מכללת תל-חי 08.12.2025

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

הפעם, לצערנו הרב, אילה נפלה למשכב, מה שהצריך אותי להתאים את השיעור. כדי לבדוק אם התחושות שלי תואמות את המציאות ביחס לכיתה, בסבב פתיחה ביקשתי מהתלמידות להגיד מה הן אוהבות ופחות אוהבות בדרך רוח. היה כיף גדול לשמוע שכולם אוהבים להגיע, אוהבים את סוקרטס (!). חלקם אמרו שהדיונים והאפשרות להתבטא אהובה עליהם, אחרים את העבודה בזוגות/קבוצות. עיקר התלונות שלהם נגעו לשעות השיעורים ולאיכות המים בקולרים של המכללה...

אחרי הסבב חזרנו לקריטון. לטובת תלמידה חדשה (ומבטיחה) שהגיעה עשינו מעין 'תקציר הפרק הקודם' (בו התלמידות קראו וזיקקו בעצמן את הטיעונים של קריטון לטובת הברחתו של סוקרטס מהכלא). משם חזרנו לטקסט, לטענה של סוקרטס שאין צורך להקשיב לדעת כל האנשים, אלא ל"מומחים" בתחומם. לא כולם הסכימו, בטענה שאת כל הדעות יש לכבד. אך האם כבוד לדעה כלשהי מחייב שנקבל אותה? אח"כ הסכמנו עם סוקרטס שאותם עקרונות כלליים שמקובלים עלינו, צריכים להיות תקפים גם כשהם לא מתאימים לאינטרס האישי שלנו. לקריאת עמדתו של סוקרטס נגד הבריחה חילקתי את הכיתה לזוכות וביקשתי מהם, שוב, לקרוא את הטקסט ולזקק ממנו את הטיעונים של סוקרטס, ולנסות לעמוד על העקרונות שמנחים את סוקרטס. אימצתי את העצה של עינת וביקשתי מהם לסמן בטקסט את הטיעונים. הפעם המשימה היתה קשה יותר... כשהתאספנו חזרה רובם לא ממש הצליחו לזקק טיעון, אבל הבינו שיש משהו שקשור לעוול ומשהו שקשור לכיבוד ושמירה על החוק תמיד. ביחד הגענו 'אסור לעולם לעשות עוול, גם לא למי שנעשה לו עוול' וכאזרחים עלינו לציית לחוקים. מכאן הדיוק התפתח לכל כך הרבה כיוונים. תלמיד אחד טען שאין שום הגיון בטענה שאסור לעשות עוול כיוון שזה מה שאנחנו עושים כל הזמן. זאת היתה הזדמנות מצוינת לדבר על ההבדל בין המצוי לראוי.  בין השאר, דיברנו על מרקסיזם, על השאלה מי מחליט מהו נורמלי ולא נורמלי בחברה (נלמד פוקו מתישהו). 

מאוד מקווה שגם למחרת הם מצאו את עצמם מהרהרים בשאלות שעלו בכיתה.  נגלה בשבוע הבא.

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

בשיעור הפילוסופיה, בעקבות תגובות של תלמידים שבוע שעבר לאחר לימוד 'משל המערה' וסיפורי האהבה והקשרים המפותלים בין דמויות שונות לקראת הקריאה באיפגניה, החלטתי להתעמק עוד קצת באפלטון וללמד על "המשתה". לשם כך, יש להעמיק בתפיסתו המטאפיזית והאפיסטמולוגית של אפלטון. לכן היה צורך לישר קו ולחזור עם התלמידים על המשמעויות הפילוסופיות השונות כאשר קוראים טקסט פילוסופי (בייחוד באשר לתורתו של  אפלטון המנסה להקיף ולהסביר את כל הקיום) ולהבין בדיוק מה המושגים האלה מבטאים.

עברנו בקצרה על הרקע למשתה ומשם התחלקנו לקבוצות, וכל קבוצה התבקשה לקרוא נאום אחר (מלבד נאומו של סוקרטס). בסוף הקריאה, כל קבוצה הציגה במילים שלה מה בעצם אמר הדובר ומה הנימוקים שלו. היו קבוצות שהתקשו עם הקריאה ולא הצליחו להבין את רעיון האהבה המופיע בנאום, בעוד קבוצות אחרות רצו להמשיך לקרוא ולהעמיק עוד. עשינו סיכום של נאומי הדוברים, והתמקדנו בנאומו של אריסטופנס שסיפר מיתוס בו האהבה היא חיפוש החצי השני כדי לחזור להיות שלם. הזכרתי את הקשר בין סיפור זה לתפיסות בתרבות היהודית (ושבוע הבא אנו מתכוונים להרחיב וללמד מדרש הנושא).

לאחר ההפסקה, קראנו יחד את נאומו של סוקרטס. מתוך דבריו של אפלטון, יכולנו להבין את תורת האידיאות. ראינו כיצד הנאום מהדהד דברים שלמדנו ב'משל המערה' באשר לגילוי האמת והעלייה מהאשליה הזמנית ולאידיאה הנצחית והמושלמת. בשעה האחרונה של השיעור ראינו פרק של הסדרה 'מראה שחורה' (arcangel). סיפור הפרק העלה שאלות מוסריות (מה עדיף – הגנה או חירות), ושאלות הקשורות לבחירה באמת הכואבת והקושי להגיע עליה, על-פני אשליה מגוננת, כיצד הסתרת האמת הופכת את האדם לאסיר. 

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

אחרי הודעות מנהליות על הבגרות וקורס ההכנסה צללנו אל אוקיינוס המסות. חזרנו לקרוא ב״מקומות של תחבולה״ מאת ז׳ורז׳ פרק ונזכרנו בכמה עקרונות חשובים על כתיבת מסה שניתן ללמוד מהטקסט - 1. פרק מספר שהוא רצה לכתוב על אנליזה כבר הרבה זמן והזמינו אותו לכתוב על תחבולה, מה שעורר אותו לכתוב על האנליזה. מה הקשר בין תחבולה לאנליזה? אילו היינו מתבקשים למתוח קו בין נושאים שונים לא היינו מזהים את שני הנושאים כקשורים. אבל פרק מלמד אותנו שהנושא שבחרנו למסה יכול להתגלם בהקשרים שונים, באסוציאציות רחבות ובהקשרים שונים שמתבהרים באמצעות הכתיבה. 2. פרק משתמש בהרבה שאלות כדי לבחון את הכתיבה בה עוסק. השאלות הן חלק משמעותי מהמסה, יותר מאשר המסה מספקת תשובות היא מנכיחה שאלות. 3. הכתיבה מדמה אלמנטים שהופיעו בחוויה שפרק מתאר - הוא מתייחס אל מעשה הכתיבה שלו מתוך השוואה לאנליזה עליה הוא כותב. הנושא והכתיבה מתחברים. 

מכאן עברנו לתרגיל שיתוף וכתיבה - בדומה לפרק שכותב על חוויית דיבור, התלמידים התחלקו לזוגות והתבקשו לספר אחד לשני סיפור שקשור לנושא עליו הם כותבים. המאזין שואל שאלות ומשתף במחשבות על הסיפור. כך כל אחד. לאחר מכן - כל אחד כותב את הסיפור שלו מתוך התייחסות לשאלות שעלו. התלמידים כתבו במרץ ונראה שיש להם הרבה חומרים לעבוד איתם.

בחלק הפילוסופי חזרנו למפגש בין מדע לפילוסופיה. בעקבות הצפיה בסרט בשבוע שעבר אליעזר ביקש מהתלמידים להעלות שאלות שעולות מתוך הסרט. השיחה הייתה מעניינת ומעמיקה ועסקה במאפיינים של המדע אל מול הפילוסופיה, בהתפתחויות טכנולוגיות והשפעתן על האדם והגיעה עד לשאלה האם בימינו יש יותר מלחמות מבעבר והאם האדם נמצא בתקופה בטוחה יותר.

מכאן עברנו לבחינה של היחס בין מדע לפילוסופיה. אליעזר הציג את ספרו של אריסטו "מטפיסיקה" ואת הגישה המדעית-פילוסופית שלו. אז הוא הציג את ההוגים הקדם סוקרטיים והתפיסות המדעיות שלהם. על מה מבוססת הגישה המדעית שלהם? ומה מחדש באמירה כמו "הכל מים"? אחת התשובות - העובדה שיש יותר ממה שאנחנו רואים. העולם הוא יותר מהנראה לעין. עמוסים בשאלות ורעיונות יצאנו אל האוויר הצפוני הקריר.

והשלמה מלפני שבועיים - סיפרתי על טקסט מאוד יפה שעלמא התחילה לכתוב. מצרף כאן באישורה את הפסקה שכתבה בנושא אמונה:

בשיר God של ג'ון לנון הוא אומר God is a concept by which measures our pain. אלוהים הוא איזשהו רעיון שבעזרתו אנחנו מודדים את הכאב שלנו. בהמון שיחות שלי עם אנשים שמאמינים באלוהים אחת השאלות הראשונות שלח, או יותר נכון האמירות שלי, היא "זה הרבה יותר קל להאמין שיש אלוהים כי אז הוא הפיתרון לכל הבעיות". אם משהו לא הלך - זה כי כך אלוהים רצה. משהו טוב קרה, זה כי אלוהים דאג לזה. מישהו מת -  הכל ידוע מראש. לפני כמה ימים אמרת לאדם ערבי - "מכתוב", כאמירה שמה שצריך לקרות קורה ושהכול כבר כתוב מראש. האדם ענה לי בחזרה שבערבית אומרים "קודם תעשה הכי טוב שלך, אחר כך תאמין באלוהים".