בין האור המתעה, לועס הסלעים, שדון הלילה והזערור התברר שהלא כלום בולע את פנטסיה. עצרנו בתיאור והן כתבו בזוגות. הקטע הראשון נפתח " את לא מאמינה, ראיתי את הלא כלום..." והסתיים בשאלה והשנייה השיבה לשאלה

אחר כך קראנו את הקטע על בסטיאן שיושב וקורא וחושב על הספר שבידו ועל ז'אנרים ספרותיים שהוא אוהב ולא אוהב. התלמידות כתבו שאלה על הקטע והחזירו את המחברת לבת הזוג שענתה עליה.

היות וחלקן ראו את הסרט ודיברנו על כך שחווית הסיפור שאינו נגמר בו אנו הקוראות קוראות על ילד שקורה ספר ועובר איתו חוויה, לא עוברת בסרט. דיברנו על חווית הקריאה של בסטיאן שהוא שומע את הקולות בשיחה ואת רישרוש העלים ואפילו יכול להריח את הטחב. היו תלמידות ששיתפו חוויות קריאה דומות לזו.

בשיעור השני כל זוג בחרו להקריא קטע מכל מה שכתבו ביניהן. היה מעניין שהלא כלום בלע אצלן כאבים ודברים שיש רצון להעלים מחיינו מבלי שישאירו זכר כך שהלא כלום הפך מסכנה לפנטסיה לעניין חיובי שמעלים קשיים.

בהמשך קראנו את סוף הסיפור בו בסטיאן מוצא בעצמו אומץ לחזור לחנות ולהחזיר את הספר שגנב. השאלה שהעסיקה בתחילת השיעור למה המוכר נתן לו לגנוב ולא רדף אחריו,  באה על פתרונה: הספר יועד לבסטיאן (וגם לנו שהתלווינו אליו למסע).

על הלוח כתבתי ציטוט שקראנו המתאר את בסטיאן לפני הכניסה לחנות נעזר בתכונות שרכש בפנטסיה:

"בעודו זוכר איך יצא לפגוש את גרוגרמן בגואב לחץ בתוקף על הידית" –

הביקור בממלכת פנטסיה משנה אותנו – האמנם ?

ביקשתי מהן לחשוב על פנטסיה גם כעולם של חלימה בהקיץ שבו כל אחת וודאי דמיינה את עצמה לא פעם מצליחה או חווה משהו שלא התנסתה בו.

הדיון היה מעניין הן ראו ערך בקריאה (או חוויות אומנות אחרות שפותחות את מרחבי הדמיון) ובחלימה בהקיץ. דיברנו גם על סיפורי עם ועל גיבורים שמייצגים ערכים ושייכות ועל חשיבות התפקיד הזה. הזכרנו את המימרה "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים..." כמשפט שמציע לחוות את הסיפור מתוך מטרה ליצור שייכות לקהילה.

בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:

לקראת סוף השנה כל מפגש בהרכב מלא משמח כפליים! הבגרות עוד יומיים, אז התלמידים מאוד מאוד ביקשו שנעשה חזרה אחרונה. לאור המתכונת שהיתה הרגשנו שהחלק שיש לתת עליו יותר דגש הוא היכולת ליישם את הפילוסופיה התיאורטית על המציאות. נתנו לתלמידות מצבים מחיי היומיום ושאלנו אותן איך היו מפרשים אותם פילוסופים שונים. בשלב מסוים הם כל כך נהנו מזה שהתחילו להמציא בעצמם דילמות ולבחון איך כל אחד מהפילוסופים היה מתייחס אליהן.

בחלק השני של השיעור התעקשנו להמשיך ללמד וללמוד. הצגנו בפני התלמידים מילים שונות וביקשנו מהם לכתוב אליהן התייחסות. מילים כמו - מלחמה, עונג, מוות, אנושות וכו'. כשהן התחילו להקריא את התשובות היה מפתיע לגלות איך הכל מתקשר לחיבור שאנחנו קוראות - מחשבות לעת מלחמה ומוות של פרויד. מתוך מה שהקריאו עלו סוגיות שקשורות לשירות קרבי משמעותי כדרך לחיות (או למות) חיים של משמעות; תרבות שוחרת שלום והיצר הלא מווסת להילחם; אהבה, אכזבה ושינאה לאנושות; הכחשת או הכרת המוות כדרך לחיות חיים מלאים. כשהתחלנו לקרוא את הטקסט של פרויד הרגשנו כאילו שהוא יושב איתנו, חושב ומנסח את מה שדיברנו עליו. מצאנו הרבה מאוד דמיון בין ההווה שלנו והעבר שלו.